בש"פ 3746/09 מדינת ישראל נ. סאמי אלעקובי

1.

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 18.5.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 8105/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על פי המוקדם.

2.

ביום 28.7.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום מאוחד ומתוקן כנגד המשיב ושני נאשמים נוספים, המייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד לרכב, ושתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה.

לפי המצוין בכתב האישום, בין משפחת המשיב ובין משפחת אלעסיבי קיים סכסוך. המשיב, שני הנאשמים הנוספים ואחרים, קשרו קשר לפגוע בבני משפחת אלעסיבי. לשם כך הצטייד המשיב בסכין והנאשמים האחרים הצטיידו באקדחים. ביום 9.5.2008 פגשו הקושרים, שנסעו בשני כלי רכב, בבני משפחת אלעסיבי, שנסעו אף הם ברכב. הקושרים רדפו אחר רכבם של משפחת אלעסיבי, והמשיב, אשר נהג באחד הרכבים, פגע בו מספר פעמים עם רכבו, הסיט אותו מהכביש, וגרם להתהפכותו. לאחר מכן, תקף המשיב את יושבי הרכב בסכין, והקושרים האחרים הצטרפו אליו בתקיפתם במקלות, סכינים ובירי מאקדחים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו ליושבי הרכב, ביניהם קטינים, חבלות חמורות.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 20971/08). במסגרת הדיון בבקשה קבע בית המשפט (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר) כי אמנם קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב אך טענת האליבי שהעלה המשיב, הנתמכת בתצהירו של שוטר, מחלישה מעוצמת הראיות, ומצדיקה שחרור לחלופת מעצר. על החלטה זו הגישה המבקשת

בקשה לעיון חוזר בטענה שתצהיר השוטר הינו שקרי ואינו מתיישב עם מכלול הראיות בתיק. במהלך הדיון בעיון החוזר ביום 16.6.2008 הסכים המשיב למעצרו, ועל כן ביטל בית המשפט את החלטתו מיום 10.6.2008, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 12.6.2008 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לפיה הוחלט על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בטענה כי תצהירו של השוטר הינו שקרי, שכן ישנן ראיות המצביעות על כך שהיה במקום שונה מהמקום עליו הצהיר בתצהירו. בדיון שהתקיים הסכים בא כוח המשיב למעצרו עד תום ההליכים, עד שתמוצה החקירה בנוגע לטענת האליבי אותה העלה המשיב, לאור זאת, ביטל בית המשפט את החלטתו מיום 10.6.2008.

4.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים, המשיב התנגד לבקשה, ונערך דיון בנושא. ביום 26.2.09 קיבל בית המשפט (כב' השופט ס' ג'ובראן) את הבקשה עקב חומרת העבירות אותן ביצע המשיב, עברו המכביד, והמסוכנות הנשקפת ממנו, תוך כך, המליץ הוא לצדדים לעשות מאמצים להאיץ את קצב התקדמות ההליך.

5.

בחלוף תשעים הימים, הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת שמסוכנותו של המשיב גבוהה ביותר לאור חומרת העבירות אותן ביצע, האלימות הקשה שביטא, העובדה שביצוע העבירות היה תוך קשירת קשר עם אחרים, וכן עברו הפלילי המכביד. טענת המבקשת היא כי אין בכוחה של חלופת מעצר לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור. על אף התמשכות ההליכים, טוענת המבקשת כי נקבעו שני דיונים קרובים להמשך שמיעת הראיות בחודשים מאי ויוני, ועל כן אין בשיקול זה כדי להצדיק שחרורו של המשיב. עוד טענה באת כוח המבקשת בפני כי הרקע לביצוע העבירות הינו סכסוך מתמשך בין משפחות אשר טרם תם, דבר המוסיף לחומרת העבירה ועשוי להגביר את מסוכנות המשיב. כן עדכנה באת כוח המבקשת כי קבועים בתקופה הקרובה שלושה מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתיק העיקרי.

6.

מנגד טען בא כוח המשיב כי הדעת אינה נחה מהתקדמותם האיטית של ההליכים, שכללה מספר ביטולי דיונים ביוזמת בית המשפט. טענת הסנגור הינה כי בפני בית המשפט עוד צפוי הליך ממושך של שמיעת ראיות וחקירת עדים, ואין זה ראוי כי המשיב יוותר במעצר לתקופה כה ארוכה. בנוגע לטענה זו, הפנה בא כוח המשיב לפסיקה רלוונטית. בנוסף, הפנה הסנגור את תשומת לב בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המשיב, אשר לא מכבר איבד את אחותו בתאונת דרכים, כן ביקש הוא את התערבותו של שירות המבחן בעקבות הנסיבות.

7.

לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו בפני הצדדים, ועיינתי בחומרים המצורפים, סבורה אני שדין הבקשה להתקבל. אין ספק כי התמשכות ההליכים בעניינם של עצורים, הנובעת מהעומס הרב בו נתונה מערכת בתי המשפט הינה תופעה בלתי רצויה המעוררת קשיים רבים. בתי המשפט, עושים את כל המאמצים הדרושים בכדי לקדם את ההליך במהירות האפשרית ולהביא לחתימתו בזמן סביר, אך למרות זאת נותרים מקרים בהם מתמשך מעצרו של נאשם לתקופה ארוכה.

כידוע, יש לאזן בין חירותו של הנאשם לבין מסוכנותו לציבור, כאשר חלוף הזמן משנה את נקודת האיזון בין השיקולים. עם זאת, ככל שמסוכנותו של הנאשם לציבור גוברת, כך משקל חלוף הזמן כמטה כף לעבר שחרור הנאשם פוחת. תכליתו של מאזן זה הינה מניעה, ככל שניתן באופן סביר, של סיטואציות בהן שחרורו של נאשם מטיל על כתפי הציבור את המחיר הכבד הנשקף עקב שחרורו של אדם שמסוכנותו גבוהה ואינה ניתנת למניעה על ידי חלופת מעצר. המשיב שבפני ביצע לכאורה עבירות חמורות למדי הכוללות אלימות קשה, שימוש בכלי נשק וסיכון חיי אדם, ביניהם קטינים, וכל זאת אך זמן קצר לאחר שחרורו מתקופת מאסר אותה ריצה בגין עבירות חמורות ביותר. נסיבות ביצוע העבירות על ידי המשיב תוך קשירת קשר עם אחרים, ליבוי הסכסוך בין משפחתו לבין משפחת המתלוננים, וגרימה לחבלות ונזקים קשים למתלוננים, הינן חמורות ביותר, ומעידות על מסוכנותו. עברו של המשיב מכביד הוא עד מאוד, ונראה כי אימץ הוא את נתיב האלימות והפשע כדרך חיים. בנסיבות אלו, אין בידי לחשוף את הציבור לסכנה זו הנשקפת מן המשיב, זאת על אף שכאמור, איני רואה בעין יפה את העיכוב בהליכים.

8.

לא נעלמה מעיני הערתו של חברי השופט ג'ובראן בעת הארכת מעצרו הקודמת של המשיב (בש"פ 1193/09), ומצטרפת אני לפנייתו הן לצדדים והן לבית המשפט לעשות כל שביכולתם לזרז את ההליכים, ליעל את חקירת העדים, ולוודא כי לא יהיו דחיות ועיכובים נוספים שלא לצורך. עם זאת, לעניות דעתי, טרם הגיע השעה לקבוע כי משקל חירותו של המשיב גובר על האינטרס בהבטחת שלום הציבור. ויפים לעניין זה דבריו של חברי בבש"פ 3520/08 מדינת ישראל נ' גובראן (לא פורסמה, 29.4.08):

"חלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו: בש"פ 1707/06 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם, 7.3.2006); בש"פ 8540/07 מדינת ישראל נ' פלו ני (לא פורסם, 4.12.2007)). בענייננו המשפט אכן לא התקדם עד כה בקצב משביע רצון, וחלו עיכובים בשמיעתו ... יחד עם זאת באתי כאמור לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל מן הטעם שמעשי האלימות הקשים וחסרי הרסן המיוחסים למשיבים וביצועם לכאורה על רקע סכסוך משפחות אלים מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם ועל החשש הממשי כי אם ישוחררו עלול הדבר להצית מחדש את הסכסוך ולהוביל לתוצאות קטלניות. לכך יש להוסיף את עברם הפלילי של המשיבים ... באיזון הכולל נראה אפוא כי בשלב זה גובר האינטרס הקיים בשמירה על שלומם וביטחונם של המתלונן ובני משפחתו על פני זכותם של המשיבים לחירות כמי שחזקת החפות עומדת להם".

לאור כל זאת, מקבלת אני את הבקשה, ומורה להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 18.5.09 בתשעים ימים נוספים, או עד מתן פסק דין בת"פ 8105/08, על פי המוקדם בין השניים.