בש"פ 9276/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 להורות על הארכת מעצרו בשנית של המשיב ב-90 יום, החל מיום 29.12.2010 או עד למתן פסק הדין בפ"ח 667/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין כלפי בתו, קטינה ילידת 1997 – ובכללן אינוס, ניסיון אינוס, מעשה סדום, ניסיון מעשה סדום ומעשה מגונה – וכן עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי הנטען, ביצע המשיב את עבירות המין המיוחסות לו במשך 4 שנים טרם הגשת כתב האישום, לפני כשנה.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 9871/09 מפי כבוד השופט ר' כרמל ). ערר על ההחלטה האמורה נדחה על ידי (בש"פ 4536/10). הסנגור בדיון הסתייג מעוצמת הראיות והדגיש כי מרשו מצוי במעצר מזה שנה ושבקשתו להזמנת תסקיר נדחתה. התובעת ציינה כי התקיימו מספר דיוני הוכחות, במהלכם העיד חוקר ילדים. הדיון בתאריך 8.12.2010 בוטל ונקבעו מועדים נוספים לשמיעה.

2.

המעשים בכתב האישום הינם קשים, השתרעו על פני תקופה של 4 שנים, מהיות הקטינה בת 8 ונעשו כלפי בתו של המשיב. המסוכנות ברורה וברמה גבוהה. בהחלטתו של בית משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים, על פי בקשתה הראשונה של המדינה, צוין כי "מיוחסות למשיב עבירות מין ואלימות במדרג הגבוה ביותר" (בש"פ 6659/10 מתאריך 17.10.2010, מפי השופט ע' פוגלמן ). באשר לקצב המשפט – שיקול מרכזי בבקשה מעיין זו – קבע בית המשפט המחוזי כאמור 3 ישיבות הוכחות נוספות: האחת כדי לסיים את פרשת התביעה והשתיים הנותרות על מנת לנהל את פרשת ההגנה. התאריכים שנקבעו הינם 17.1.2011, 27.1.2011 ו-1.2.2011. כפי שנקבע, ישנן ראיות לכאורה. לא מצאתי בטענות הסנגור לשנות מסקנה זו. שקלול מכלול הנתונים מוליך למסקנה שיש להיעתר לבקשת המדינה.

3.

הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, החל מיום 29.12.2010 או עד למתן פסק הדין בפ"ח 667/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.