בש"פ 4896/10 מדינת ישראל נ. יצחק חנוכה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 7.7.2010 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 3192-10-09 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

כנגד המשיב וכנגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של רצח. המשיב, הנאשם הנוסף והמנוח למדו יחד בישיבה. על פי האמור בכתב האישום, התפתח עימות בין המנוח לבין בנו של ראש הישיבה, משהאחרון שבר טלביזיה שהיתה בחדרו של המנוח, בנימוק שהיא אינה הולמת את ערכי הישיבה, ובתגובה דרש המנוח פיצוי על נזקו. בעקבות כך, ביום 8.9.09, תקף הנאשם הנוסף את המנוח וניסה לחנוק אותו, ובתגובה השליך המנוח אבן לעברו ופצע אותו מעל עינו. לפנות בוקר, בשעה 4:15 של יום המחרת, יצאו הנאשם הנוסף והמשיב מן הישיבה, חמושים בסכין או בסכינים, איתרו את המנוח, היכו אותו בידיהם ובמקל ודקרו אותו עשרות פעמים וגרמו לו 39 פצעי דקירה ו-51 פצעי חתך בכל גופו. המנוח מת מפצעיו.

מיד לאחר הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 27.12.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים (מ"ת 3195-10-09, כבוד השופטת ז' בוסתן ). המשיב הגיש ערר לבית משפט זה. ביום 3.3.2010 נדחה הערר (בש"פ 938/10, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ), ונקבע כי במקרה זה קיימת תשתית ראיות לכאורית לעירובו של העורר בעבירת הרצח, העונה על הנדרש לצורך הליך המעצר. עילת המעצר בעניינו של העורר נסבה על מסוכנות סטטוטורית העולה מעצם מעורבותו הלכאורית במעשה של רצח אדם. חזקת מסוכנותו לא הופרכה בכל דרך, ולכן יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת ממעשיו הקטלניים, ולכן חובה להשאיר אותו במעצר מאחורי סורג ובריח. בא כוח המבקשת סקר במהלך הדיון בפני את מהלך הדיונים עד כה ומדבריו עולה כי עד התקיימו 4 ישיבות הוכחות בתיק. הדיונים התעכבו בעיקר מהצורך לברר את שאלת כשרותו של הנאשם הנוסף לעמוד לדין. נכון להיות קבועים מועדי הוכחות בתיק לימים12.7.2010, 2.9.2010, 15.9.2010, ו- 16.9.2010, לאור זאת, טוענת המבקשת, כי לא צפויים עיכובים נוספים בניהול התיק והוא צפוי להתקדם בקצב משביע רצון במהלך הארכת המעצר המבוקשת.

בא כוח המשיב טוען כי לאור העיכוב המשמעותי בניהול התיק, שנגרם בעיקרו לאור בחינת עניינו של הנאשם הנוסף בפרשה, יש מקום לשחרר את המשיב, שכן אין זה ראוי שחירותו תיפגע בצורה כה קשה שלא באשמתו. עוד הוא טוען כי לאור הצפי הלא מעודד להמשך שמיעת התיק יש מקום לשנות את נקודת האיזון ולהורות על שחרורו של המשיב בהתאם להוראות החוק.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)) " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי, קצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, ויש לזכור כי קביעת המחוקק ברורה וחדה בעניין זה, על כן חובה לעשות כל מאמץ להגיע לסיום המשפט, תוך תשעה חודשים, או לכל הפחות במקרים מיוחדים להראות על התקדמות משמעותית בשמיעת התיק. על אף זאת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן והעיכוב בדיונים בתיק הוא פחות במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא ומחייבת את השארתו של המשיב במעצר. העבירה המיוחסת לו היא הקשה והחמורה שבספר החוקים, ולנוכח קריאת כתב האישום וההחלטות הקודמות בעניינו נראה כי המסוכנות זועקת ממעשיו ואין מקום בשלב זה לשנות את נקודת האיזון ולשחררו לחלופת מעצר. יש לציין כי אם בא כוח המשיב סבור שקיים שינוי במצב הראייתי בתיק פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המוסמך.

הצדדים ובית המשפט המחוזי מתבקשים לעשות כל מאמץ על מנת לזרז את קצב הדיונים בתיק זה, ולקבוע מועדים נוספים בזמן הקרוב, וזאת על מנת שתהיה התקדמות משמעותית בשמיעת התיק בשלושת החודשים הקרובים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 7.7.2010 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 3192-10-09 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.