בש"פ 5581/07 מדינת ישראל נ. חסן אבוקרינאת

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בפעם השלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 בתשעים ימים מיום 1.7.07 או עד למתן פסק דין בת"פ 8130/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ב.

נגד המשיבים, שהם אחים, ונגד אדם נוסף, פריד אלענמי (להלן אלענמי ) הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, החזקת סכין, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת לחבלה של ממש וגניבה. המעשים אותם מגולל כתב האישום מתארים מסכת הפחדות ותקיפות מצד המשיבים ואלענמי כלפי אחרים שבהם חשדו כי הציתו כלי רכב השייך למשיב 1. על פי האישום הראשון, לאחר שרכבו של המשיב 1 הוצת חטפו בליל 27.4.07 המשיבים, ואחרים שפעלו עימם, את אחד המתלוננים, תוך שהם מאיימים עליו בסכין ואוסרים את ידיו באזיקים, הסיעוהו למקומות מבודדים - מערה ואתר בניה - ובהם תיחקרו אותו באיומים ובאלימות באשר להצתת הרכב. על פי האמור באישום השני, בלילה שלמחרת תקפו המשיבים, ואחרים שפעלו עימם, מתלוננים אחרים ואיימו עליהם בסכינים; לאחר מכן לקחום אל ביתו של אחד מהם, ואותו עצמו בודדו באחד החדרים בבית, שם היכוהו ואיימו עליו וכן ביקשו ממנו כסף בעבור הרכב שהוצת; בהמשך לקחוהו למערה ובה תקפוהו והיכוהו בכל חלקי גופו, ואף את חבריו לקחו לאותה מערה, איימו עליהם וקשרו אותם בחבלים, ולבסוף שיחררום תוך איומים. בחברם המשיכו המשיבים להחזיק, על פי האמור בכתב האישום, והוא שוחרר רק יומיים לאחר מכן, בשעה שהגיעו שוטרים לאזור מגוריו של המשיב 1.

ג.

(1) לאחר הגשת כתב האישום נגד המשיבים ונגד אלענמי עתרה המבקשת למעצרם עד תום ההליכים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בהליך ב"ש 2081/06). בהחלטת בית המשפט (השופטת סלוטקי) מיום 6.7.06 שוחרר אלענמי בתנאים מגבילים למעצר בית. בהחלטה מיום 16.7.06 נעצרו המשיבים עד תום ההליכים. יצויין כי המשיבים נתנו את הסכמתם להחלטה זו "בכפוף לשמירת זכותם להגיש בקשה לעיון חוזר לבחינת חלופה אחרת". בקשה מעין זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, והוצעה חלופה של מעצר בית. בהחלטתו (השופט אלון) מיום 5.9.06 בב"ש 21316/06 ציין בית המשפט את הרושם החיובי שהותירו המשיבים על שירות המבחן ואף על בית המשפט, ואף על פי כן דחה את בקשתם על רקע מסוכנותם, תוך שהבחין בין אלענמי לבין המשיבים, בשל גילו הצעיר של ענמי וחלקו השולי, יחסית, באירועים. ערר שהוגש על החלטה זו בבית משפט זה

נדחה אף הוא (על-ידי השופטת ברלינר) ביום 12.9.06 בבש"פ 7304/06.

(2) לאחר שבחודש דצמבר 2006 טרם הוחל בשמיעת ראיות התביעה, הגישו המשיבים בקשה נוספת לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (השופט אלון) דחה את הבקשה, בהחלטתו מיום 25.12.06 בב"ש 22199/06, בציינו כי מרבית הדחיות בחודשים הראשונים נעשו לבקשת באי כוחם של המשיבים. המשיבים עררו על החלטה זו בבית משפט זה, אך חזרו בהם בהמלצת בית המשפט. עם זאת, ציין בית המשפט בהחלטתו מיום 9.1.07 (מפי השופטת חיות) בבש"פ 10879/06, כי ראוי שבית המשפט המחוזי יעשה מאמץ מיוחד לקבוע מועדים לדיוני הוכחות בהקדם האפשרי, ורשם בפניו את הודעת המשיבה כי תגיש בקשה מתאימה לעשות כן.

ד.

כחלוף תשעה חודשים מיום מעצרם של המשיבים עתרה המבקשת להארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק בבית משפט זה (בש"פ 1039/07). הוחלט (מפי השופטת ארבל) להיעתר לבקשה. עם זאת צויין, בהחלטה מיום 11.2.07, כי המשפט בתיק העיקרי אינו מתנהל בקצב משביע רצון - אף שאמנם חלק מן העיכובים נגרמו על ידי המשיבים, וזאת שטרם החל שלב ההוכחות; שוב נקרא בית המשפט המחוזי להגביר את תדירות הדיונים בתיק.

ה.

בחלוף תשעים יום נוספים ביקשה המבקשת הארכת מעצר נוספת, שנייה (בש"פ 3759/07). בתשעים הימים הללו התקיימו שתי ישיבות הוכחות (ביום 27.2.07 וביום 27.3.07), והמשך שמיעת הראיות נקבע ליום 20.6.07. בהחלטת בית משפט זה (השופט פוגלמן) מיום 9.5.07 התקבלה הבקשה להארכת המעצר באופן חלקי, נוכח הסיכון הנשקף מן המשיבים. אף על פי כן ציין בית המשפט בהחלטתו, כי "ככל שתקופת המעצר מתארכת, הולך ופוחת משקלה של מסוכנות המשיבים וגובר משקלה של זכותם לחירות", והאריך את מעצר המשיבים רק עד 30.6.07.

ו.

(1) בהתקרב מועד פקיעתו של צו המעצר הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית להארכת מעצרם של המשיבים. המבקשת עידכנה בבקשתה בעיקרי התנהלות ההליך בתיק בתקופה שמאז ההחלטה בבש"פ 3759/07. צויין, כי ביום 27.5.07 התקיים דיון תזכורת, ונקבעה ישיבה נוספת לשמיעת ראיות ליום 25.6.07. בישיבת ההוכחות שנתקיימה ביום 20.6.07 נשמעו עדויותיהם של שני עדי תביעה, אך עדים נוספים לא הגיעו למתן העדות. נאמר בבקשה כי המבקשת מכירה בכך שהמשפט אינו מתנהל בקצב משביע רצון, אך תולה חלק נכבד מן העיכובים הן בדחיות מצד המשיבים והן בצורך לזמן עדי תביעה שונים באמצעות צוי הבאה. כן נטען, כי שחרורם של המשיבים לעת הזאת מן המעצר יטיל סיכון בלתי סביר לפתחו של הציבור, ואף יעלה חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט.

(2) בדיון הגיש בא כוחה של המדינה את פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 25.6.07, בו הועלו קשיים בזימונם של מספר עדים, כולל במחנה הפליטים שועפט, שהכניסה אליו – כעולה ממזכר משטרתי – נעשית ב"מבצע צבאי לכל דבר"; מבצע כזה נערך לגבי עד מסוים, ללא תוצאות; חודשו צוי הבאה נגד עדים אחדים והוצא צו נגד עד נוסף. התביעה הצהירה בדיון, כי אם לא יתייצבו העדים למועד שנקבע, לא תבקש התביעה חידוש זימונם. נקבע המשך ליום 2.9.07.

(3) בא כוח המשיבים ציין כי העדים שהעידו אינם המרכזיים; העדים שלגביהם נטען כי נחטפו עדיין לא העידו. הניסיון להביא עד ממחנה שועפאט נעשה רק ערב הדיון והעניין לא טופל – כך נטען – לאורך תקופה, הגם שהיתה תקופה מספקת לאיתור העדים; ההליכים נמשכים יתר על המידה; בית המשפט עמוס לעייפה. למשיב 2 אין עבר פלילי ולמשיב 1 עבר מלפני חמש שנים. נתבקש איפוא שחרור המשיבים לחלופה.

ז.

(1) עיינתי בתסקירי שירות המבחן הנוגעים למשיבים.

(2) לגבי המשיב 1 נאמר בתסקיר מ-5.6.06 כי "מדובר באדם בעל יכולת תפקודית תקינה בבסיסה" (אף כי היה בעבר שימוש בסמים), ועם זאת יתכן "שנסיבות מעצרו עומדות בפער לתפקודו התקין על פי תפיסתו";לשירות המבחן הוצגה חלופה אחת, שהות בתוך שבטו של המשיב יחד עם אחיו, והשירות לא בא בהמלצה לגביה, אך היה נכון לבדוק חלופה אחרת. בתסקיר משלים מ-21.6.06 נבדקה חלופה נוספת, בשגב שלום, אך שירות המבחן לא היה משוכנע בהתאמתה, ולא המליץ. נבדקה חלופה נוספת (תסקיר מ-13.7.06) וגם התאמתה לא נתקבלה על דעת השירות, בשקלול של היעדר היכרות בין הערבים המוצעים למשיבים והחשש לאי יכולת מספקת להציב גבולות, ושהיית המשיבים במחיצה אחת בתנאים בלתי יציבים. יצוין כאן, כי למשיב זה עבר פלילי בהחזקת סמים לצריכה עצמית וכן איומים ותקיפה, אך המשיב נדון לעונשים קלים, ועל כן אין הדבר בא לעת הזאת בגדר "עבר מכביד" יתר על המידה, אם גם אין להקל בו ראש.

(3) אשר למשיב 2, אף כאן לא נתקבלה (תסקיר מיום 5.6.06) הצעה של חלופה בשבטו; והוא הדין לחלופה נוספת – אצל מעבידו במושב, אך בתנאי של עבודה וניידות, ללא השגחה, שאף דבר זה לא התקבל על דעת שירות המבחן (תסקיר משלים מ-21.6.06). בתסקיר נוסף, מ-13.7.06 – נאמרו דברים דומים לאלה שנאמרו בתסקיר מאותו יום, לגבי אותה חלופה, לגבי משיב 1.

(4) התלבטתי בעניין זה. מחד גיסא, המסוכנות עולה בעליל מן העבירות שבהם מואשמים המשיבים, אשר לגביה נקבע כי ישנן ראיות לכאורה. כל מלים יהיו למותר. ועם זאת, חלוף הזמן – כנודע (ראו בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאדר (לא פורסם)(השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 3179/07 מדינת ישראל נ' גינו (לא פורסם)(השופטת חיות) - עשוי להסיט את נקודת האיזון; ובענייננו ברי לכאורה כי הסיכוי שהתיק יסתיים כליל במהלך ההארכה המבוקשת, השלישית, אינו מזהיר, שכן ב-2.9.07 תסתיים פרשת התביעה כפי שהוצהר, אך לא נקבעו מועדים להמשך לרבות כל פרשת ההגנה, וכמובן נצרך זמן לסיכומים ולהכרעת דין. תפקידו של בית משפט זה בכגון דא, בתיקים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, כמובן אינו הידרשות לתיק לגופו, המסור לבית המשפט הדיוני, אלא בקרת ההליך והתנהלותו, וזו אחריותנו; וכנהוג לומר, עלינו לבדוק אם נקודת האיזון לא נעה אל עבר המשיבים וחרותם (ראו בש"פ 8937/06 מדינת ישראל נ' אבי סבחה (לא פורסם)). בנידון דידן, עם כל המסוכנות העולה מן העבירות לכאורה, ואי אפשר לבטלה, יתכן שנקודת האיזון החלה לנוע. סבורני כי יש להאריך את המאסר בתקופה קצרה יחסית, על מנת שהצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי לקביעת תוספת מועדים בהמשך (בית המשפט כבר ניסה לקבוע מועדים בטרם ספטמבר, אך מה שהוצע לא תאם את לוח הזמנים של בא כוח המשיבים, בשל נישואיו למזל טוב). במקביל, ובלא - בהכרח - בזיקה לכך, מתבקש שירות המבחן לשוב ולבחון חלופות מעצר למשיבים; תסקירים משלימים נדרשים כיוון שהתסקירים האחרונים הם מלפני כשנה (יוני-יולי 2006), והחלופות שהוצעו בהם לא נתקבלו על דעת שירות המבחן. התסקירים יובאו לפני בית המשפט המחוזי בתוך 21 יום מהיום (בתקופת הפגרה), ואני מקדים תודה לשירות המבחן; בא כוח המשיבים יביא בלא שיהוי הצעה או הצעות חלופה לפני השירות כדי שייבדקו. איני נוטע כל מסמרות באשר להחלטת בית המשפט, למעט האמירה כי ככל שיוחלט על חלופה (שתהא במעצר בית מלא ובפיקוח), תלווה זו באיזוק אלקטרוני, בהפקדות ובערבויות גבוהות, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה. ההחלטה, אם כן, היא מחד גיסא כי הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים כבר מעתה ביומנו, כדי שהלוח (שמן הסתם כבר גדוש) לא יימלא עד גדותיו לתקופה הרלבנטית. במקביל יינתן תסקיר עדכני של שירות המבחן. מעצר המשיבים יוארך לעת הזאת, כדי לאפשר את הצעדים האמורים, ב- 40 יום מיום 1.7.07, אך כמובן בסמכות בית המשפט המחוזי, אם וככל שימצא לנכון לשחרר לחלופה, לעשות כן במהלך התקופה. מנגד, ככל שלא תאושר חלופה, תשקול המבקשת צעדיה לקראת תום 40 יום.