בש"פ 1707/06 מדינת ישראל נ. מוחמד ענבתאוי

זוהי בקשה להארכה רביעית של מעצר המשיבים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

1.המשיבים ושלושה אחרים (להלן: נאשמים 5-3 ), עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של חברות ופעילות בארגון טרוריסטי, ניסיונות לחטיפת חיילים בנסיבות מחמירות, עבירות חמורות בנשק, הכנת בקבוקי תבערה והשלכתם, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וניסיונות להצתה. למשיב 1 מיוחסת בנוסף לכל אלה גם רציחתו של החייל אולג שייחט ז"ל.

המשיב 2 נתן את הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת ואילו עם הנאשמים 4-3 הושג לאחרונה הסדר טיעון שבמסגרתו הורשעו ודינם נגזר. הבקשה שבפניי מתייחסת להארכת מעצרו של המשיב 1 בלבד.

2.שמיעת פרשת התביעה בהליך זה מצויה בעיצומה ולהערכת המבקשת ניתן לסיים את שמיעת הראיות כולן לרבות פרשת ההגנה במהלך שש הישיבות הנוספות הקבועות בתיק זה לימים: 3.4.2006, 11.4.2006, 26.4.2006, 1.5.2006, 8.5.2006 ו-.15.5.2006 לכל היותר, לטענתה, תידרש הארכה אחת נוספת. בטיעוניה מדגישה המבקשת את חומרתן המופלגת של העבירות המיוחסות למשיב 1 ולנאשמים האחרים בתיק זה ואת העובדה כי שמיעתו של התיק מתקדמת בקצב ראוי ועד כה נשמעו ארבעים ושישה עדי תביעה.

המשיב 1, מצידו, סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר, והוא מדגיש את הזמן הממושך שבו הוא נתון במעצר (מאז אפריל 2004), את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי וכי לא נעשו מצידו כל ניסיונות לשבש או להכשיל את ההליך השיפוטי. בניגוד להערכת המבקשת סבור המשיב כי לא ניתן יהיה לסיים את שמיעת הראיות בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה ולדעתו צפוי המשפט להתארך הרבה מעבר לפרק הזמן שבו נקבה המבקשת, עד שיגיע לסיומו.

3.בהחלטות ההארכה הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב 1, עמד בית המשפט על המסוכנות המופלגת של חבורת הנאשמים בהליך זה ובראשם המשיב 1, אשר עומד לדין בעבירת רצח. נימוקים אלה יפים הם ותקפים גם לצורך הבקשה שבפני. אמנם, ככל שהולך המשפט ומתמשך בעוד הנאשם נתון במעצר, נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם, קרי: חזקת החפות והזכות לחירות הנגזרת מחזקה זו. אולם, חלוף הזמן, אף שהוא שיקול חשוב לצורך שינוי נקודת האיזון כאמור, איננו שיקול בלעדי ואף לא שיקול מכריע ובכל בקשה להארכה יש לשוב ולשקול את מכלול השיקולים כולם. נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב 1 הנלמדת מטיב המעשים המיוחסים לו ונוכח העובדה כי משפטו ממשיך להתנהל בקצב משביע רצון בנסיבות העניין (בהתחשב בריבוי האישומים ובריבוי הנאשמים בהליך שחלקם הורשעו בינתיים ואמורים להעיד במשפטו), נראה כי אף שחלף זמן לא מבוטל מאז מעצרו של המשיב 1 אין בנימוק זה כדי להכריע את הכף בשלב זה, ואין מקום לקבוע כי נשתנתה נקודת האיזון עד כי מן הראוי להורות על שחרורו.

אני נעתרת, אפוא, לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים החל מיום 1.3.2006 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1035/04 ובתפ"ח 1055/04 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.