בש"פ 5712/07 מדינת ישראל נ. אביעד ג'ינו

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בפעם החמישית, בתשעים ימים נוספים מיום 11.7.07 או עד מתן פסק דין בת"פ 2064/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

ב.

נגד המשיבים, יחד עם נאשם נוסף ושמו יאיר בטבבו, הוגש כתב אישום בעבירות של רצח, ניסיון לרצח עבירות בנשק וקשר לפשע. על פי האמור בכתב האישום, בלילה שבין 5.2.05 ל-6.2.05 ירו המשיבים, יחד עם בטבבו, בארקדי בלובשטיין המנוח (להלן המנוח ), שעמד באותה שעה על משמרתו כמאבטח במועדון לילה בחיפה. בכתב האישום תואר, כי המשיבים בילו במועדון הלילה, ובשלב כלשהו יצאו, והמאבטחים הזהירום שלא יורשו להיכנס שוב; לאחר מכן ניסו המשיבים בכל זאת להיכנס למועדון והתפתח עימות בינם לבין המאבטחים, שבמהלכו הצטרף למשיבים בטבבו, ששהה עד אז במועדון. שעה קלה לאחר מכן, לפי כתב האישום, ובהתאם לקשר שקשרו ביניהם לירות במאבטחים, תוך שמשיב 1 הביא ממקום מסתור אקדח ותחמושת, חזרו המשיבים עם בטבבו לאזור המועדון, ובטבבו ירה לכיוון רחבת הכניסה למועדון, לעבר המאבטחים ששהו שם; מיד לאחר מכן נמלטו השלושה בנסיעה מהירה. כתוצאה מן הירי נפגע המנוח, ונפטר שעות ספורות לאחר מכן.

ג.

המבקשת עתרה בבית המשפט המחוזי בחיפה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים בתיק, ובהסכמת המשיבים, נעתר בית המשפט (השופט שפירא) לבקשה ביום 11.1.06 בב"ש 2898/05, בכפיפות לשמירת זכותם של המשיבים לבקש עיון חוזר.

ד.

בחלוף תשעה חודשים, הוארך ביום 16.7.06 מעצרם של המשיבים בתשעים יום, בהחלטת בית משפט זה (השופטת נאור) בבש"פ 5736/06, בה צויין כי המשפט מתנהל לעת ההיא, בסך הכול, בקצב סביר. מעצרם הוארך פעמיים נוספות, בתשעים ימים בכל פעם, בהחלטות בית משפט זה מיום 30.10.06 (מפי השופטת ארבל) בבש"פ 7790/06 ומיום 4.1.07 (מפי השופט לוי) בבש"פ 17/07. בהחלטת השופט לוי מיום 4.1.07 צויין, כי "אפשר שההליכים בעניינם של המשיבים אינם מתנהלים בקצב הרצוי, אולם, נוכח העומס הרב המוטל על בית משפט קמא, אני מתקשה לראות מה עוד ניתן לעשות כדי שההליכים יסתיימו במועד שקצב המחוקק בסעיף 61".

ה.

ביום 12.2.07 עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרם עד תום ההליכים. בית המשפט (השופט שפירא) דחה את הבקשה ביום 28.2.07 בב"ש 1439/07, בציינו, כי לא נטען לכרסום בתשתית הראייתית או בעילת המעצר. בית המשפט פָרַשֹ בהחלטתו את קורות הימשכות ההליכים בתיק, שבחלקה נבעה מתקלה שאינה תלויה במשיבים או במבקשת, בעטיה נחשפה זהות מדובבים. עם זאת ציין בית המשפט, כי גם לבאי כוח המשיבים היתה תרומה להימשכות ההליכים, באופן ניהול ההגנה.

ו.

ביום 26.3.07 הגיעו המבקשת ובטבבו להסדר טיעון, ובהתאם לו הודה בטבבו בעובדות כתב אישום מתוקן, והוא הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירת הריגה. המבקשת עתרה פעם נוספת לבית משפט זה להאריך את מעצרם של המשיבים, ובהחלטת בית המשפט (מפי השופטת חיות) מיום 16.4.07 בבש"פ 3179/07, הוארך המעצר בשלושים וחמישה (35) ימים בלבד, על מנת לאפשר למשיבים לעתור בבקשה לעיון חוזר נוכח ההתפתחות האמורה. בקשה מעין זו אמנם הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 2315/07). בית המשפט דחה, ביום 21.5.07, את הבקשה, וציין בהחלטתו (מפי השופט שפירא), כי אמנם הסדר הטיעון עם בטבבו הוא שינוי משמעותי ודרמטי במכלול הנתונים שבפני בית המשפט ואמנם חל שינוי משמעותי בכל הנוגע לסיכויי המשיבה להרשיע את המשיבים בעבירת רצח, ואף על פי כן התשתית הראייתית, והמסוכנות הנשקפת מן המבקשים הנובעת ממנה, לא השתנו. בית המשפט ציין עוד, כי אף בהתחשב בסוגיית הימשכות הדיון, שהועלתה בבקשה לעיון חוזר, אין מקום להיעתר לבקשה. לאחר התפתחויות אלו נדונה שוב בבית משפט זה בקשת המבקש להארכת מעצרם של המשיבים (בבש"פ 3179/07); הבקשה התקבלה, בהחלטה מיום 28.5.07 (מפי השופטת חיות), ומעצר המשיבים הוארך עד ליום 11.7.07. מכאן עתירתה הנוכחית של המבקשת.

ז.

(1) בבקשתה מציינת המבקשת, כי פרשת התביעה בתיק הסתיימה ביום 11.6.07, עם סיום שמיעת עדותו של בטבבו. על פי המבקשת, נכון למועד הגשת הבקשה, היו קבועים שנים-עשר מועדי הוכחות נוספים בתיק, שלושה מתוכם בחודש יולי, שניים בחודש ספטמבר ושבעה בחודש אוקטובר. לטענתה, מ דובר

במשפט מורכב הכולל שמיעת עדים רבים, ובהתחשב בכך התקדמותו סבירה. המבקשת ציינה עוד, כי על מנת לייעל את הדיון, בכוונתה להשמיע את סיכומי טענותיה בעל פה. כן טענה כי מסוכנותם הרבה של המשיבים, והחשש מפני הימלטותם, אשר לא קהו במשך תקופת המעצר, מחייבים את המשך המעצר. המבקשת אף הזכירה, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, אשר ניכר במעשי המשיב 1 ש"ירד למחתרת" לאחר מעצרם של בטבבו והמשיב 2 עד שהסגיר עצמו למשטרה.

(2) בדיון עודכן בא כוח המדינה, כי ב-3.7.07 וב- 5.7.07 נתקיימו דיונים, ונקבע מועד נוסף ל-29.7.07. כרגע קבועות איפוא 11 ישיבות, להערכת המדינה מעל לצורך, ורק שתי האחרונות חורגות חריגה קצרה מן ההארכה הנוכחית. קבועות איפוא שתי ישיבות בחודש זה, שתיים בספטמבר, ושבע באוקטובר (לפי חשבוני חמש מהן – מ-14.10.07 – מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת עתה).

(3) בא כוח משיב 1 מנה בדיון ציוני דרך בהשתלשלות התיק – אבדן קלטת אצל הפרקליטה המטפלת עד שנעשה שחזור; מסירת קלטת מדובבים כשפני המדובב חשופים, כך שסירב להעיד, והוגשה עתירה לבית משפט זה; בקשת פסילת ההרכב בשל קיום דיון במעמד צד אחד (שנדחתה); הסדר הטיעון של הנאשם העיקרי, האדם שלחץ על ההדק והרג, דבר שיקשה על הרשעת המשיבים ברצח. גם לא צוין בבקשה, כך נטען, שהנאשם 1 (שהודה בהריגה), נטל את הנשק בכוח ורץ לירות, ושהמשיב 1 התכוון רק לירי באויר, אך הנאשם שהודה ירה על דעת עצמו. עוד נטען, כי בניגוד לאופטימיות התביעה, עשוי המשפט להימשך, נוכח חקירה ארוכה צפויה של משיב 2, עדי הגנה, אפשרות להזמנת מומחה ירי, וסיכומים. כן טען בא כוח משיב 1, כי אין זה נכון ששולחו ביקש להימלט – ויש לו לטענתו הסבר מדוע לא היה בביתו.

(4) בא כוח משיב 2 הזכיר, כי המדובר כיום במשפט שהוא נגזרת של הרשעה בהריגה לגבי הנאשם העיקרי; לשיטתו חקירת משיב 2 תארך זמן רב, נוכח אלפי עמודי תמלילים (77 קלטות של 90 דקות – המדובבים), וכן החקירות במשטרה של המשיב 2 עצמו (100 עמודים מודפסים); יהיו עדי הגנה, כמו אחד השותפים של הנאשם שהודה בתיקים קודמים שלו; וכן שוטרים שהיו חלק מתרגילי חקירה. אין לומר כל עיקר, לדעתו, שהמשפט יסתיים בקרוב כנטען. למשיב 2 עבירה אחת קודמת של החזקת כלי פריצה, ואין לומר כי הוא סכנה לציבור, וגם אין סכנה לשיבוש. נתבקש תסקיר – ממנו מסתייגת המדינה, נוכח השלב המתקדם, המסוכנות והחשש מהימלטות.

ח.

עיינתי ברישום הפלילי של המשיבים. משיב 1, יליד 1982, עמד לדין חמש פעמים (בעבירות תקיפה בתנאים מחמירים, העלבת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה ממש, שימוש ברכב ללא רשות והחזקת רכב חשוד כגנוב) ונדון למאסרים על תנאי. העבירות נעברו בין 1999 ל-2000. משיב 2, יליד 1984, עמד לדין פעם אחת בעבירה של החזקת מכשירי פריצה, ונדון למאסר על תנאי.

ט.

(1) ההחלטה בתיק היתה קשה עלי. מחד גיסא, הארכה חמישית לפי סעיף 62 לאו מילתא זוטרתא היא, וככל שמתרבות ההארכות גובר הקושי. לא בכדי, כפי שתואר מעלה, האריכה השופטת חיות את המעצר בשעתו לתקופה קצרה יחסית, שכן ההתפתחות שבה הומר כתב האישום של הלוחץ על ההדק להריגה לא יכלה אלא להזמין מצד המשיבים בקשת עיון חוזר, מקום שתיקם שלהם מתנהל כתיק רצח. ואולם, בהחלטת השופט שפירא (מ-21.5.07) בעיון החוזר אמנם ציין בית המשפט אל נכון ובאופן מפורש שינוי משמעותי לכאורה בסיכויים להרשעת המשיבים ברצח, על פי "שני קולות" של התביעה, אך עם זאת לא שינה מדעתו באשר למסוכנות המשיבים. כדבריו "די

בכך שהמבקשים (המשיבים בענייננו –א"ר) (על פי הראיות שבפני) חברו כדי לבצע ירי מכוון אל עבר מועדון ומאבטחיו, והירי בוצע, כדי להצדיק את מעצרם עד תום ההליכים, וזאת גם אם לא היה הירי פוגע כלל. הירי כשלעצמו מצביע על מוכנות לגרום למותו של אדם או לגרימת חבלה חמורה, מכאן, שכל השותף לביצוע הירי הוא אדם שיש בהתנהגותו פוטנציאל מסוכנות של רוצח...". דברים קשים, אך קשה שלא להסכים להם, ועם זאת, לא היתה ההחלטה קלה ומובנת מאליה, נוכח הזמן הרב שחלף מאז מעצר המשיבים, והעובדה שהמועדים הקבועים כיום גולשים בחלק ניכר אל מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת עתה.

(2) אכן, מספר הישיבות הקבוע מצביע – בכל הכבוד – על מאמץ ניכר של בית המשפט המחוזי, הער להתארכותו של המשפט (ואיני רואה טעם להידרש עתה לפרטי הסיבות לכך), לסיים את התיק, המצוי לעת הזאת בעיצומה של פרשת ההגנה. ועם זאת, נוכח הזמן הרב שחלף וההימשכות שעדיין צפויה שקלתי אם אין מקום להזמין תסקיר כדי לבדוק חלופות. אכן, המסוכנות האישית עולה בעליל מנסיבות המקרה; הנכונות לכאורה לבוא חשבון עם הזולת על סכסוך של מה בכך, של אפס ואין, וליטול חלק במבצע של נקם על-ידי שותפות במה שהתגלגל לירי ללא הבחנה – מדברת בעדה. אך מה משקלו של חלוף הזמן, עד להארכה חמישית?

במכלול הנסיבות החלטתי להזמין תסקיר רק לגבי משיב 2, שעברו נקי כמעט לחלוטין, שהוא צעיר מן המשיב 1, וגילו בשעת המעשה היה לכאורה כזה המחייב תסקיר על פי דין במקרה של הרשעה (או סמוך מאוד לכך), מה שאין כן לגבי משיב 1, שעברו חמור משמעותית, ושעל פי הראיות לכאורה – היה לגביו גם חשש להימלטות. התסקיר לגבי משיב 2 יונח בפני בית המשפט המחוזי בתוך 21 יום מהיום, ואיני קובע כל מסמרות לגבי התוצאה. ועוד, הגם שאפשר להניח כי בישיבות הקבועות עתה תסתיים פרשת ההגנה, ואולי גם הסיכומים, בעצם הבקשה כוללת מעין אמירה – על פי לוח הישיבות – כי כבר מעתה יש בעצם מקום להארכה נוספת, מעבר ל- 90 יום. תפקידו של משפט זה בתוקף סעיף 62 הוא בקרת ההליך. לכן אבקש כי המדינה תפנה לבית המשפט קמא לבדיקת האפשרות להוספת תאריכים בספטמבר; הגם שספטמבר הוא חודש חגים וישיבות בית המשפט נקבעו לשעות אחר הצהריים, וער אני לאילוצי בית המשפט ולמאמציו, המדובר באנשים העצורים לעת הזאת מזה לא הרחק משנתיים.

(3) מעצר המשיבים מוארך לעת הזאת בארבעים וחמישה יום מ-11.7.07, כדי לעמוד על ההתפתחויות. כאמור, לגבי המשיב 2 יוגש התסקיר וייבחן על-ידי בית המשפט קמא, שיחליט על-פי שיקול דעתו.