בש"פ 3520/08 מדינת ישראל נ. מוחמד גורבאן

זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה וכתב האישום מייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, יריות באזור מגורים והיזק בזדון. בנוסף לכך מיוחסת למשיב 1 עבירה של ניסיון לרצח, למשיבים 3 ו-5 -

ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ולמשיב 5 - עבירה של הפרת הוראה חוקית.

האירוע שעליו נסוב כתב האישום התרחש ביום 22.06.2007 בכפר ג'סר א-זרקא שם מתגוררים המשיבים וכן המתלונן ומשפחתו. עובדות האירוע כפי שתוארו בכתב האישום הן אלה: בשל סכסוך שנתגלע בין משפחת המשיבים 4-1 לבין משפחת המתלונן, הגיעו המשיבים ביחד עם אחרים לבית סבו של המתלונן בכפר ותוך כדי צעקות וקללות שהמטירו על יושבי הבית הכו ברהיטים, בחלונות וכן ברכבו של הסב שחנה בחצר באמצעות אלות ומוטות ברזל שבהם הצטיידו. כתוצאה מכך נגרם נזק לבית ותכולתו וכן לרכב. במהלך האירוע כמתואר לעיל אמר המשיב 1 לבני משפחתו של המתלונן על פי הנטען "עוד מעט יגיע הסוף שלכם". משהגיעו המתלונן ובני משפחתו לבית הסב יצאו המשיבים מן הבית והחלו ליידות אבנים לעבר הבית וכן לעבר המתלונן ובני משפחתו, אשר בתגובה יידו אף הם אבנים לעבר המשיבים. באותו שלב הורה המשיב 2 ליתר המשיבים על פי הנטען להביא את הנשק והם הלכו מן המקום וחזרו לאחר זמן מה כשהם מצוידים בשני אקדחים לפחות וכן בתחמושת ובהוראת הנאשם 2 החלו הוא וכן הנאשמים 1 ו-3 לירות בצוותא לעבר בית סבו של המתלונן וכן לעבר המתלונן ובני משפחתו שעמדו בסמוך לבית תוך שהם מתקדמים לאורך השביל המוביל לבית הסב. המשיבים 4 ו-5 סיפקו ליורים כדורים וכן מילאו כדורים במחסניות על מנת לאפשר להם להמשיך בירי. בסמוך לאחר מכן קרא המשיב 1 לעבר המתלונן "קבל ממני מתנה" ומשהסתובב המתלונן על מנת להימלט מן המשיב 1 לאחר שהבחין כי הוא אוחז נשק בידו, ירה המשיב 1 לעברו מספר יריות בכוונה לגרום למותו. בעקבות הירי נפצע המתלונן באופן אנוש משני כדורים שחדרו אל מעל בית החזה מימין ומעל הבטן העליונה משמאל וגרמו לקרעים בלבלב ובאונה השמאלית של הכבד ולדימום קשה בחלל הבטן. המתלונן נותח וחייו ניצלו אף שהגיע לבית החולים במצב קריטי. בשלב מסוים, לאחר שהמתלונן נפגע, עזבו המשיבים 3 ו-5 את המקום והלכו בצוותא חדא לאזור ביתו של מוחמד דיב עמאש, כאשר המשיב 3 אוחז באקדח ויורה ללא הסבר סביר לעבר ביתו של מוחמד. בנוסף לאירוע המתואר לעיל כולל כתב האישום גם אישום המופנה כנגד המשיב 5 בלבד והמייחס לו הפרת הוראה חוקית בשל כך שבעת שהשתתף על פי הנטען באירוע המתואר באישום הראשון, אמור היה להימצא במעצר בית מלא בבית סבו בשל הליכים פליליים שהתנהלו נגדו אותה עת.

2.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על מעצרם של המשיבים כולם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ישיבת ההקראה התקיימה ביום 5.8.2007 ובאי כוח המשיבים ביקשו לדחות את המענה למועד אחר. בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 4.9.2007 ביקשו המשיבים 4-3 לפסול את המותב משום שכב' השופטים אלרון וסוקול עתידים לדון בתיקים אחרים המתנהלים נגדם, ואילו המשיב 5

ביקש לפסול את כב' השופט רניאל משום שדן בערר על מעצר ימים בעניינו. בהחלטתו מיום 4.9.2007 פסל ההרכב את עצמו והתיק הועבר למותב אחר (כב' השופטים א' שיף, ח' הורוביץ וצ' קינן). ביום 19.9.2007 החלה הקראה בפני המותב החדש וכן נקבעו עשרה מועדי הוכחות. בתחילת חודש אוקטובר 2007 הגישו המשיבים 2-1 בקשה לפסילת שופטת המותב, כב' השופטת צ' קינן, בטענה כי נחשפה באחר מדיוני המעצר לפרטים אודות המשיבים ולחלק מן הראיות. בהחלטתה מיום 16.10.2007 דחתה השופטת את הבקשה, בציינה בין היתר "קשה שלא להתרשם שתכליתה היחידה של הבקשה היא להביא לדחייתם של דיונים שלא לצורך". במהלך חודש נובמבר 2007 ביקש בא-כוחם של המשיבים 2-1 להשתחרר מייצוג ובא-כוחם של המשיבים 4-3 החל לייצגם במקומו. בהתאם לכך, מונו למשיבים 4-3 סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית. ביום 25.11.2007 השיבו המשיבים 2-1 לכתב האישום, ואילו לבקשת באי כוחם החדשים של המשיבים 4-3 נדחה מתן תשובתם לכתב האישום ובוטלו ארבעה מועדי דיון שנקבעו. ביום 11.12.2007 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בה העידו שישה עדים בעניינים טכניים, והמשיב 5 השיב לכתב האישום. במהלך הדיון הודיעו הצדדים כי קיים חשש לניגוד עניינים מצד בא-כוחם של המשיבים 2-1 אשר ייצג קודם לכן את המשיב 3 ועל כן ביום 14.1.2008 הורה בית המשפט על שחרור עורך הדין מייצוג וביטל ישיבת הוכחות שנקבעה. ייצוגם של המשיבים 2-1 הוסדר לבסוף רק ביום 3.2.2008, אז החל לייצגם בא כוחם הנוכחי. במהלך החודשים פברואר ומארס 2008 התקיימו חמש ישיבות של הוכחות בהן העידו שלושה עדי תביעה. נכון לעת הזו קבועים בתיק עשרה מועדי דיון נוספים לחודשים מאי, אוקטובר ונובמבר 2008.

3.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת המעצר בתשעים ימים. המבקשת סבורה כי יש להורות על הארכת המעצר נוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים הנלמדת מעבירות האלימות החמורות המיוחסות להם, והיא מדגישה בהקשר זה כי המעשים בוצעו לכאורה תוך הפגנת תעוזה רבה, לעיניהם של עדי ראייה רבים וכי אין כל אינדיקציה לכך שהסכסוך אשר גרם לאירוע בא על פתרונו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים ינסו להתחמק מאימת הדין וכי הם עלולים לפעול לשיבוש מהלכי משפט שכן עדי התביעה מוכרים להם ומתגוררים עימם באותו הכפר. כמו כן היא מציינת כי למשיבים עבר פלילי וכי המשיב 5 ביצע לכאורה את העבירות בשעה שאמור היה לשהות במעצר בית מלא. לבסוף טוענת המבקשת כי פתיחת משפטם של המשיבים התעכבה בשל חילופי ייצוג, פסילת המותב וכן התנהלותם של מי שייצגו את חלק מן המשיבים, ובנסיבות אלה יש לטענתה להורות על המשך המעצר.

4.

המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה וטוענים כי נוכח התמשכותו הצפויה של ההליך יש לשחררם לחלופת מעצר. לטענתם, העיכוב בשמיעת המשפט נגרם עקב פסילת המותב שדן בתיק ולא בשל חילופי הייצוג ומכל מקום בית המשפט יידרש לשמוע עדויות רבות הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה ומשכך אין המשפט צפוי להסתיים בתקופה הנראית לעין. המשיב 5 טוען כי הוא היה קטין בעת ביצוען לכאורה של העבירות המיוחסות לו, כי מלבד תיק אחד שנפתח נגדו אין לו עבר פלילי וכי בתסקיר המעצר הומלץ שלא לשחררו בשל העדר חלופה מחוץ לכפר מגוריו ולא בשל מסוכנותו.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא קצב ניהול המשפט, וככל שהולכים ומתמשכים ההליכים נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם. יחד עם זאת, חלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו: בש"פ 1707/06 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם, 7.3.2006) ; בש"פ 8540/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 4.12.2007)). בענייננו המשפט אכן לא התקדם עד כה בקצב משביע רצון, וחלו עיכובים בשמיעתו בשל טענות הפסלות ובשל חילופי ייצוג שגרמו לביטול דיונים. על כך יש להצטער בייחוד נוכח העובדה כי מדובר במשפט מורכב בו עומדים לדין חמישה נאשמים וצפויים להעיד 120 עדים מטעם התביעה לבדה, ומשכך צפויים ההליכים

להתמשך ממילא על פני פרק זמן לא מבוטל. יחד עם זאת באתי כאמור לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל מן הטעם שמעשי האלימות הקשים וחסרי הרסן המיוחסים למשיבים וביצועם לכאורה על רקע סכסוך משפחות אלים מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם ועל החשש הממשי כי אם ישוחררו עלול הדבר להצית מחדש את הסכסוך ולהוביל לתוצאות קטלניות. לכך יש להוסיף את עברם הפלילי של המשיבים וכן את העובדה שבשל אופי העבירות שביצעו לכאורה אכן קיים חשש אמיתי מפני שיבוש מהלכי משפט. באיזון הכולל נראה אפוא כי בשלב זה גובר האינטרס הקיים בשמירה על שלומם וביטחונם של המתלונן ובני משפחתו על פני זכותם של המשיבים לחירות כמי שחזקת החפות עומדת להם. שקלתי האם יש מקום להפריד את עניינו של המשיב 5 מעניינם של המשיבים 4-1 אך נראה לי כי נוכח החלק המרכזי המיוחס לו במעשים נשוא האירוע וכן נוכח העובדה שביצע אותם לכאורה תוך הפרת תנאי מעצר בית מלא בו היה נתון בשל הליך פלילי אחר שהתנהל נגדו אותה עת, אין מקום להורות על שחרורו לעת הזו. עם זאת בהחלט ייתכן שאם יתמשכו ההליכים מאוד יהיה צורך לשוב ולבחון מחדש את עניינו של המשיב 5.

לסיום אבקש להעיר כי הסנגורים וכן המבקשת הביעו נכונות ל"עיבוי" מועדי ההוכחות בתיק זה גם במהלך פגרת הקיץ הקרובה ועל כן מתבקש בית המשפט לבחון הוספת מועדים כאמור, ככל שיומנו מאפשר זאת.

6.

מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה מתקבלת, אפוא, ומעצרם של המשיבים מוארך בתשעים ימים, החל מיום 23.4.2008 או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 4040/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.