בש"פ 938/10 יצחק חנוכה נ. מדינת ישראל

ז הו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן ) מיום 27.12.09, בה הוחלט לעצור את העורר עד תום משפטו.

1.

ביום 7.10.09 הוגש כתב אישום נגד העורר, המייחס לו ולנאשם אחר (להלן: בנאיים ) עבירה של רצח. בנאיים, העורר ודוד מנשירוב ז"ל (להלן: המנוח ) למדו יחד בישיבה. על פי האמור בכתב האישום, התפתח עימות בין המנוח לבין בנו של ראש הישיבה, משהאחרון שבר טלביזיה שהיתה בחדרו של המנוח, בנימוק שהיא אינה הולמת את ערכי הישיבה, וכאשר המנוח דרש פיצוי על נזקו. בעקבות כך, ביום 8.9.09, תקף בנאיים את המנוח וניסה לחנוק אותו, ובתגובה השליך המנוח אבן לעבר בנאיים ופצע אותו מעל עינו. לפנות בוקר, בשעה 4:15 של יום המחרת, יצאו בנאיים והעורר מן הישיבה, חמושים בסכין או בסכינים, איתרו את המנוח, היכו אותו בידיהם ובמקל ודקרו אותו עשרות פעמים וגרמו לו 39 פצעי דקירה ו-51 פצעי חתך בכל גופו. המנוח מת מפצעיו.

2.

עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בהחלטה מנומקת. בהחלטתו, סקר בית המשפט המחוזי את עיקרי הראיות בפרשה, כדלקמן: בבדיקת מעבדה ביולוגית נמצאו על נעלו של העורר ועל מכנסיו, וכן על מכנסיו של בנאיים, דגימות של דם, התואם, לפי בדיקת DNA , את דמו של המנוח. בחוות דעתו של פרופ' היס נשללה האפשרות שנגרמו למנוח חבלות מדממות ביממה שקדמה למותו, מלבד הפצעים שנפצע בסמוך למותו. העדים אורטל דהן, נורית לביא, אליהו לביא, וירוניק זמור ואחרים תיארו, ברמות פירוט שונות, אירוע שבו הכו שני תוקפים בחור שלישי, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר באזור הסמוך לישיבה. תלמיד הישיבה גואל טראשאנדבאך מסר, כי לאחר הקטטה ביום 8.9.09, ראה את בנאיים יושב עם העורר, כשסכין על ברכיו; וכי בשעה 4:15 בערך למחרת, פרשו השניים מלימוד תורה משותף. לבסוף, בחקירותיו שמר העורר, בעיקרו של דבר, על זכות השתיקה.

3.

בית המשפט המחוזי התייחס לפסיקה בנושא הסקת מסקנות מרשיעות מראיות נסיבתיות, וקבע כי במקרה זה די היה בהימצאות דגימות דמו של המנוח על כליו של העורר כדי להעמיד פוטנציאל להרשעתו, שכן העורר לא סיפק לכך הסבר משכנע: העורר הציע הסבר, לפיו המנוח דימם עוד בעקבות הקטטה שארעה ביום 8.9.09, וכי דמו דבק בבנאיים והועבר ממנו אל העורר; אולם, תיזה זו נראתה לבית המשפט ספקולטיבית, ואף מנוגדת הן לדברי פרופ' היס, לפיהם לא נגרמו למנוח חבלות מדממות ביממה שקדמה למותו, והן לדברי העד רוסטיסלב קבטניי, אשר ראה את המנוח, לדבריו, לאחר הקטטה, כשהוא אינו מדמם. לדגימות דמו של המנוח מצטרפות, לדברי בית המשפט המחוזי, הראיות הנוספות בפרשה. הלכך נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של העורר; בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי מנסיבות הארוע, לרבות האכזריות שבתקיפה בשל ענין של מה בכך, כדבריו, ניתן ללמוד שהעורר הוא אדם שאין עליו כל מורא, ועל כן לא תיתכן חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו.

4.

מכאן הערר שלפני, בו שוטח העורר בהרחבה את טענותיו נגד המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו. צוין, כי בבדיקה גופנית שנערכה לעורר על ידי פרופ' היס לא נמצאו סימנים המעידים על השתתפותו בקטטה. נטען, כי קיימים הסברים אפשריים שונים לכך שדמו של המנוח נמצא על נעליו ומכנסיו של העורר, ובמיוחד – כי אפשר שדמו של המנוח הועבר אליהם מגופו וכליו של בנאיים. עוד טוען העורר, כי גרסאותיהם של עדי הראיה השונים אינן תואמות במלואן, ובפרט כך באשר לתיאור התוקפים שניצפו; כן נאמר, כי מקצת העדויות אינן עולות בקנה אחד עם תנאי הראות במועד האירוע ובמקום התרחשותו. ועוד, כי לעורר לא היה מניע לתקוף את המנוח, וכי לא היה קשר של ממש בינו לבין בנאיים או בינו לבין המנוח. כן הוא טוען, כי לא נבדקו מסלולי חקירה נוספים כגון בדיקת DNA על כיפה לבנה שנמצאה במקום ספוגת דם; לא בוצע איכון לטלפון נייד; ולא השוו מעתקי נעל שנלקחו לנעלי העורר. לבסוף, טוען העורר, כי עדי הראיה הושפעו בוודאי מדיווחים על האירוע בתקשורת; כי המשטרה ניהלה חקירה מגמתית ורבת-מחדלים; וכי התנהלותה של המשטרה בפרשה מקימה הסבר סביר לכך שהעורר בחר לשמור על זכות השתיקה. לטענת העורר, קשיים אלה בחומר הראיות מצדיקים את שחרורו בערובה ובתנאים מגבילים.

5.

באת כוח המדינה הדגישה בטיעונה כי עיקר הראיות המערבות את העורר בעבירת הרצח הן פורנזיות. על בגדי העורר נמצאו שתי דגימות דם התואמות את פרופיל המנוח – האחת בסוליית הנעל ואחת במכנסיים. בחולצה נמצאו דגימות דם של מעורב נוסף. כתמי הדם של המנוח על בגדיו ונעליו של העורר הן ראייה בעלת עוצמה מיוחדת, המעבירה את הנטל הטקטי אל העורר להציע הסבר שישלול את מעורבותו ברצח. הוא לא סיפק הסבר כזה. הוא שמר על זכות שתיקה. כאשר נשאל על כתמי הדם, הוא טען כי הדם הגיע לבגדיו בעקבות תגרה שהתרחשה בערב הקודם לרצח בין בנאיים למנוח. בתגרה זו המנוח נמלט, ובנאיים רדף אחריו, ותוך כדי כך המנוח הרים אבן וזרק על בנאיים, פצע אותו מעל הגבה, ונגרם לו עקב כך חתך מדמם. העורר נתלה בחתך זה ובהסבריו, התייחס לאפשרות כי הדם שנמצא על בגדיו מקורו בחתך המדמם של בנאיים. טוענת ב"כ המדינה כי הסבר זה אינו קביל, שכן כתמי הדם על בגדיו ונעליו של העורר הם של המנוח ולא של בנאיים. כן הוצע הסבר כאילו הדם של המנוח עשוי היה להגיע לבגדי העורר מפציעת המנוח בקטטה ביום שקדם להירצחו. גם לאפשרות זו לא ניתן כל ביסוס ראייתי. עדים שפגשו את המנוח לאחר הקטטה של היום הקודם העידו כי הוא לא דימם. מסקנה זו, לפיה לא נמצאו חבלות מדממות בגופו של המנוח שניתן לייחסן ליממה שקדמה למותו, עולה גם מדו"ח נתיחת הגופה ומחוות דעתו של פרופ' היס (תוספת לחוות דעתו מיום 6.10.09). לכן, להסבר שניתן כאילו דם המנוח אולי נקלע לבגדי העורר מהקטטה הקודמת לארוע הרצח אין ביסוס. לדברי באת כוח המדינה, הסברים אפשריים אחרים מועלים על ידי ב"כ העורר כספקולציות בלבד, ולא הועלו מפי העורר עצמו. חשוב עוד לציין, כי כאשר העורר נשאל במפורש ביחס לכתמי הדם הוא לא השיב ושתק. התייחסותו לענין זה הגיעה רק כאשר נשאל מאוחר יותר בכלליות על נושא זה.

6.

מצויים חיזוקים לראיות המרכזיות הקשורות בכתמי הדם, ואלה עיקרם: העורר מסר כי ישן בליל הארוע בחדר בישיבה עם דניאל לוי. עד זה העיד כי הלך לישון בשעה 12:00 בלילה אך לא ראה את העורר, ואינו זוכר אם מישהו היה איתו בחדר באותו יום. גואל, שלמד תורה באותו לילה, העיד כי העורר ובנאיים למדו איתו, ובסביבות השעה 4:15 הוא ראה אותם יוצאים מחדר הלימוד. ארוע הרצח היה בשעה הזו לערך. עדי ראיה ראו שני אנשים מכים אדם אחד ששוכב על הקרקע. חלק מפרטי הזיהוי מתאימים לדמותם של הנאשמים, אך השעה היתה עדיין שעת לילה חשוכה ולכן הזיהוי הפיסי הינו חלקי. לרוב השאלות שנשאל, הגיב העורר בשתיקה.

7.

תשתית הראיות בתיק התביעה מקימה גרעין ראייתי חזק, המפליל לכאורה את העורר במעשה הרצח של המנוח. כתמי הדם של המנוח על בגדיו בהעדר הסבר סביר השולל את מעורבותו ברצח, ועדויות עדים השוללות אליבי שהציע העורר מחזקות את עובדת יציאתם של העורר ובנאיים מחדר הלימוד של הישיבה בשעה סמוכה לשעת הרצח; לכך מצטרפות עדויות ראייה נוספות התומכות בקיום ארוע הרצח בסמוך לישיבה, ולפיהן שני אנשים מכים אדם השרוע על הקרקע, כשחלק מפרטי הזיהוי של הבגדים והדמויות מתאים לדמותם ולבושם של הנאשמים.

8.

התשתית הראייתית בנוייה על ציר מרכזי של כתמי הדם על בגדיו ונעליו של העורר וסביבו מצויות ראיות מחזקות התומכות במעורבות העורר בארוע. שתיקתו והעדר ההסבר שנותן לשאלות מרכזיות העולות בעניינו גם הם גורם ראייתי מחזק לנדבך הראייתי המרכזי.

לפנינו תשתית ראיות לכאורית לעירובו של העורר בעבירת הרצח, העונה על הנדרש לצורך הליך המעצר. עילת המעצר בעניינו של העורר נסבה על מסוכנות סטטוטורית העולה מעצם מעורבותו הלכאורית במעשה של רצח אדם. חזקת מסוכנותו לא הופרכה בכל דרך.

9.

מטעמים אלה, ראוי לאמץ את עמדת בית משפט קמא כי על העורר להיות מוחזק במעצר עד תום ההליכים, ודין הערר להידחות.