בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 וסעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), בארבעים וחמישה ימים החל מיום 29.3.2010.

1.

המשיב, קטין יליד 1992, עומד לדין ביחד עם שניים אחרים (להלן ביחד: הנאשמים ) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות של רצח בכוונה תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. מכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים ביום 27.8.2009 עולה, בתמצית, כי בערב יום 14.8.2009 שהו הנאשמים וחמישה אחרים (להלן: האחרים ) בחוף תל-ברוך שבתל אביב ושתו משקאות משכרים. בסמוך לאחר שעת חצות עזב המשיב את החבורה ופנה ללכת לבדו על שביל הטיילת, שם ישבו באותה עת על ספסל בני משפחת קרפ: אריק, רעייתו שרה ובתם אנטליה (להלן בהתאמה: המנוח , שרה ו- אנטליה ). המשיב פנה למנוח וביקש ממנו כי "יסדר" לו את אשתו או את בתו ובתגובה קמו בני משפחת קרפ מן הספסל והחלו לעזוב את המקום בנסותם להימנע מעימות. המשיב התקשר לאחד מחבריו ששהו בחוף והזעיק את שני הנאשמים האחרים, ומשהגיעו אלה בריצה החלו הנאשמים לתקוף את בני המשפחה. שרה הוטחה אל הרצפה ופרקה את מרפקה ואנטליה נדחפה ונפלה אף היא אל הקרקע. לאחר שנמלטו השתיים אל עבר החוף בעודן זועקות לכל עבר לעזרה תקפו הנאשמים את המנוח כשהם חובטים בו מכות קשות ונמרצות בכל חלקי גופו, והם לא חדלו מכך גם כאשר נפל המנוח אל הארץ והיה שרוע חסר אונים. בשלב מסוים הצליח המנוח לקום וניסה להימלט אך הנאשמים לא הרפו ובצוותא חדא רדפו אחריו והמשיכו להפליא בו את מכותיהם. המנוח נפל שוב אל הקרקע והנאשמים חבטו בראשו, הכו את פלג גופו העליון, בעטו בו ואף דרכו עליו, והם המשיכו במעשיהם אלה עד ששמעו קולות של אנשים אשר הגיעו מכיוון החוף לסייע. אז נמלטו הנאשמים והאחרים מן החוף ברכביהם, רכשו משקאות משכרים נוספים ונסעו ליער חורשים, שם המשיכו לשתות, להאזין למוזיקה ולרקוד. למנוח נגרמו חבלות קטלניות וגופתו נמשתה מן הים בבוקר המחרת, בלא שהובררו הנסיבות בהן הגיעה למים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ובדיון שנערך ביום 27.8.2009 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) לבקשה בקובעו כי נגד הנאשמים קיימות ראיות לכאורה המבססות עילת מעצר, והוא הוסיף והורה כי בעניינו של המשיב יוגש תסקיר מעצר, כנדרש על פי החוק בשל היותו קטין. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לאפשר למומחה מטעם המכון להערכת מסוכנות לבקר את המשיב במקום מעצרו.

בתסקיר מטעם שירות המבחן מיום 15.9.2009 צוין, בין היתר, כי המשיב וכמוהו גם הוריו, מצויים בהכחשה, כי המשיב אינו מבין את חומרת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אינו נוטל אחריות ומתרכז בצרכיו שלו. עוד צוין כי על אף הרקע הנורמטיבי למדי והסביבה המשפחתית התומכת, קיימות שאלות בלתי פתורות בכל הנוגע למצבו הרגשי והנפשי ומכאן שחלופת מעצר בבית משפחתו ובפיקוחה, אינה הולמת. שירות המבחן הוסיף וציין כי אפשרות לשחרר את המשיב למסגרת של המעון הנעול "נוף הרים" לשם אבחון והסתכלות אינה רלוונטית, בשל תור המתנה ארוך ועדיפות לקבלת נערים צעירים יותר. בדיון מיום 16.9.2009 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן) על דחיית הדיון בהתאם לבקשת בא-כוח המשיב, ובדיון המשך מיום 1.10.2009 נענה בית המשפט (כב' השופטת ח' כוחן) לבקשת דחייה נוספת מטעם בא-כוח המשיב והורה בינתיים כי שירות בתי הסוהר יאפשר לנציג שירות המבחן לבדוק את המשיב בכלאו. ביום 20.10.2009 נדונו, בין היתר, הראיות לכאורה נגד המשיב ובית המשפט (כב' השופטת ח' כוחן) קבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר משלים בעניינו וזאת אך ורק לעניין מוסדות סגורים העשויים לשמש חלופת מעצר הולמת. בהחלטתו מיום 5.11.2009 הוסיף בית המשפט וקבע כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לפיהן הכו הנאשמים באכזריות את המנוח ולא שעו לתחנוניו, וכי באירוע מסוג זה נושאים הם באחריות שווה כמבצעים בצוותא. בית המשפט קבע עוד כי קיים לכאורה קשר סיבתי בין המכות שהפליאו הנאשמים במנוח (בלא כל קנטור מקדים מצדו) ובין מותו, אך ציין כי אין לדעת בשלב זה אם מדובר בעבירת רצח או בעבירת הריגה. לבסוף קבע בית המשפט כי מסוכנותם של הנאשמים זועקת לשמיים והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

3.

עררים שהגישו המשיב ונאשם נוסף לבית משפט זה על החלטת המצער נדחו

(ראו החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן מיום 26.11.2009 בבש"פ 9114/09) ובאשר למשיב נקבע כי על אף היותו קטין אין להעניק לשיקול השיקומי משקל מכריע במקרה דנן נוכח מעשי האלימות החמורים המיוחסים לו שעל פי הנטען אירעו ביוזמתו ובגינם גובר האינטרס שבהגנה על שלום הציבור. בית המשפט הוסיף וציין את המלצתו השלילית של שירות המבחן בעניין המשיב ואת

העובדה כי המשיב היה קרוב לבגירות בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו ועוד קבע כי חווֹת הדעת מטעם המכון הישראלי להערכת מסוכנות ומטעם הפסיכולוג הקליני ד"ר נמרוד שני שבדק את המשיב אין בהן בעיניו כדי להפיג את החשש מפני מסוכנותו של המשיב אם ישוחרר לחלופת מעצר בביתו.

ביום 22.2.2010 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים על מנת לאפשר את סיום ההליך העיקרי בעודו במעצר. בהחלטתו מיום 3.3.2010 קבע בית משפט זה (בש"פ 1449/10, כב' השופט א' רובינשטיין) כי חרף היותו של המשיב קטין, נסיבות ביצועה לכאורה של עבירת הרצח המיוחסת לו והמסוכנות שעולה הימנה אינן מאפשרות את שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת האריך בית המשפט את מעצרו של המשיב בשלושים ימים בלבד (מיום 27.2.2010), והורה לצדדים לעתור לקביעת מועדי ישיבות נוספים בהליך העיקרי בתוך תקופה זו.

4.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך תקופת ההארכה מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בארבעים וחמישה ימים נוספים. בבקשה שבפניי מציינת המבקשת כי ההקראה הפורמאלית של כתב האישום נערכה ביום 15.9.2009; כי שמיעת ההוכחות החלה ביום 3.1.2010; כי עדי תביעה נשמעו בששה מועדים במהלך חודש ינואר וכי ביום 24.1.2010 נערך דיון תזכורת בתיק שבעקבותיו ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.1.2010 (כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו-ר' בן-יוסף) כי אף שמועדי הדיונים בתיק נקבעו בתיאום עם הצדדים ובהתאם להערכותיהם באשר למספר הישיבות שיידרשו לשמיעת ההוכחות נראה כי יידרשו כפליים מועדים לשם כך, ונוכח היות המשיב קטין נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת והוסיף שלושה מועדים קרובים נוספים (ביום 16.3.2010, ביום 27.4.2010 וביום 13.5.2010). בדיון שנערך ביום 16.3.2010 שב וביקש בא-כוח המבקשת לקבוע תאריכים קרובים נוספים, אך שניים מבאי-כוחם של הנאשמים הודיעו שלא יוכלו להתייצב בתאריך הנוסף במהלך חודש מרץ שהוצע על ידי בית המשפט המחוזי ובהחלטתו מאותו היום ציין בית המשפט המחוזי כי אם יתפנו תאריכים נוספים יודיע לצדדים על כך.

המבקשת טוענת כי נוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיב עלול שחרורו להוות סיכון של ממש לשלום הציבור ובטחונו והיא מוסיפה כי עומדת כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית ובצדה גם התרשמות שלילית של שירות המבחן. המבקשת מדגישה את שרירותיותם של מעשי האלימות שביצע לכאורה המשיב, את הזלזול בחיי אדם הנלווה אליהם, היעדר הרתיעה משימוש בכוח נגד מי שעל פי הנטען לא התגרו בו וביקשו להימנע מעימות וכן את הקלות הבלתי נסבלת בה הסיר המשיב לכאורה כל צלם אנוש בתקפו את המנוח. על רקע זה טוענת המבקשת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה מובהקת והיא מוסיפה וטוענת כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע, קיים גם חשש ממשי שינסה להימלט מן הדין. לבסוף טוענת המשיבה כי משפטו של המשיב מתנהל ביעילות וכי ראוי ליתן משקל לכך שהמשיב מצוי על סף הבגירות.

5.

המשיב, מצדו, טוען כי היה תחת השפעת אלכוהול בעת האירוע נשוא כתב האישום ותחת חסותם המאיימת של שני הנאשמים האחרים, שהינם בגירים, אך במוקד טיעוניו עומדת הטענה כי ההליך העיקרי צפוי להימשך עוד כארבעה חודשים לפחות ולא יסתיים גם בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. על כן, כך טוען המשיב, יש להעדיף בעניינו את השיקול השיקומי הקבוע בדין ולהגשים את שאיפת המחוקק לקיצור תקופות מעצרם של קטינים, והוא מדגיש כי בעת הזו לא נשקף ממנו כל סיכון. המשיב מוסיף וטוען כי תפקודו במעצר הינו ללא רבב והוא מפנה למכתב מטעם שירות בתי הסוהר בו צוין כי הנו בעל מוטיבציה בלימודיו ומפגין כבוד כלפי הסובבים אותו. המשיב שב ומפנה לחוות הדעת מטעם המכון להערכת מסוכנות, לתסקיר שירות המבחן ולדו"ח בעניינו מטעם הפסיכולוג הקליני, וטוען כי בנסיבות אלה יש לשחררו לחלופת מעצר בביתו בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני.

6.

דין הבקשה להתקבל. אכן, ככל שמתארך ההליך השיפוטי נדרש בית המשפט בשלב המעצר לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ושלומו (ראו למשל בש"פ 8721/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב , פיסקה 6 (טרם פורסם, 25.11.2009)) והדברים יפים ביתר שאת כאשר בקטינים עסקינן, לגביהם קבע המחוקק כי לשיקול השיקומי מעמד בכורה וכי המעצר הינו האמצעי האחרון שיש לנקוט בו (ראו סעיפים 1א(א) ו-10א לחוק הנוער; בש"פ 2078/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 24.3.2010)). אולם הקטינוּת וכמוה חלוף הזמן כשלעצמו אינם יכולים להאפיל על ולאיין את משקלם של האינטרסים האחרים שעל בית המשפט לשקול בכל מקרה נתון (ראו: בש"פ 6347/05

מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 7 (לא פורסם, 7.8.2005); בש"פ 8585/09 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 5 (טרם פורסם, 12.11.2009); בש"פ 8622/09

מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 6 (טרם פורסם, 25.11.2009)). במקרה דנן מיוחסת למשיב עבירה של רצח, וכבר נקבע כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה זו נוכח חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנלווית אליה (ראו בש"פ 9276/08

מדינת ישראל נ' ירקוני , פיסקה 5 (טרם פורסם, 12.11.2008)). מסוכנות זו נשקפת לטעמי ביתר שאת ממי שעל פי הנטען תקף בברוטאליות ובנחישות, בלא כל סיבה ובצוותא חדא עם אחרים, קורבן תמים שנקרה בדרכו, ולאחר מכן אף נמלט ממקום האירוע בלא שנתן דעתו להשלכות הקשות של מעשיו. כמו כן, וכפי שציינה המבקשת, המשיב הינו על סף הבגירות וההליך העיקרי מתקדם בקצב ראוי ומתנהל ביעילות ראויה לציון. שני מועדים נוספים לשמיעת הוכחות נקבעו כאמור ליום 27.4.2010 וליום 13.5.2010 ובנסיבות אלה נראה לי באיזון הכולל כי יש להיעתר גם זו הפעם לבקשת ההארכה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בזאת בארבעים וחמישה ימים החל מיום 29.3.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1057/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.