החלטה7 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 10630/08 מדינת ישראל נ. עלאא בן עלי עלי

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בהליך פלילי מורכבבקשה שלישית להארכת מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון נתן החלטה בבקשה שלישית להארכת מעצר של משיבים שנאשמו ברצח מתוכנן על רקע סכסוך משפחות. נקבע כי הליך ההארכה בוחן את התנהלות המשפט ואת השלכותיה, וכי חלוף הזמן אינו שיקול יחיד מול מסוכנות גבוהה. הבקשה התקבלה, תוך הנחיה לנקוט צעדים להאצת שמיעת המשפט.

העובדות

נגד המשיבים הוגש כתב אישום ברצח שבוצע על רקע סכסוך בין משפחות, במסגרת מרדף וירי. המשיבים נעצרו עד תום ההליכים, ובוצעו שתי הארכות מעצר קודמות. פרשת התביעה צפויה להכיל מספר רב של עדים, והמשפט התעכב בשל בקשות פסלות, ביטולי דיונים וחילופי ייצוג.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצר המשיבים עד תום ההליכים מעבר לתשעה חודשים מתחילת המשפט, נוכח התמשכות שמיעת הראיות?
  2. 2.האם חלוף הזמן וריבוי העדים מצדיקים שחרור לחלופת מעצר בנסיבות של רצח מתוכנן ומסוכנות גבוהה?

הלכות

  1. 1

    בהליך הארכת מעצר אין לבחון מחדש קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר והעדר חלופה, אלא לבקר את התנהלות המשפט והשלכות התמשכותו על הנאשם.

    ״הליכים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לא נועדו לבחון מחדש את קיומן של ראיות לכאורה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    חלוף הזמן אינו שיקול בלעדי, ויש לבחון את מכלול השיקולים בבקשה להארכת מעצר.

    ״חלוף הזמן אינו מהוה שיקול בלעדי ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    במקרה של רצח בכוונה תחילה קיימת מסוכנות ברמה גבוהה, ואין לחרוג בקלות מהכלל שהמשפט צריך להסתיים תוך תשעה חודשים.

    ״הכל מבינים כי העבירה החמורה שבכולן, רצח בכוונה תחילה, מציגה ככלל מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מעצר עד תום ההליכים
  • חלוף הזמן
  • מסוכנות
  • חלופת מעצר
  • רצח בכוונה תחילה
  • שיבוש
  • סעיף 62

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

10630/08

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. עלאא בן עלי עלי

2. רביע בן רסמי מזעל

3. סאמי (לטיף) בן סעיד עלי

4. קאסם בן פאיז עלי

בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף

62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996

בשם המבקשת:

עו"ד שאול כהן

בשם משיב 1:

עו"ד אברהם ברדוגו

בשם משיב 2:

עו"ד דניאל כפיר

בשם משיב 3:

עו"ד תמי אולמן

בשם משיב 4:

עו"ד דוד יפתח,

עו"ד משה שרמן

החלטה

א.

בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 בתשעים ימים (החל מיום 25.12.08) או עד למתן פסק דין בתפ"ח (חיפה) 4054/07 ותפ"ח (חיפה) 4055/07. משיב 3 נתן את הסכמתו לבקשה, והחלטה נפרדת בעניינו ניתנה ביום 15.12.08.

ב.

נגד משיבים 1-3 הוגש (ביום 28.9.07) כתב אישום בו נטען, כי על רקע סכסוך בין משפחות בכפר עראמשה, ארבו ברכבם למכונית בה נסעו בני משפחה יריבה ובמהלך מרדף ירו לעברה וגרמו למותו של נהגה. נטען, כי משיב 1 נהג ברכב, וכי משיב 2 ומשיב 4 (נגדו הוגש כתב אישום נפרד) ביצעו את הירי. כתבי האישום מתארים תקרית קשה במיוחד. בין היתר נטען, כי גם לאחר שהמנוח נפגע ורכבו נעצר בצד הדרך - המשיכו המשיבים בנסיעה איטית וביצעו ירי נוסף ממרחק קצר. בסופו של יום - לאחר השתלשלות דיונית מסוימת - נעצרו ארבעת המשיבים עד תום ההליכים תוך התייחסות למסוכנות הרבה הנשקפת מהם.

ג.

כלפי החלטות אלה הגישו משיבים 2-1 עררים, שנדחו, לבית משפט זה (בש"פ 511/08 מזעל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2805/08 עלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בהמשך התבקשו, ואושרו, שתי הארכות מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 5383/08 מדינת ישראל נ' עלי (לא פורסם) החלטה מיום 26.6.08; בש"פ 7804/08 מדינת ישראל נ' עלי (לא פורסם) החלטה מיום 25.9.08). בהחלטות אלה עמד בית המשפט על כך שהמשפט "לא יסתיים בקרוב, וייתכן אף שיידרשו הארכות מעצר נוספות" (בש"פ 5383/08) - אך ציון גם שהמשפט אינו "קופא על שמריו" (שם) וכן, כי "בית המשפט המחוזי עשה רבות למען ייעול וקידום ההליכים, עד כמה שהדבר תלוי בו, וקבע מספר רב של ימי דיונים לחודשים הקרובים בקצב משביע רצון" (בש"פ 7804/08).

ד.

ביום 15.12.08 הוגשה הבקשה הנוכחית. ביחס למשפטם של משיבים 3-1 נטען, כי בתקופת ההארכה הקודמת התקיימו שישה דיוני הוכחות, ודיונים נוספים בוטלו מסיבות שונות, לרבות: בקשת המשיבים לפסול את באת כוח המדינה; בקשת המשיבים לפסול את יו"ר ההרכב ובקשה נוספת לביטול המועדים עד להכרעת הנשיאה בערעור שהוגש (ע"פ 9528/08 עלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) החלטה מיום 3.12.08); דיון מעצר בבית משפט זה; חג הקרבן; מחלה של בא כוח המשיב 1 ושיקולי בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי לחודש דצמבר נקבעו ארבעה דיוני הוכחות, וכי החל מחודש ינואר 2009 יישמע התיק בכל יום שני (יום מלא) ורביעי (חצי יום) בשבוע. עוד הוזכר, כי במבט כולל התקיימו בתיק 33 דיוני הוכחות ונשמעו 64 עדים.

ה.

ביחס למשפטו של משיב 4 נטען, כי בתקופת ההארכה הקודמת התקיימו חמישה דיוני הוכחות. נטען, כי במהלך חודש נובמבר נקטע רצף השמיעה - בגין בקשות הפסלות הנזכרות. הוזכר, כי ביום 13.11.08 מתח בית המשפט המחוזי בהחלטה ביקורת קשה על התנהלותו של אחד מבאי כוחו של משיב 4, עו"ד שרמן, ומתוך כבודו לא אאריך בציטוטה.

ישיבות נוספות בוטלו בשל מחלת עו"ד שרמן וחג הקרבן. לאור האמור, סבורה המבקשת כי משפט זה מתנהל "בקצב שאינו משביע רצון" - אך היא מציינת כי בחודשים דצמבר 2008 - יולי 2009 קבועים 32 דיוני הוכחות.

ו.

ביחס לארבעת המשיבים נטען, כי המעשים המיוחסים להם מעידים על מסוכנות חמורה, כפי שנקבע ואושר בהחלטות המקוריות לגבי מעצר עד תום ההליכים. עוד הוזכר, כי קיים גם חשש ממשי לשיבוש - בהמשך לנסיונות שיבוש קודמים, לרבות העלמת ראיות; חשש המתגבר לאור הקרבה המשפחתית בין המשיבים לחלק מן העדים - באופן המקים חשש מוגבר לתיאום גרסאות. כן נטען לחשש לפגיעה בעדים.

ז.

בדיון (מיום 31.12.08) הטעים בא כוח משיב 1 כי אין הוא טוען לכרסום בראיות, אלא להתנהלות בעייתית מצד המבקשת - המביאה להתארכות המשפט כך שפרשת התביעה בלבד תארך למעלה משנה. עיקר הטרוניה הופנה כלפי ניהולם של שני הליכים במקביל - עניין העלול להביא לתקלות מהותיות (כגון הכרעות סותרות), אך לעת הזאת, ובהתחשב בכך שאותה פרקליטה מופיעה בשני התיקים, מונע את שמיעה מהירה של כל אחד מהם. נטען, כי למעשה מתבקשת הארכת המעצר לתקופה לא ידועה, ובנסיבות יש לאפשר שחרור לחלופה הרחוקה מעראמשה, מקום מגוריהם של המשיבים (הוצעה חלופה בדרום הארץ).

ח.

בא כוח משיב 2 הוסיף, כי שמיעת התיק עשויה להימשך אפילו ארבע שנים. הוזכר, כי עד היום העידו מחצית עדי התביעה והוגשה בקשה להוספת ראיות ועדים, כי בית המשפט ביקש לשריין את ימי שני ורביעי עד לסוף שנת 2010 וכי צפויים הליכי השגה על "רענון זכרון" פסול מצד המשיבה. נטען, כי המשיבה "ניפחה" את רשימת העדים, ושהתנהלותה מביאה להתארכות ההליך. לאור אלה נטען, כי ברור שלא ניתן להחזיק נאשמים במעצר תקופה כה ארוכה - ויש לשקול שחרור לחלופה כבר כעת. עוד נטען לחוסר ראייתי ביחס לחלקו של משיב 2 בירי - שכן עדי התביעה זיהו, כנטען, אחר כיורה - ונמצא, כי מדובר בנאשם הטוען לחפות גמורה העתיד להיות במעצר במשך מספר שנים. סוף דבר, נטען כי בהחלטות הקודמות נקבע שחלוף הזמן מהווה שיקול, ונוכח ההתמשכות הצפויה יש לשקול מחדש חלופת מעצר.

ט.

בא

כוח משיב 4 הטעים, כי משפטו של מרשו הופרד כדי שמשיבים 3-1 יוכלו להעיד נגדו, אף כי לשיטתו בנסיבות המקרה ממשיכה לחול הלכת קינזי (לפי החריג שנקבע בבג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (טרם פורסם)) - כך שמשפטו של משיב זה מצוי בקושי בתחילת דרכו. הוזכר, כי משיב 4 הסכים לשתי ההארכות הקודמות - אך כי כיום נוכח ההתמשכות, וסתירות המתגלות בגרסת המשיבה, אין מקום להארכה נוספת. הועלתה הטענה בדבר הבעייתיות שבניהול שני ההליכים על ידי אותה תובעת - גם בכל הנוגע לשיקולי היומן, אך בעיקר בגלל אופיין של חקירות העדים, הנעשות על רקע ההליך המקביל ומתוך אינטרסים הקשורים לשני המשפטים. נטען, כי המיוחס למשיבים אכן חמור, אך המסוכנות אינה כה גדולה - ונטען כי בא כוח המבקשת יתקשה להראות, על פי נסיון עבר, "שמישהו מהנאשמים ברצח ששוחרר (לחלופה –א"ר) ביצע רצח נוסף". נטען, כי ההרכב אמנם מתח ביקורת על עו"ד שרמן, אך מדובר בתגובה להתנהלות שהיא למצער רשלנית מצד המבקשת.

סוף דבר, התבקש שחרור לחלופת מעצר במקום מרוחק.

י.

בא כוח המבקשת ציין, כי חישובי הסנגורים לגבי אורך משפטם של משיבים 3-1 מופרזים - ובקצב הנוכחי הוא מעריך שיספיקו כשישה עשר שבועות לשמיעת העדים. הוזכר, כי מדובר בשני הרכבים שונים וישיבות בתיק אחד אינן אמורות להשפיע על ישיבות בתיק השני. ביחס למשיב 4, נטען כי "הלכת קינזי בוטלה" - ואין צפויה בעיה להעיד את משיבים 3-1 המפלילים את משיב 4. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי הטיל את האחריות להתמשכות ההליך על עו"ד שרמן, ולא מתח כל ביקורת על התנהלות באת כוח המבקשת.

י"א.

לאחר העיון החלטתי לקבל את הבקשה. בידוע כי הליכים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לא נועדו לבחון מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר והעדר חלופה. קיומן של אלה אושר בהחלטות בדבר מעצר עד תום ההליכים - וככל שקיימות טענות בעניין זה, "ראוי שיידונו - ככלל - בפני הערכאה הדיונית במסגרת בקשה לעיון חוזר ולא אגב דיון בבקשת המדינה להארכת מעצר" (בש"פ 8967/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 8490/02 מדינת ישראל נ' מיגרלשוילי (לא פורסם)). ההליך שלפנינו נועד, בעיקרו, לבקרת התנהלותו של המשפט, שעה שזה חורג ממגבלת הזמן שהציב המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים לעניין מעצר, ולהשלכות התארכות זו על הנאשם-המשיב:

"בצד הליך העיון החוזר, השיקול בהארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים מתחילת המשפט מניח את הדגש על בחינת ההשלכה שיש להתמשכות המשפט על המשך מעצרו של הנאשם. ההנחה לענין זה היא כי משפטו של נאשם צריך להסתיים תוך 9 חודשים ממועד הגשת כתב האישום, וכי הארכת מעצר מעבר לפרק זמן זה היא בבחינת חריג לכלל. במסגרת זו נדרש איזון בין ערך ההגנה על זכויות הנאשם מול ההגנה על שלום הציבור וצורכי ניהול המשפט ובמכלול השיקולים להפעלת סמכות ההארכה נלקחים בחשבון, בין היתר, חומרת העבירה הסיכון לציבור משחרור הנאשם, אופן ניהול המשפט וסיבת התמשכותו, הזמן הנותר לסיום המשפט וכיוצא באלה" (בש"פ 6489/00 מדינת ישראל נ' זגורי

(לא פורסם)).

י"ב.

במקרה שלפנינו מדובר בפרשיה בה יש להעיד מספר רב של עדים, ובמקרים כאלה הסיכוי לצורך בהארכות גדול יותר, מטבע הדברים. אכן, לשיטת הסנגורים מדובר ברשימה "מנופחת" - אך דומה כי בהידברות, לרבות הסכמה להגשת מסמכים, ניתן להעמידה על המספר ההכרחי. מכל מקום, משנמצא כי עדיין ישנם עדים רבים, ברי כי המשפט עתיד להימשך תקופה ארוכה. לא תיתכן – כמובן – קביעה גורפת כי בכל פרשיה בה מרובים העדים, ישוחררו הנאשמים ממעצר. הדבר דורש איזון זהיר, תוך שקלול כל הנתונים הרלבנטיים:

"חלוף הזמן אינו מהוה שיקול בלעדי ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו: בש"פ 1707/06 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם, 7.3.2006); בש"פ 8540/07 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 4.12.2007)). בענייננו המשפט אכן לא התקדם עד כה בקצב משביע רצון, וחלו עיכובים בשמיעתו בשל טענות הפסלות ובשל חילופי ייצוג שגרמו לביטול דיונים. על כך יש להצטער בייחוד נוכח העובדה כי מדובר במשפט מורכב בו עומדים לדין חמישה נאשמים וצפויים להעיד 120 עדים מטעם התביעה לבדה, ומשכך צפויים ההליכים להתמשך ממילא על פני פרק זמן לא מבוטל. יחד עם זאת באתי כאמור לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל מן הטעם שמעשי האלימות הקשים וחסרי הרסן המיוחסים למשיבים וביצועם לכאורה על רקע סכסוך משפחות אלים מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם... באיזון הכולל נראה אפוא כי בשלב זה גובר האינטרס הקיים בשמירה על שלומם וביטחונם של המתלונן ובני משפחתו על פני זכותם של המשיבים לחירות כמי שחזקת החפות עומדת להם" (בש"פ 3520/08 מדינת ישראל נ' גורבאן (לא פורסם))

י"ג.

המשיבים הואשמו ברצח מתוכנן, שנעשה בקור רוח מתוך מניעי נקמה. מדובר כמובן באישום חמור ביותר, המעיד על מסוכנות שקשה מאד להפיגה. אל מול אלה, יחד עם מספר העדים שאין מנוס משמיעתם, יש לבחון האם בנסיבות יש לחרוג מהכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים. כנודע, מאז חוק המעצרים (וקודם לו חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו) אין החומרה כשלעצמה מהוה עילת מעצר, אלא המסוכנות הנובעת הימנה; ראו על כך בש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם). הכל מבינים כי העבירה החמורה שבכולן, רצח בכוונה תחילה, מציגה ככלל מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר; ככל שיש ראיות לכאורה שפלוני נטל חיי הזולת בכוונת מכוון, "גילה דעתו" שמסוגל הוא לעשות מעשה נורא אשר כזה, ועל כן העמיד עצמו בקטגוריית המסוכנות ברמה זו. בשל צו המחוקק ובציווי השכל הישר, עליו להעמיד טענה מבוררת שניתן להפיג את מסוכנותו. חלוף הזמן, על פי צו המחוקק, בהקשר דנא (סעיפים 62-61) הוא פרמטר לבדיקת העניין, אך אינו פרמטר יחיד. עיינתי בפסיקה שהגיש עו"ד יפתח שעניינה שחרור לחלופה במקרי רצח וניסיון לרצח. ואכן, לא קל לבית משפט זה, לטעמי, להאריך מעצר שברור לגביו מראש כי יתבקשו הארכה או הארכות נוספות.

י"ד.

לא ראיתי בשלב זה מקום לעיסוק בראיות שביקשו חלק מן הסניגורים, שכן הרי זה עניין בראש וראשונה ל"עיון חוזר", ורק בחריגים – להליך לפי סעיף 61.

ט"ו.

בנידון דידן, ככל שהמדובר במסוכנות, הדעת נותנת כי לא חל בה כשלעצמה שינוי של ממש, גם אם חלוף הזמן עשוי להנחות לכיוון חיפוש חלופה. ואולם, יש להביא להפגתו ככל הניתן של החשש משיבוש, ובמקרה דנא נראה לי כי נסיבות התיקים כרוכות מטבע רקען באפשרויות של שיבוש בדרגות שונות, ועל כן מתבקש כי התביעה תעלה לעדות אותם עדים שלגביהם יש חשש, במועד מוקדם ככל הניתן. בשקלול, סבורני שטרם הגיע המועד שבו נעה נקודת האיזון לעבר שחרור.

ט"ז.

ועוד סבורני, כי בנסיבות יש להבחין במידה מסוימת בין משפטם של משיבים 3-1 ומשפטו של משיב 4. משפטם של משיבים 3-1 נמצא - כנטען - בערך במחצית הדרך בכל הנוגע לשמיעת העדים. קבועים בו מועדי דיונים רבים באופן סדיר, ואף אם לא נקבל את הערכתו האופטימית של בא כוח המבקשת (שישה עשר שבועות), מתנהל המשפט בקצב משביע רצון - וסבורני, כאמור, כי יש להיעתר למבוקש לעת הזאת.

י"ח.

בכל הנוגע למשפטו של משיב 4 מודה המבקשת שקצב ההתקדמות אינו משביע רצון. לשיטתה, מונחת האשמה לפתח התנהלותו של עו"ד שרמן. סבורני, כי בנסיבות אין די בכך. לפי הנתונים שנמסרו בבקשה, עתיד המשפט להישמע לאורך שש עשרה ישיבות בהארכה הנוכחית, ורשומות 10 ישיבות לאחר מכן. סבורני, גם מתוך השוואה למשפטם של משיבים 3-1, כי ראוי לנסות ולהוסיף דיונים, ואקוה כי בית המשפט יתן לבו לכך. איני יודע אם חלק מקצב המשפט, כפי שנטען, נובע מהעובדה שאותה פרקליטה מייצגת בשני התיקים והיא עמוסה, אך אם כן, ראוי לחשוב על פתרון במסגרת הפרקליטות; בלא קשר לכך, ניתן לקבוע לתיק זה ימי שמיעה שונים מאלה של התיק האחר. הנסיבות האובייקטיביות, ובפרט מספר העדים, קשות דיין - וכמובן חשוב שלא להוסיף עליהן קשיי לוח זמנים מצד הצדדים. לעניין ההתנהלות, בודאי יתן בא כוח משיב 4 - עו"ד שרמן - את דעתו לעולה מהחלטת בית המשפט שנזכרה מעלה.

י"ט.

סוף דבר, בנסיבות אעתר לבקשה; ברם, נהיר שתידרש תקופה נוספת לשמיעת המשפט מעבר להארכה זו –

מבלי שאביע דעה לגבי המשך המעצר במהלכה – וראוי כבר מעתה לנקוט צעדים מעשיים כדי להבטיח שמיעה מהירה יותר, וישנם צעדים אפשריים כאלה, אם בהוספת מועדים ואם בסוגיית מועד העדתם של עדים שונים, לרבות המשיבים 3-1.

כ'.

הבקשה מתקבלת בנתון לאמור.

ניתנה היום, י' בטבת תשס"ט (6.1.09).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • בש"פ 7726/15מדינת ישראל נ. ארגאו (אריאל) גטנךהחלטה
  • בש"פ 7677/15אמרה למה נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 7291/09מדינת ישראל נ. רוני רוןהחלטה

הלכות

  1. 1בהליך הארכת מעצר אין לבחון מחדש קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר והעדר חלופה, אלא לבקר את התנהלות המשפט והשלכות התמשכותו על הנאשם.
  2. 2חלוף הזמן אינו שיקול בלעדי, ויש לבחון את מכלול השיקולים בבקשה להארכת מעצר.
  3. 3במקרה של רצח בכוונה תחילה קיימת מסוכנות ברמה גבוהה, ואין לחרוג בקלות מהכלל שהמשפט צריך להסתיים תוך תשעה חודשים.