פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
513/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ה בשבט התשע"א
(30.1.11)
בשם המבקשת:
עו"ד נעימה חנאווי
בשם המשיב:
עו"ד אשר חן
החלטה
לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), להארכת מעצרו של המשיב
בארבעים וחמישה ימים החל מיום 5.2.2011 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1057/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.
עניינו של המשיב מגיע בפעם התשיעית לפתחו של בית משפט זה, בבקשה להארכת מעצרו. העובדות הנוגעות לעניין פורטו בהרחבה בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב (ראו בש"פ 9114/09, מיום 26.11.2009; בש"פ 2081/10, מיום 29.3.2010; בש"פ 3323/10, מיום 6.5.2010; בש"פ 9274/10, מיום 20.12.2010). בקצרה אציין כי נגד המשיב, קטין על סף הבגירות, ואחרים הוגש כתב אישום חמור ביותר המייחס להם עבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום המשיב ביחד עם אחרים שתו לשוכרה בחוף תל ברוך בתל-אביב. בהמשך עזב המשיב את החבורה ופגש במנוח אשר שהה במקום יחד עם רעייתו ובתו. המשיב פנה אל המנוח וביקש כי "יסדר" לו את אחת הבנות שבאו איתו לחוף. המנוח ובני משפחתו פנו על מנת לעזוב את המקום, או אז המשיב ביקש מחבריו להגיע למקום ואלו החלו לתקוף את משפחת המנוח. רעייתו ובתו הצליחו להימלט מהמקום, אך המשיב והאחרים המשיכו להכות במנוח באכזריות וללא רחמים. לכאורה ממעשי המשיב וחבריו נרצח המנוח.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב והנאשמים האחרים עד תום ההליכים המשפטיים, וביום 5.11.2009 הורה בית המשפט המחוזי (ב"ש 90626/09, כבוד השופטת כ' כוחן ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ערר על החלטה זו נדחה על ידי ביום 26.11.2009 (בש"פ 9114/09). בהמשך הוגשו מספר בקשות לבית משפט זה, להארכת מעצרו של המשיב מעבר לשישה חודשים על פי סעיף 10יג לחוק הנוער ומעצרו הוארך.
בין לבין, משעומדת להסתיים הארכת מעצרו האחרונה של המשיב ומשפטו לא הסתיים, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו בארבעים וחמישה ימים, היא הבקשה שלפניי.
בבקשתה טוענת המבקשת שהמעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות רבה ביותר ועל כן אין מקום לבחון את שליחתו לחלופת מעצר, וזאת על אף גילו הצעיר. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי התיק מצוי בשלבי סיום. סיכומי הצדדים הוגשו לבית המשפט המחוזי, אך טרם נקבע מועד למתן הכרעת הדין.
בא כוח המשיב טען בדיון שנערך בפניי כי בשים לב להחלטות של בית משפט זה, התמשכות ההליכים, גילו הצעיר של המשיב וההוראות הברורות של המחוקק קיימת חובה לבחון את שחרורו לחלופת מעצר. עוד הוא מציין כי מקרה זה אינו פשוט ככל ועיקר ובמהלך הדיונים עלו סימני שאלה רבים אודות מידת אחריותו של המשיב. בנוסף הוא הדגיש כי תסקירי מסוכנות שנערכו בעניינו של המשיב המעלים כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא נמוכה ביותר. אשר על כן, לטעמו בשקלול כלל הנסיבות יש כדי להטות את נקודת האיזון ולשחרר את המשיב לחלופה.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
כידוע, הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). הלכה זו שואבת את חיותה מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. עוד מוסיף סעיף 10יב לחוק הנוער וקובע כי משעה שמדובר במעצרו של קטין הרי שיש לשחררו באם לא נסתיים משפטו בתוך שישה חודשים, כאשר תקופה זו ניתנת להארכה בארבעים וחמישה ימים על סעיף 10 יג לחוק הנוער. עם זאת ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים ובסעיף 10יב לחוק הנוער (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).
כמו כן, יש לשוב ולהדגיש כי מצוות המחוקק הינה שמעצר קטינים הוא האמצעי האחרון שיש לנקוט בו. מדיניות זו באה לידי בתיקון 14 לחוק הנוער (חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון 14), התשס"ח-2008, ס"ח 2171). סעיף 10א לחוק הנוער קובע מפורשות כי אין לעצור קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור. עוד מדגיש הסעיף כי שיקול מרכזי אותו מחויב בית המשפט לשקול בעת קבלת החלטה אודות מעצרו של קטין הוא גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו. בדברי ההסבר לתיקון 14 נאמר מפורשות כי הצעת החוק מבטאת תפיסה ברוח האמנה הבינלאומית לזכויות הילד ובהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ראו דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי נ' פלונית , פ"ד נ(1) 48 (1995)), שהרי:
"כעניין של מדיניות שיפוטית כי ככלל, אין להתייאש מן הניסיונות לשקם עבריין, ובפרט שעה שמדובר בעבריין קטין. לאור זאת, נוהגים בתי המשפט זהירות רבה ביחס למעצר קטינים, ובפרט אם מדובר בפעם הראשונה בה דבק בהם רבב. הימנעות ממעצרו של קטין מאפשרת לערכאה המבררת, במסגרת גזר הדין, ליתן את הדעת באופן ממצה – על לוח חלק – לעתידם ולאפשרות לשקמם ... עוד נאמר בעניין זה כי המדיניות הברורה והעקבית של המחוקק ושל בית המשפט היא, כי יש לנהוג זהירות מיוחדת במעצר ובמאסר של קטינים, משום שהנזק הצפוי להם ממעצר או מאסר עלול להיות קשה והרסני יותר מן הנזק שעלול להיגרם לבוגרים, וכן משום שחשיבות יתירה נודעת לשיקול של שיקום לגבי קטינים" (בש"פ 8503/09 מדינת ישראל נ' פלוני
(טרם פורסם, 29.10.2009). ראו גם בש"פ 1243/04 אחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.2.2004)
עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים וסעיף 10יג לחוק המעצרים ולהאריך את מעצרו של קטין לתקופה נוספת. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, בשים לב כי מדובר בקטין ותוך מתן משקל ראוי לעובדה זו ( ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007); בש"פ 9028/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.11.2009) ).
במקרה שלפניי, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב. מדובר בנאשם אשר המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה וזועקת, ולכן המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן ולהיותו של המשיב קטין הוא פחות, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא ביותר ומחייבת את השארתו של המשיב, בשלב זה, במעצר. העבירות המיוחסות לו קשות מאין כמותן וכוללות אלימות בלתי נסבלת ואכזרית, עד אשר קשה לקורא את עובדות כתב האישום. כמו כן, שיקול מרכזי אשר מטה את הכף לעבר השארתו במעצר, הוא העובדה כי משפטו נמצא בשלבי סיום, והכרעת הדין תינתן, בתקווה, בזמן הקרוב ביותר. כמו כן, אציין כי ראוי היה שמשפטו של המשיב יתנהל במהירות רבה יותר, בייחוד לאור העובדה כי מדובר בנאשם צעיר, אולם אין בכך כדי לשנות את נקודת האיזון בשלב זה, וזאת בשים לב, כאמור, לשלב המתקדם ביותר בו מצוי ההליך בבית המשפט המחוזי.
לאור האמור, בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות כל מאמץ על מנת ליתן את הכרעת דינו בזמן הקרוב, וזאת לנוכח הנסיבות שפורטו.
אשר על כן, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 5.2.2011 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1057/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ה בשבט התשע"א (30.1.11).
ש ו פ ט