בש"פ 8540/07 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום

18.10.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1084/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.

1.

ביום 23.7.06 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום בו יוחסו למשיב, בין היתר, עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה ומעשה מגונה בפומבי. לפי המיוחס בכתב האישום, העבירות בוצעו במספר קורבנות, בארבעה מקומות שונים ובזמנים שונים. ביום 10.8.06 החליט בית המשפט המחוזי תל אביב (כבוד השופט ע' מוד ריק ), לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו. זאת, לאחר שקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצרו של המשיב, הכוללת ראיות דנ"א שנאספו נגדו, וכי "אין מחלוקת על קיומה של עילת

מעצר, אין גם מחלוקת שבנסיבות אין מקום להשתמש בחלופת מעצר". המשיב פנה לבית משפט זה בערר על מעצרו עד תום ההליכים, ובמסגרתו תקף את השימוש בראיות דנ"א. ביום 24.12.06 ניתנה החלטת בית משפט זה (בש"פ 10511/06, השופט א' גרוניס) , לפיה ראוי שבית המשפט המחוזי יבחן האם גם בהתעלם מראיית הדנ"א, די בראיות האחרות כדי להצדיק את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

בהחלטתו מיום 19.2.07 חזר וקבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישומים וכי בשל המסוכנות הנשקפת מן המשיב, אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. המשיב הגיש לבית משפט זה ערר המכוון להחלטה זו; במקביל, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים הואיל וההליכים בעניינו טרם באו אל סיומם. בהחלטתו מיום 16.4.07 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת בשל אי הבהירות לגבי קצב התקדמות הדיונים בבית משפט קמא. נקבע, כי הצדדים יגישו בקשה משותפת לקיום תזכורות ולקביעת מועדים למותב הדן בתיק העיקרי וכי עד לקבלת החלטה על ידי המותב בעניין קבילות ראיית הדנ"א, תישאר הבקשה תלויה ועומדת (בש"פ 3157/07, השופטת א' חיות ). לאחר שניתנה החלטת המותב בעניין קבילות הראיה האמורה, נקבעו מספר מועדים לדיון אולם אלו נדחו מספר פעמים על יסוד בקשות מוסכמות של הצדדים. בשל חלוף הזמן, הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים.

שלוש הבקשות – הערר שהגיש המשיב על מעצרו עד לתום ההליכים ושתי הבקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים שהוגשו מטעם המבקשת – הוכרעו בהחלטתו של בית משפט זה מיום 27.7.2007. עררו של המשיב – נדחה, ונקבע כי "נגד [המשיב] קיימות ראיות לכאורה אשר קושרות אותו לשורה של עבירות מין חמורות.

מסוכנותו ברורה לעין כל. חלופת מעצר לא תאיין מסוכנות זו. על כן, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי". בד בבד נעתר בית המשפט

לשתי בקשות להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 3157/07; בש"פ 5976/07; בש"פ 2607/07, השופט א' גרוניס ). בהקשר זה צוין, כי "שמיעת הראיות הסתיימה לאחרונה, ובתקופה הקרובה אמורים בעלי הדין להגיש את סיכומיהם. בהתחשב בעובדה שנראה כי המשפט קרוב אל סיומו, ולאור כל האמור לעיל בעניין קבילותן של ראיות הדנ"א ומסוכנותו של העורר [המשיב], ברי כי יש להיעתר לבקשות להארכת המעצר". מעצרו של המשיב הוארך, אפוא, בשמונים ושלושה ימים החל מיום 27.7.07, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח (ת"א) 1084/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

3.ביום 11.10.07 הוגשה בקשה (שלישית) בהסכמה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.10.07. בו ביום נעתרתי לבקשה המוסכמת והמעצר הוארך כמבוקש. ביום 27.11.07 הגיש בא-כוח המשיב בקשה לקיום דיון בהארכת המעצר לתקופה האמורה, בציינו כי המשיב הודיע לו על התנגדותו להארכת המעצר. בהסכמת המדינה, קיימנו היום דיון בבקשה להארכת המעצר, במעמד הצדדים.

המדינה ציינה בבקשתה כי הסתיימה שמיעת הראיות והוגשו סיכומים בכתב על ידי הצדדים (סיכומי התביעה הוגשו ביום 2.8.07, סיכומי ההגנה הוגשו ביום 8.10.07), ובתקופה המבוקשת להארכת המעצר צפויה להינתן הכרעת הדין. לטעמה, נוכח מסוכנותו הגלויה של המשיב, אין מנוס מהארכת המעצר. המשיב התנגד להארכה המבוקשת, בשל התמשכות ההליכים. לדברי בא כוחו המלומד, ניתן לאיין מסוכנותו בחלופת מעצר בבית הוריו, בפיקוח מתאים, לרבות איזוק אלקטרוני.

4.לאחר שקילת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05)). על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב עמד בית משפט זה, כמו גם בית המשפט המחוזי. העבירות המיוחסות לו יוצאות דופן בחומרתן. המעשים המיוחסים בוצעו, כאמור, במספר קורבנות תוך שימוש באלימות ובאיומים, כשהמשיב אורב לקורבנות בסמוך למקום הימצאן. המסוכנות נלמדת גם מעברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות מין, רכוש, נשק, סמים ועוד. המשיב אף ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות. לכך יש להוסיף כי משפטו של המשיב עומד לפני סיומו, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים. באיזון הכולל בנסיבות העניין, נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב שלא ניתן לאיון בחלופת מעצר, גובר אינטרס הציבור על הפגיעה בחירותו של המשיב עקב התמשכות ההליך.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. אני שב ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.10.07 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1084/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.