בש"פ 3179/07 מדינת ישראל נ. אביעד ג'ינו

זוהי בקשה

לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכה רביעית של מעצר המשיבים בתשעים ימים החל מיום 12.4.2007 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 2064/05, לפי המוקדם.

1.

המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של רצח, ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות נשק. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן בילו המשיבים וחבר נוסף, יאיר בטבבו (להלן: יאיר ), במועדון לילה בחיפה ובשלב מסוים יצאו ממנו לאחר שהוסבר להם כי משעה שיעזבו לא יורשו לשוב. על רקע רצונם להיכנס בשנית למועדון התפתח בין המשיבים לבין מאבטחי המקום עימות, אליו הצטרף יאיר. בסופו של דבר הסתלקו השלושה מן המקום אך גמרו אומר לשוב אליו בכוונה לפגוע במאבטחי המועדון. לצורך כך הצטיידו השלושה באקדח ובתחמושת שנטל המשיב 1 ממקום מסתור וחזרו אל אזור המועדון ברכב בו נהג המשיב 2. בשלב זה התקדם יאיר רגלית לעבר נקודה החולשת על כניסת המועדון, ירה מספר יריות לעבר המאבטחים ששהו במקום, שב אל הרכב והשלושה נמלטו. יריות אלו גרמו למותו של אחד מן המאבטחים.

2.

עם הגשת כתב האישום נגד המשיבים ויאיר עתרה המבקשת למעצרם של השלושה עד תום ההליכים נגדם וביום 11.1.2006 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא), בהסכמת המשיבים, על מעצרם. משחלפו תשעה חודשים מאז מעצרם ומשפטם לא הסתיים, האריך בית משפט זה את המעצר פעם אחר פעם מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 5736/06; בש"פ 7790/06; בש"פ 17/07) ושתי בקשות לעיון חוזר בעניין המעצר נדחו. הבקשה האחרונה לעיון חוזר הוגשה בעוד הבקשה הרביעית להארכת מעצר שבפני תלויה ועומדת והצדדים הסכימו כי הדיון בבקשת ההארכה יחודש רק לאחר מתן החלטה בבקשה לעיון חוזר כאמור. בינתיים הוארך מעצרם של המשיבים בהסכמה למשך 35 ימים נוספים. בדחותו את הבקשה לעיון חוזר קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.5.2007 כי יש ממש בטענת המשיבים לפיה העובדה שיאיר הורשע בינתיים על פי הודאתו בעבירת הריגה במסגרת הסדר טיעון, משליכה על יכולתה של המבקשת לעתור להרשעתם בעבירה חמורה יותר. אך הוא הוסיף וקבע כי אין בכך כדי להשפיע על שיקולי המעצר וכי בנסיבות המקרה ונוכח מורכבות ההליך יש הצדקה להותיר את המשיבים במעצר חרף התארכות המשפט.

3.

עד כה התקיימו בפני המותב הדן בהליך העיקרי 21 ישיבות להוכחות במהלכן נשמעו 32 עדי תביעה וכן התקיימו דיונים בהליכי הביניים. המבקשת ציינה בטיעוניה בפני כי החל מיום 11.6.2007 ועד ליום 22.10.2007 קבועים 13 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות מתוכם חמישה דיונים במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת והיא סבורה כי בשים לב למורכבות התיק ולקצב הסביר של התנהלות המשפט עד כה, ניתן לסיים את שמיעתו במהלך המועדים הנוספים שנקבעו. עוד מציינת המבקשת כי על מנת לייעל את הדיון ולקצרו יש בכוונתה להשמיע את סיכומי טענותיה בעל פה. לבסוף טוענת המבקשת כי ההתפתחויות בהליך העיקרי ואף התמשכותו אין בהם כדי להקהות את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים וכן היא טוענת כי קיים חשש ממשי להימלטות המשיבים מאימת הדין ולשיבוש הליכי משפט על ידם, נוכח "ירידתו אל המחתרת" של המשיב 1 לאחר מעצר המשיב 2 וכוונתו לעזוב את הארץ באמצעות דרכון מזויף, וכן נוכח פועלם של המשיב 1 ו-2 לשיבוש הליכי חקירה והעלמת ראיות. המבקשת מוסיפה ומדגישה את עברו הפלילי של המשיב 1 הכולל עבירות אלימות ורכוש וכן את העובדה כי עברו הפלילי של המשיב 2 אף שאינו מכביד כולל עבירה שבוצעה על ידו יחד עם המשיב 1.

4.המשיבים טוענים מצידם כי נוכח התמשכות ההליכים אין מקום להארכה נוספת של מעצרם וכי למצער יש להורות לשרות המבחן לבחון חלופת מעצר בעניינם. לטענתם, המסוכנות המיוחסת להם פחתה משום שלאחר הרשעתו של יאיר לא תוכל המבקשת לעתור להרשעתם בעבירה החמורה מעבירת הריגה. כמו כן המשיבים אינם שותפים להערכת המבקשת כי ניתן יהיה לסיים את שמיעת התיק במסגרת המועדים הנוספים שנקבעו והם מציינים כי בכוונתם לזמן עדי הגנה רבים ובהם מדובבים שהתביעה נמנעה מלהעידם. עוד מציינים המשיבים כי צפוי להימסר לידיהם חומר חקירה נוסף וכי בעקבות כך יתכן וידרשו להזמין לעדות חוזרת את חוקרי המשטרה. כמו כן, צפוי להיערך לבקשתם ביקור בזירה בתום שמיעת מסכת הראיות. לבסוף ובכל הנוגע להשמעת סיכומים בעל פה טוענים המשיבים כי אף שאין להם התנגדות עקרונית לכך ספק אם הדבר יתאפשר מבחינת יומנו של בית המשפט המחוזי ומכל מקום, נוכח מורכבות התיק תידרש לדעתם בכל מקרה גם הגשת תמצית סיכומים בכתב.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. קצב ניהול המשפט הוא אכן אחד השיקולים המרכזיים אותם יש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, וככל שהמשפט הולך ומתארך נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם. יחד עם זאת, חלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לשוב ולשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו בש"פ 1707/06 מדינת ישראל נ' ענבתאוי , תק על 2006(1) 3600, פיסקה 3 (2006)). משפטם של המשיבים הינו מורכב. נשמעו בו עדים רבים וכן נוהלו הליכי ביניים ואף שניתן וראוי להחיש את קצב שמיעתו, קשה לומר כי היו במקרה דנן עיכובים בלתי-מוצדקים. בהחלטות הקודמות להארכת המעצר שניתנו בעניינם של המשיבים עמד בית משפט זה על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, באומרו בין היתר:

להשקפת בא-כוח המשיבים, הגיעה העת להעדיף את זכותם של העוררים להלך חופשי, אולם, חוששני שאין בידי לקבל השקפה זו, בעיקר נוכח הסכנה הרבה הגלומה במשיבים, לפחות כפי שהיא משתקפת מהאירועים שנטען כי היו מעורבים בהם (בש"פ 17/07 מדינת ישראל נ' בטבבו (לא פורסם, 4.1.2007)).

שיקולים אלה יפים ותקפים הם גם לצורך בקשת ההארכה שבפניי ואין בידי לקבל בהקשר זה את טענת המשיבים לפיה מסוכנותם פחתה משום שהמבקשת אינה יכולה לעתור להרשעתם בעבירה החמורה מעבירת הריגה. על פי הראיות לכאורה מעורבים המשיבים עד צוואר בקטילת אדם תוך שימוש בנשק, ומסוכנותם נוכח המעשים המיוחסים להם ונוכח הנסיבות האופפות את המקרה נותרת בעינה אף אם לבסוף יורשעו בעבירת הריגה בלבד (ראו: בש"פ 5052/05 אלמרבוע נ' מדינת ישראל , תק על 2005(3) 73 (2005); בש"פ 6304/02 איסקוב נ' מדינת ישראל , תק על 2002(2) 1007 (2002)). לכך יש לצרף את החשש מפני שיבוש הליכי חקירה ומפני הימלטותם מאימת הדין שלא נסתר. אשר לקצב ניהול המשפט, נמסר על ידי המבקשת כי נקבעה שורה של מועדים להוכחות במהלך תקופת ההארכה המבוקשת וכן בסמוך לאחריה ועל כן, ההערכה כי ניתן יהיה לסיים את שמיעת המשפט לא יאוחר מחודש אוקטובר השתא, אינה נראית לי בלתי ריאלית. מכל הטעמים שפורטו, אני סבורה כי אין מקום להורות על שחרורם של המשיבים בשלב זה. ממילא אין מקום להורות עתה על קבלת תסקירי מעצר בעניינם.

6.

סוף דבר - אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 12.4.2007 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 2064/05, לפי המוקדם.