פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3062/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ה' בניסן התשס"ח
(10.4.08)
בשם המבקשת:
עו"ד ירין שגב
בשם המשיב:
עו"ד אלי בניה
החלטה
1.
בקשה להארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
2.
נגד המשיב, כבן 17, הוגש בתאריך 23.7.07 כתב אישום בת.פ.ח 209/07 בבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב – יפו, המייחס לו עבירה של אינוס תוך איום בנשק קר. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, המשיב ראה נערה כבת 16 וחצי בעת האירוע נשוא האישום, צועדת ברחוב באישון ליל לכיוון ביתה. המשיב תפס אותה, הובילה למדשאה, הפשיט אותה ואנס אותה חרף תחנוניה, והכל תוך שהוא מאיים להורגה באבנים גדולות שהציב ליד ראשה של המתלוננת. המשיב נעצר בתאריך 21.8.07 עד לתום ההליכים נגדו, בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, בין היתר על יסוד תסקיר מעצר שלילי שהתקבל בעניינו. ב"כ המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה וביקש כי שירות המבחן יבדוק חלופת מעצר בפנימיית "בני ארזים". שירות המבחן מצא כי החלופה אינה מתאימה. ביני לביני, היה המשיב מעורב בשני אירועי אלימות בכלא "אופק", בגינם נעצר עד לתום ההליכים נגדו, ובא-כוחו חזר איפוא מבקשתו.
3.
לאחר חילופי סניגורים וניסיונות גישור שנעשו לבחינת האפשרות לסיום התיק בהסדר, נקבעה שמיעת הראיות לראשית חודש ספטמבר 2008, חרף בקשת המבקשת להקדים מועדים אלה. המבקשת הגישה איפוא בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, החל מתאריך 23.4.08. המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות, וכן כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כן מציינת המבקשת את עברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר חרף גילו הצעיר כולל הרשעות בלא פחות מעשרים עבירות, שביניהן בריחה ממשמורת חוקית, איומים ותקיפה. לפיכך טוענת המבקשת לקיום חשש לשיבוש הליכי משפט, כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. התסקירים השליליים ומעורבות המשיב בתקריות אלימות נוספות לאחר הגשת כתב האישום נגדו, מלמדים, לשיטת המבקשת, על מסוכנותו של המשיב ועל היעדר חלופה למעצרו.
4.
בדיון שהתקיים לפניי בתאריך 10.4.08, לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה או על מסוכנותו של מרשו. הוא טען כי העיכוב בשמיעת הראיות נגרם כמעט כולו שלא באשמת המשיב. כן התמקד ב"כ המשיב בשאלת קיומה במועד זה של חלופה למעצר עד לתום ההליכים. ב"כ המשיב העלה בדיון את האפשרות להעביר את המשיב לפיקוחו של אביו, העובד כמלצר באילת. לאור עמדת המבקשת ולאור הערות בית המשפט, נסוג בו ב"כ המשיב מהצעה זו והבטיח לבדוק חלופות אחרות. כאמור בהחלטתי ממועד הדיון, ב"כ המשיב הודיע כי הוא יגיש הצעה לחלופת מעצר מתאימה עד לתאריך 27.4.08. המבקשת הבהירה כי אין בהסכמתה למסירת הודעה כאמור מטעמו של ב"כ המשיב, כדי לגרוע מעמדתה לפיה אין כל מקום לחלופת מעצר במקרה דנן, תהא אשר תהא. כן הוחלט, בהסכמת ב"כ המשיב, כי עד להחלטה אחרת – יישאר המשיב במעצר.
5.
בתאריך 30.4.08, הגיש ב"כ המשיב "בקשה להארכת מועד להצעת חלופת מעצר", עד לתאריך 11.5.08, בהבהירו כי הוא פנה אל שירות המבחן על מנת שזה יבחן את האפשרות של חלופת מעצר בקהילה הטיפולית "מלכישוע", וכי טרם סיפק היה בידי שירות המבחן לחוות דעתו בעניין. בתאריך 7.5.08 הגיש ב"כ המבקש בקשה נוספת להארכת מועד, וביקש כי בית המשפט יורה לשירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו של המשיב. בהחלטתי מתאריך 18.5.08 הוריתי לשירות המבחן לערוך תסקיר כמבוקש, וזאת עד לתאריך 3.6.08, וקבעתי כי ב"כ המשיב ימסור את הצעתו לחלופת מעצר מתאימה למשיב, כאמור בהחלטתי מתאריך 10.4.08. כן קבעתי כי המבקשת תמסור את התייחסותה לתסקיר ולהודעת בא-כוח המשיב עד לתאריך 11.6.08.
6.
תסקיר שירות המבחן לא הומצא עד לתאריך שנקבע, ייתכן מחמת עיצומים בשירות המבחן. ברם, ב"כ המשיב אף הוא לא מסר את הצעתו לחלופת מעצר, עד לעצם היום הזה, אף שהצעה זו לא הותנתה בידו בדיון שהתקיים בתאריך 10.4.08 בקבלת תסקיר שירות המבחן (וכך אף בהחלטתי מתאריך 18.5.08).
7.
בנסיבות העניין, ובהיעדר חלופת מעצר שהוצעה בידי ב"כ המשיב חרף האורכות שניתנו לו לשם כך, הגיעה השעה למתן ההחלטה בתיק.
8.
השיקול היחיד, אשר עשוי היה לפעול לטובת המשיב כאן, הוא שיקול חלוף הזמן – העובדה ששמיעת הראיות לא תחל אפילו בתקופת הארכת המעצר הנוכחית, בלא שניתן כמעט לזקוף את העיכוב לחובת המשיב. כידוע, חלוף הזמן מביא להטייה הדרגתית של כפות המאזניים מאינטרס הציבור לעבר אינטרס הנאשם בחירותו, כל עוד לא הורשע בדין. ברם, מובן שחלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי ועל בית המשפט לבחון כל בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לגופה. ראו: בש"פ 1707/06
מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסם) (2006); בש"פ 8540/07
מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) (2007); בש"פ 3520/08 מדינת ישראל נ' גורבאן (לא פורסם) (2008).
בהחליטו בבקשות שמכח סעיף 62 הנ"ל, על בית המשפט לאזן בין אינטרס הנאשם כי יהיה לו יומו בבית המשפט וכי לא ייעצר לתקופה ממושכת בטרם הורשע, ובין אינטרס הציבור – להבטיח את הציבור בפני העבריינים המסוכנים (ראו: בש"פ 8793/04 מדינת ישראל נ' קקון
(לא פורסם) (2004); בש"פ 2511/05 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם) (2005)).
9.
באיזון שנערך במקרה דנן, בשלב זה של ההליכים, הרי שידו של אינטרס ההגנה על הציבור – על העליונה. אין חולק כאמור על קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, או על מסוכנותו. חומרתן של העבירות הקשות שביצע המשיב, לכאורה, ומסוכנותו הרבה, כאמור לעיל, שוללות כמעט לגמרי אפשרות של חלופת מעצר. בידי ב"כ המשיב לא עלה אפילו להציע חלופת מעצר, חרף האורכות החוזרות ונשנות שניתנו לו. לאלו יש להוסיף את העובדה שאימת הדין בבירור אינה שורה על המשיב, ואת החשש המוחשי כי שחרורו לחלופת מעצר כלשהי עלול להביא לשיבוש הליכי המשפט מצידו.
10.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, מתאריך 23.4.08, או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 209/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ו בסיון התשס"ח (29.6.2008).
ש ו פ ט