בש"פ 3759/07 מדינת ישראל נ. חסן אבוקרינאת

בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן:" החוק").

1.

נגד המשיבים שהינם אחים, הוגש ביום 12.5.06 כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה, החזקת סכין, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת לחבלה של ממש וגניבה.

2.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים ובקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעמם לצורך בחינת חלופת מעצר נדחתה, לאחר שנקבע כי חלופת המעצר אינה מאיינת את מסוכנותם. בהמשך, חזרו בהם המשיבים מערר שהגישו לבית משפט זה, בהמלצת בית המשפט. בצד האמור, בהחלטתו מיום 9.1.07, ציין בית משפט זה (כב' השופטת א' חיות ): "בהתחשב בכך שביום 12.2.07 נוקפים תשעה חודשי מעצר בלא ששמיעת ההוכחות החלה, אני סבורה כי מן הראוי שבית משפט קמא יעשה מאמץ מיוחד לעבות את לוח הדיונים ולקבוע מועדי הוכחות בהקדם האפשרי ולפני המועד שנקבע לשמיעת הוכחות ב- 27.2.07." (בש"פ 10879/06).

3.

בחלוף תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום לפי סעיף 62 לחוק, ובית משפט זה (כב' השופטת ע' ארבל ) נעתר לבקשה. נקבע, כי המעשים המיוחסים למשיבים מצויים ברף העליון של עבירות האלימות. המשיבים כך צוין, החליטו לעשות דין לעצמם ולערוך לקורבנותיהם בית דין שדה, שבמסגרתו נקטו דרכים של אלימות בוטה ומסוכנת ואיומים. במעשים אלה, נקבע, יש כדי לבטא דריסת החוק ברגל גסה והם מלמדים גם על מסוכנות חמורה במיוחד הנשקפת מן המשיבים, וכשם שקבע בית המשפט המחוזי בעניינם, גם על כך שאין על המשיבים מוראו של החוק או מוראה של המשטרה (בש"פ 1039/07). כב' השופטת ארבל עמדה אף היא על הצורך להגביר את תדירות הדיונים בבית משפט קמא, על מנת שפרק הזמן בו ישהו המשיבים במעצר בטרם הוכרע דינם יופחת למינימום.

4.

שמיעת הראיות במשפט החלה רק ביום 27.2.07 וישיבה נוספת התקיימה ביום 27.3.07. המשך שמיעת הראיות נקבע ליום 20.6.07. להערכת המדינה יעידו במועד זה כל עדי התביעה הנותרים.

5.

המדינה מבקשת, כאמור, להאריך את מעצרם של המשיבים בשל מסוכנותם. היא אף עומדת על כך שאחר המעורב בפרשה – אשר שוחרר לחלופת מעצר –

עזב את מעצר הבית ונעלם, ועניינו הותלה. לטעמה, התמשכות ההליכים נובעת – בחלקה – מבקשות דחייה של ההגנה.

בא-כוח המשיבים מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. לטעמו, העיכוב בשמיעת הראיות לא נגרם בעטיה של ההגנה, אלא בשל טעמים אחרים אותם פירט לפני.

6.

שקלתי את טיעוני הצדדים. מקובלת עלי הכרעת המותבים הקודמים שדנו בעניינם של המשיבים בדבר הסיכון הנשקף מהם, שעד לשלב זה לא אפשר שחרורם לחלופת מעצר. לטעמי, נקודת האיזון לא השתנתה גם בשלב הנוכחי. עם זאת ככל שתקופת המעצר מתארכת, הולך ופוחת משקלה של מסוכנות המשיבים וגובר משקלה של זכותם לחרות.

7.

עמדנו על המלצת המותבים הקודמים לקביעת מועדי הוכחות נוספים. כפי שציינו באי-כוח הצדדים, רק במועד שמיעת הראיות הבא, שנקבע ליום 20.6.07, ייקבעו תאריכים נוספים לשמיעת ראיות. במצב דברים זה, אינני רואה להיעתר לבקשת המדינה במלוא היקפה, קודם שניתן יהיה להשתכנע כי קיימת היתכנות לקיומן של ישיבות נוספות במועדים נראים לעין. מטעם זה אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים עד ליום 30.6.07.