בש"פ 2238/11מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, בפעם הרביעית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 וסעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, למשך ארבעים וחמישה ימים.

1.

המשיב, יליד 10.6.1992, עומד לדין יחד עם שניים אחרים בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות למקום מגורים כדי לבצע פשע, תקיפת זקן, איסור התעללות בבעל חיים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והיזק בזדון. המשיב ונאשם נוסף (להלן: הנאשם

2 ) שניהם היו קטינים בעת ביצוע המעשים לכאורה, ואילו הנאשם השלישי הינו בגיר (כולם יחד יכונו הנאשמים ). על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.1.2010, סמוך לשעה 00:15, התפרצו הנאשמים לדירתו של קשיש כבן 96 (להלן: המתלונן ), כדי לגנוב את רכושו. בדירה הבחינו הנאשמים בכלבו של המתלונן והכניסוהו לתא המקפיא של המקרר וסגרו את הדלת. המתלונן התעורר משנתו ואז איימו עליו שניים מן הנאשמים לפגוע בגופו אם לא ימסור להם את כספו. המתלונן השיב כי אין לו כספים והנאשמים איימו עליו באמצעות חפץ חד וכן איימו שיפגעו בקרובת משפחתו, לאחר שהציגו בפניו את תמונתה שהייתה בדירה. המתלונן המשיך ואמר כי אין לו כסף ואז הטיחו אותו הנאשמים לרצפה וחבלו בו. הנאשמים ערכו חיפוש בדירה, עקרו דלתות מארונות הבית, הוציאו את תכולת הארונות וגרמו לאי-סדר בדירה. עם יציאתם של הנאשמים מן הדירה, כשהם נוטלים עימם את לחצן המצוקה של המתלונן, הגיע למקום כוח משטרתי שאיגף את הדירה ומנע את בריחתם. משהבחינו הנאשמים בכוח המשטרתי הם ניסו להימלט ולהתנגד למעצר. הנאשם 2 אף השתולל ופגע בגופו ובאצבעו של אחד השוטרים, והמשיב נכנס בכוח, תוך כדי ריצה, בחזהו של שוטר אחר. כתוצאה ממעשי המשיב נחבל השוטר ונגרמו לו שני שברים בצלעות.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 1.2.2010, עתרה המבקשת למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים נגדם ושירות המבחן התבקש להכין תסקירי מעצר בעניינם. לאחר שהוגש תסקיר ראשון בעניינו של המשיב שלא המליץ על שחרורו לחלופה, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר משלים בעניינו שיבחן אפשרות של שחרור לחלופת מעצר מוסדית. בתסקיר המשלים מיום 14.2.2010 ציינה נציגת שירות המבחן לנוער כי היא הפנתה את עניינו של המשיב למפקחת על ההשמה ב"רשות חסות הנוער" ותשובתה הייתה כי נוכח היכרות קודמת שלה עימו ונוכח כתב האישום החמור, התרשמותה היא שהמשיב אינו מתאים לחלופת מעצר מוסדית פתוחה. לגבי אפשרות של חלופה במעון נעול, נמסר כי ניתנת קדימות לנערים בגילאים צעירים יותר ובשל כך לא ניתן יהיה לקלוט את המשיב במעון נעול במהלך חצי השנה הקרובה. על רקע זה חזר שירות המבחן על עמדתו לפיה אין באפשרותו להמליץ על חלופת מעצר בעניינו של המשיב. בדיון הבא שהתקיים הציג המשיב חלופת מעצר בבית דודתו. בהחלטתו מיום 25.2.2010 דחה בית המשפט המחוזי אפשרות זו והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, נוכח קיומו של סיכון לביטחון הציבור ושלומו, חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מאימת הדין, וכן נוכח עברו הפלילי ועמדת שירות המבחן בעניינו. בית המשפט הדגיש כי העובדה שהמשיב קטין אינה משנה ממסקנה זו בנסיבות המקרה דנן. הנאשם 2 והנאשם הנוסף נעצרו אף הם עד תום ההליכים, וערר שהגיש הנאשם 2 על מעצרו נדחה (בש"פ 2078/10). בקשה שהגיש לעיון חוזר במעצרו נדחתה אף היא.

משלא הסתיים משפטם של הנאשמים בתוך שישה חודשים, עתרה המבקשת להארכת מעצרם של המשיב ושל הנאשם 2 (הקטינים), ובית המשפט העליון האריך את מעצרם של השניים בהסכמה בארבעים וחמישה ימים (בש"פ 8423/10). לבקשת המדינה האריך בית משפט זה ביום 29.12.2010 את מעצרו של המשיב בשנית, אך הורה לשחרר את הנאשם 2 לחלופת מעצר בבית הוריו, בציינו שבניגוד למשיב, בעניינו של הנאשם 2 המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופה. עוד צוין כי למשיב עבר פלילי וכי הושת עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות לאחר הפקעת צו מבחן (בש"פ 9479/10). ביום 21.2.2011 שב בית משפט זה והאריך את מעצרו של המשיב בשלישית בארבעים וחמישה ימים, בהדגישו את חומרת המעשים המיוחסים לו, את עמדת שירות המבחן בעניינו ואת עברו הפלילי (בש"פ 1129/11).

3.

משפטו של המשיב טרם הסתיים גם לאחר ההארכה השלישית, ומכאן הבקשה שבפניי להארכת מעצרו בפעם הרביעית למשך ארבעים וחמישה ימים נוספים, החל מיום 4.4.2011. על-פי המפורט בבקשה, חל עיכוב של ארבעה חודשים לפחות בניהול ההליך בשל כך שהמשיב והנאשם 2 הודו בביצוע העבירות ולאחר מכן חזרו בהם מן ההודאה. מכל מקום, לעת הזו כך מציינת המבקשת, נסתיימה שמיעת הראיות, בית המשפט המחוזי הורה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב ונקבעה ישיבה להשלמת סיכומים על-פה ליום 16.5.2011. המבקשת מאשרת עם זאת כי משפטו של המשיב אינו צפוי להסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת ותידרש הארכה נוספת נוכח הצורך בקבלת תסקירים מאת שירות המבחן טרם גזירת הדין, אם יורשע המשיב במיוחס לו.

המבקשת טוענת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו ומן האכזריות הגלומה בהם והיא מדגישה כי הנאשמים פרצו בשעת לילה מאוחרת לדירתו של קשיש, איימו לפגוע בו ובקרובת משפחתו, היכו אותו וכלאו את כלבו במקפיא. הנאשמים אף ביקשו להימלט מן הדירה לאחר שלקחו את לחצן המצוקה של הקשיש והותירו אותו חבול בדירתו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי התנהגותו של המשיב לאחר שנתפס על-ידי המשטרה אף היא מעידה על מסוכנותו ועל חשש מפני שיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין. כמו כן טוענת המבקשת כי על אף גילו הצעיר המשיב הינו בעל עבר פלילי עשיר הכולל עבירות רכוש רבות שבוצעו החל משנת 2006, וכי רק לאחרונה הופקע צו מבחן שהוטל עליו בתיק אחר והושת עליו מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. לבסוף טוענת המבקשת כי ניתן לעמוד על מסוכנותו של המשיב מן האבחנה שערך בית משפט זה בבש"פ 9479/10 בין המשיב לנאשם 2, ומכך שבית המשפט מצא לנכון באותה החלטה להותיר את המשיב במעצר.

4.

המשיב, מצידו, טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענת המשיב, הוא אינו הגורם לכך שהמשפט התארך, שכן הוא הודה בביצוע מעשיו שלו ולא חקר אף לא עד אחד מעדי התביעה. בהקשר זה טוען

המשיב כי הצפי הוא שהמשפט לא יסתיים לפני חודש ספטמבר 2011 ואולי יתארך גם מעבר לכך, שכן לשירות המבחן לנוער יידרשו שלושה חודשים לצורך הכנת תסקיר בעניינו. כמו כן טוען המשיב כי מאז שהוגש תסקיר המעצר חלפה למעלה משנה ואין כל התייחסות למצבו ועוד הוא מלין על כך ששירות המבחן לא בחן אפשרות לשחררו לחלופה ביתית אלא לחלופה מוסדית בלבד. המשיב טוען כי בידו להציע חלופת מעצר ראויה בתנאים שבהם שוחרר הנאשם 2 שחלקו במעשים רב יותר.

5.

דין הבקשה להתקבל.

המשיב, שהיה קטין בעת שביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו, עצור במשך למעלה משנה, וכעת עותרת המבקשת להארכת מעצרו זו הפעם הרביעית. עם התארכותו של ההליך השיפוטי נדרש בית המשפט לבחון מחדש לעניין המעצר את מיקומה של נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך בהגנה על בטחון הציבור ושלומו והדברים יפים ביתר שאת כאשר בקטינים עסקינן. לגביהם קבע המחוקק כי יש ליתן מעמד בכורה לשיקול השיקומי וכי המעצר הינו האמצעי האחרון שיש לנקוט בו (ראו בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 6 (טרם פורסם, 29.3.2010)). דא עקא, בחינה זו במקרה שלפנינו מעלה גם כעת כי באיזון שבין זכותו של המשיב לחירות ובין האינטרס הקיים בשמירה על שלום הציבור ובטחונו, ידו של אינטרס הציבור עדיין על העליונה. האירוע הקשה שבגינו עומד המשיב לדין - השתתפות בשוד אלים וברוטאלי של קשיש תוך התעללות בבעל-חיים - מדבר בעד עצמו בכל הנוגע לחומרה שבו ולמידת המסוכנות הנשקפת בגינו מן המשיב. נופך נוסף של מסוכנות עולה מן ההתנהגות האלימה המיוחסת למשיב בשלב שבו נתפס על-ידי השוטרים. לאלה יש להוסיף את העובדה שלמרות גילו הצעיר הספיק המשיב לצבור לחובתו עבר פלילי הכולל עבירות רכוש, וכן את העובדה שצו מבחן אשר הוטל עליו בתיק אחר הופקע, והושת על המשיב עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. על רקע זה האבחנה שערך השופט גרוניס בבש"פ 9479/10 בין המשיב לנאשם 2 בשים לב, בין היתר, לשוני שבעמדת שירות המבחן בעניינם, אבחנה זו תקפה גם כיום. שיקול חשוב נוסף בכל הנוגע לבקשה שבפניי עניינו בכך שמשפטו של המשיב נמצא בשלב מתקדם ביותר, שלב הסיכומים, ואף שככל הנראה המשפט לא יסתיים במהלך הארכת המעצר הנוכחית, יש בכך כדי להטות את הכף אל עבר היעתרות לבקשה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 4.4.2011 או עד למתן פסק-דין בת"פ 201-02-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. בשולי הדברים אוסיף כי חזקה על בית המשפט המחוזי שיעשה כל שלאל ידו על מנת לסיים את המשפט ביעילות ובמהירות.