בש"פ 8937/06 מדינת ישראל נ. איברהים אבו סבחה

א.בקשה (חמישית) להארכת מעצר בתשעים יום מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 החל מיום 5.11.06 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1029/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, לפי המוקדם.

ב.(1) ביום 10.2.05 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים לבית המשפט המחוזי (תפ"ח 1029/05). כתב האישום מייחס להם רצח, שוד מזוין, נשיאת והובלת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע – עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

(2) כנטען בכתב האישום, בסמוך לחודש אוקטובר 2004 קשרו המשיבים, תושבי רצועת עזה, עם אדם בשם אימן נאצר (להלן אימן) קשר לשדוד את מאבטחי חברת "ברינקס" בעת שיגיעו עם רכבם לבנק בעיר טירה. נטען, כי לשם קידום הקשר נפגשו אימן והמשיבים לצורך תכנון השוד, צפו לעבר המקום ובסמוך ליום 6.12.04 קיבלו מפלוני רכב גנוב, רובה ושלושה אקדחים. נטען, כי ביום 5.12.06 הגיעו המשיבים ואימן לבנק, אולם כיוון שרכב ה"ברינקס" לא הגיע, עזבו את המקום. ביום 6.12.04 שבו המשיבים ואימן לבנק והמתינו לבואו של רכב "ברינקס". בשעה 10:00 הגיע הרכב, והמאבטחים הורידו ממנו שני שקי כסף והתקדמו לעבר הבנק. בשלב זה, כך נטען, החלו משיבים 1 - 3 ואימן לירות בנשק שהיה ברשותם לעבר רכב ה"ברינקס", ומשיב 4 התיז גז מדמיע על פניו של אחד המאבטחים. כתוצאה מהירי נפגע ראש צוות המאבטחים ומאוחר יותר נקבע מותו. כן נטען, כי לאחר הירי נטלו המשיבים את כלי הנשק של המאבטחים ואת שקי הכסף, שהכילו שלושה מיליון ₪, ונמלטו. באותו היום הגיעו המשיבים ואימן לרמאללה וחלקו ביניהם את שלל השוד. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (ב"ש 90552/05).

(3) ביום 30.3.05 הוארך, בהסכמה, מעצרו של משיב 3 עד תום ההליכים. ביום 4.5.05 הוארך, אף הוא בהסכמה, מעצרם של משיבים 1, 2, 4 עד תום ההליכים.

(4) בהסכמת המשיבים, ביום 7.11.05 הוארך מעצרם בתשעים יום (בש"פ 10316/05 מדינת ישראל נ' אבו סבחה ; השופטת ארבל).

(5) ביום 7.2.06 הוארך מעצרם של המשיבים, בהסכמה, בתשעים ימים נוספים (בש"פ 1187/06 מדינת ישראל נ' אבו סבחה ).

(6) נוכח הסכמת המשיבים הוארך מעצרם ביום 4.5.06 בשלישית לתקופה של תשעים יום (בש"פ 3755/06 מדינת ישראל נ' אבו סבחה ; השופט - כתארו אז - ריבלין).

(7) ביום 20.7.06 הוארך מעצרם של המשיבים, בהסכמה, בתשעים ימים נוספים (ב"ש 6102/06 מדינת ישראל נ' אבו סבחה ; השופטת נאור).

ג.אשר להתמשכות המשפט; בבקשה נמסר, כי עד כה התקיימו ארבע ישיבות הוכחות (בימים 16.11.05, 22.1.06, 31.5.06 ו - 7.6.06) והועדו שישה עדים. נמסר, כי ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 3.1.0.06 – בוטלה, וכי חרף בקשת המדינה להחיש את שמיעת המשפט נקבעו מועדי ההוכחות הבאים לימים 14.1.06, 23.1.06 ו - 20.2.06.

ד.(1) בבקשה נטען, כי העיכוב בשמיעת משפטם של המשיבים נבע מהצורך (בעקבות הלכת קינזי שהיתה בתוקף) להמתין לגזירת הדין בעניינו של אימן (תפ"ח 1028/05), שכעולה מכתב האישום אמור להעיד כעד תביעה במשפטם. גזר הדין בעניינו ניתן ביום 30.5.06. נטען, כי המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם המחייבת את המשך מעצרם. עוד נטען, כי המשיבים ביצעו את המעשים המיוחסים להם בעודם שוהים בישראל שלא כדין, ולפיכך יש חשש פן יביא שחרורם להימלטותם מן הדין.

(2) בדיון לא חלק בא כוח המדינה על כך שהקצב בתיק זה אינו משביע רצון, וכי בשעה שמדובר בהארכה חמישית לאחר תשעה חודשים, יש מקום לכאורה לקביעת קדימות. עלתה שאלה האם עדים רבים שויתרה עליהם הסנגוריה, יישמעו לאחר שהתביעה עמדה על העדת חלקם, והסנגוריה סבורה כי אם כך – יש לשמוע את כולם. מכל מקום, בכפוף לכך סבורה המדינה שבשלוש הישיבות שנקבעו תסתיים פרשת התביעה. מסוכנות המשיבים, כך נטען, גבוהה.

(3) בא כוח המשיב 1 טען כי אין במקרה דנא מקום להארכה חמישית, וזאת גם נוכח התנהלות התביעה בקשר לעדים כנטען; עוד נטען, כי אין המשפט מצוי בשלבי סיום של פרשת התביעה, וסיומו אינו נראה באופק, ולכן יש מקום לחלופה.

(4) לשיטת בא כוח משיבים 4-2, הקושי העולה מחומרת העבירה והמסוכנות היה הרקע להסכמת ההגנה להארכות המעצר הקודמות, אך כשהמדובר עתה בהארכה חמישית, שללא ספק תידרש עוד הארכה בעקבותיה, יש מקום לחלופה; זאת – אף כשהמדובר בשוהים בלתי חוקיים, שכן לחלקם יש קרובים בישראל שבתיהם יכולים לשמש חלופה.

ה.(1) תפקידו של בית משפט זה, בגדרי סעיף 62 לחוק המעצרים, הוא בקרת התמשכותם של ההליכים מעבר לתשעת החודשים שבסעיף 61. סבורני בנסיבות התיק הנוכחי, כי יש מקום לתוספת מועדים בתקופה הקרובה. אין שופט בבית משפט זה שאינו מודע לעומס הכבד בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ולא רק בו), ואולם המדובר – כאמור – בהארכה חמישית לאחר תשעה חודשים, שעה שקבועים שני מועדים בחודש האחרון של ההארכה המבוקשת, ומועד אחד בהארכה נוספת שכביכול כבר עכשיו מתבקש ליתן לה אישור; זאת ותו לא. מנגד יש קושי אמיתי להורות על שחרור בעבירות מהסוג בהן מדובר ובראשן רצח, וכשעסקינן בשוהים בלתי חוקיים, שהדעת נותנת בעבירות כאלה כי חלופה תהא פרצה הקוראת לנמלט. במאזן, בית משפט זה לא ימלא כראוי את תפקידו כבקרה לפי רצון המחוקק, אם לא יפנה בהחלטתו לבית המשפט הדיוני לקביעת מועדים נוספים בתקופה הקרובה. אכן, חזקה על בית המשפט שיומנו גדוש ו"השמיכה קצרה", ואין בידי שופט בית משפט זה הדן בבקשה ליצור פתרונות; אך סבורני כי בנסיבות יש מקום עתה להארכה בשלושים יום מיום 5.11.06, כדי לאפשר לצדדים לפנות במשותף לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים בתקופה הקרובה כאמור.

(2) מעצר המשיבים מוארך איפוא בשלושים יום מיום 5.11.06.