בש"פ 7790/06 מדינת ישראל נ. יאיר (אברהם) בטבבו

(משיבים 2-3)

בקשה שנייה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

המשיב 1 הסכים לבקשה ובהתאם לכך הוריתי על הארכת מעצרו בהחלטתי מיום 27.9.06.

1.נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

2.על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, מאבטחים במועדון לילה בחיפה לא אפשרו למשיבים 2 ו-3 לחזור למועדון לאחר שבילו בו מוקדם יותר באותו ערב, וזאת לאחר שהסבירו להם כי מי שיוצא בשעה זו מהמועדון לא מורשה להיכנס אליו בחזרה. כתוצאה מכך התפתח עימות בין המשיבים 2 ו-3 לבין המאבטחים, ובשלב מסוים הצטרף גם המשיב 1 לעימות. בסיום העימות נמלטו המשיבים מן המקום. לאחר האירוע האמור, קשרו המשיבים קשר להצטייד בכלי נשק, לחזור למועדון ולירות במאבטחים על מנת לגרום למותם. בין היתר סוכם ביניהם כי מבצע הירי יהיה המשיב 1 וכי המשיבים 2 ו-3 ימתינו לו במרחק מה מן המקום במכונית, אשר תהא מוסתרת מעיני מאבטחי המועדון. השלושה הצטיידו בנשק, חזרו למועדון, וכפי שסוכם, ירה המשיב 1 מספר יריות לעבר המאבטחים שהיו במקום. מייד בסיום הירי חזר המשיב 1 למכונית, בה המתינו לו המשיבים 2 ו-3, והשלושה נמלטו מן המקום בנהיגה מהירה. כתוצאה מן היריות נפטר המאבטח ארקדי בלובשטיין ז"ל.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) הורה, בהסכמתם של המשיבים, על מעצרם עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותם להגיש בקשה לעין חוזר.

4.משחלפו תשעה חודשים - הם תקופת המעצר הסטטוטורית - ומשפטם של המשיבים טרם בא על סיומו, הגישה המדינה בקשה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים. בית המשפט (כב' השופטת מ' נאור) נעתר לבקשה והורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. נקבע כי המשפט מתנהל בקצב סביר; כי מסוכנותם של המשיבים ברורה וכי לעת הזו, נוטה הכף בעליל לטובת השארתם במעצר.

5.כעת, מבקשת המדינה בשנית להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. בבקשתה, וכן בדיון בפניי, פירטה באת-כוח המדינה את מהלך הדיונים בתיק העיקרי המתנהל נגד המשיבים, וטענה כי חרף העובדה שמדובר במשפט מורכב עם עדים רבים, שמיעת התיק מתקדמת באורח סביר. לדבריה, עד כה התקיימו 16 ישיבות, 5 מתוכן במהלך תקופת ההארכה הקודמת. בישיבה האחרונה נקבע כי בישיבה שתיערך ביום 22.11.06 ייקבעו מועדי הוכחות נוספים מעבר לששת המועדים שנקבעו עד כה. בנוסף, ציינה באת-כוח המדינה כי לצורך ייעול ההליך, וויתרה המבקשת על עדותם של עדים רבים שעדותם אינה חיונית למשפט, וכעת נותר להעיד מטעמה 6 עדים בלבד. לטענתה, במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת קבועה סדרת ישיבות שתאפשר המשך קידומו של המשפט באופן משמעותי. אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיבים, טענה באת-כוח המדינה כי חרף התמשכות ההליכים, מסוכנותם הרבה של המשיבים והחשש מפני הימלטותם לא קהו במשך תקופת מעצרם, ואלו מחייבים את המשך מעצרם. בנוסף, קיים לטענתה חשש לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מן הדין - חשש אשר ניכר במעשיו של המשיב 2, אשר "ירד למחתרת" לאחר מעצרם של המשיבים 1 ו-3 עד שהסגיר עצמו למשטרה באמצעות באת-כוחו.

6.באי-כוח המשיבים 2 ו-3, מנגד, טענו בדיון בפניי כי יש לדחות את הבקשה ולהשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אפשרות לשחרר את מרשיהם לחלופת מעצר.

באת-כוח המשיב 2 פירטה בפניי את השתלשלות ההליכים במשפטם של המשיבים מנקודת ראותה של ההגנה, ובמסגרת זו העלתה טענות רבות ביחס להתנהלותה של התביעה בתיק זה וכן שבה וקבלה על העובדה שבית המשפט המחוזי מקדיש חצי יום בלבד לכל אחת מן הישיבות בתיק. היא ציינה כי מרבית העדים שהתביעה וויתרה על העדתם, ידרשו להעיד במסגרת פרשת ההגנה והעריכה כי פרשת ההגנה בתיק זה תימשך זמן רב. בראייתה, התיק נמצא כעת למעשה רק במחצית הדרך.

בא-כוח המשיב 3 הצטרף לדברי באת-כוח המשיב 2 והעלה גם הוא תחזית קודרת לגבי הסיכויים לסיים את המשפט בהקדם. בין היתר, טען הסנגור כי במהלך תקופת ההארכה הקודמת התקיימו 3 ישיבות בלבד, וציין כי בכוונת ההגנה להעיד את כל העדים שעל העדתם וויתרה התביעה. בנוסף, הדגיש בא-כוח המשיב 3 את העובדה כי המשיבים 2 ו-3 לא היו היורים באירוע נשוא כתב האישום, וציין כי למרשו עבר פלילי דל ביותר.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה ושקלתי את הטענות שהעלו הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. המעשים המיוחסים למשיבים הינם חמורים ביותר. אף שהמשיבים 2 ו-3 לא היו היורים בפועל, הם היו שותפים מלאים לתכנון המעשים ומילאו אחר חלקם בתוכנית כמתוכנן. נראה כי עצם מעורבותם הפעילה באירוע פלילי חמור מעין זה, די בה כדי ללמד על מסוכנותם, וזאת בנוסף לעובדה כי חלק מן העבירות המיוחסות להם מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. בהיבט זה, אין לי אלא להצטרף לדבריה של השופטת נאור בהחלטתה בעניין הארכת מעצרם הקודמת של המשיבים:

"העבירה שלכאורה עברו השניים היא חסרת פשר והסבר. רק מי שחיי אדם קלו עד מאוד בעיניו יכול לרצוח אדם על רקע כזה. מסוכנותם של המשיבים "זועקת" בעד עצמה ואיני רואה כיצד ניתן לנטרלה בחלופת מעצר" (בש"פ 5736/06 מדינת ישראל נ' בטבבו , תק-על 2006(3) 1763, 1764).

חרף התמשכות ההליכים וחרף פרק הזמן הממושך במהלכו שוהים המשיבים במעצר, לא שוכנעתי כי מסוכנותם זו קהתה באופן שמאפשר לשחררם לחלופת מעצר ואיני סבורה כי זה המקרה בו ראוי להורות על שחרורם של נאשמים עקב התמשכות יתירה של משפטם. מבלי להקל ראש בקושי האינהרנטי הטבוע בסיטואציה האמורה, נראה לי כי בנסיבות העניין, ובפרט בהתחשב בעומס המוטל על בית המשפט המחוזי ובאילוצי יומנו, קצב התקדמות הדיונים בתיק זה - כפי שתואר על-ידי הצדדים - הינו סביר באופן יחסי. לפיכך, בהתחשב במכלול הנסיבות, אין לטעמי, לעת הזו, הצדקה להורות על שחרורם של המשיבים ממעצר.

עוד אציין, כי לא הופרכה גם טענת המבקשת כי העבירות החמורות המיוחסות למשיבים והעונש הכבד הצפוי להם אם יורשעו, מקימים חשש ממשי להימלטותם מאימת הדין, במידה וישוחררו.

8.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים 2 ו-3 מוארך בתשעים ימים, החל מיום 14.10.06, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2064/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. יחד עם זאת, על מנת שניתן יהיה לסיים את המשפט במהרה ותוך פגיעה פחותה ככל האפשר בחירותם של המשיבים, יפנו הצדדים לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדמת מועד הדיון הבא המתוכנן בתיק זה, וכן לקביעת מועדים נוספים לדיונים בתיק, בתוך תקופת המעצר המבוקשת. ככל הניתן, רצוי שהמועדים שייקבעו יתפרסו על-פני ימי דיונים מלאים.