בש"פ 3323/10 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 13.5.10 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996 וסעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ).

1.

ביום 27.8.09 הוגש כנגד המשיב, קטין על סף בגרות, כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, 335(א)(2) ו-29(ב) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379, 382(א) ו-29(ב) לחוק העונשין.

על-פי עובדות כתב האישום ביום 14.8.09 בשעות הערב נפגשו המשיב, הנאשמים האחרים ואנשים נוספים בחוף תל-ברוך בתל-אביב, ישבו על החוף ושתו משקאות משכרים. בשלב כלשהו התיישבו על ספסל בשביל הטיילת אריק קרפ ז"ל, אשתו ובתו. מאוחר יותר הלך המשיב לבדו אל הטיילת, פגש את אריק ובני משפחתו וביקש ממנו "שיסדר לו" את אחת הנשים שעימו. בעקבות דברים אלו וכדי להימנע מעימות קמו בני המשפחה והחלו לעזוב את המקום. בשלב זה התקשר המשיב אל חבריו על שפת הים ואלו הגיעו בריצה אל המקום. שניים מהנאשמים החלו להכות את הרעייה והבת. לבסוף הצליחו השתיים להימלט ורצו לעבר חוף הים בזעקות לעזרה. לאחר הימלטותן המשיכו הנאשמים והמשיב ותקפו את אריק כשהם חובטים בו נמרצות בכל חלקי גופו, גם לאחר שנפל אל האדמה, ולמרות זעקותיו ותחנוניו. הנאשמים, והמשיב בתוכם, חדלו מהכאתו רק לאחר ששמעו קולות של אנשים אשר הגיעו מהחוף להגיש עזרה. הנאשמים נמלטו ברכביהם ונסעו להמשיך לחגוג ביער חורשים. עקב מעשיהם של המשיב והנאשמים נגרמו לאריק חבלות קטלניות, ובסמוך לאחר מכן הוא מצא את מותו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיב והנאשמים האחרים עד לתום ההליכים נגדם. בעניינו של המשיב הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן, וכן נערכה לו בדיקה על-ידי ד"ר נמרוד שני מטעם שירות המבחן במקום מעצרו. ביום 5.11.09 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מעצרם של המשיב ויתר הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם. נקבע כי ישנן ראיות לכאורה כנגד הנאשמים וכי מסוכנותם "זועקת לשמים". ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (השופט ג'ובראן). בית המשפט הדגיש את המסוכנות הנשקפת מהמשיב לאור המיוחס לו בכתב האישום, וקבע כי האינטרס בהגנה על הציבור גובר במקרה זה על השיקול השיקומי, גם כאשר מדובר בקטין.

3.

לאחר שחלפו ששת חודשי המעצר הראשונים הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים. בית משפט זה (השופט רובינשטיין) נענה חלקית לבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בשלושים ימים, תוך שהוא מורה לצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי להוספת מועדי הוכחות. למרות שבקשה כזו אכן הוגשה לא הצליחו הצדדים ובית המשפט לתאם מועדי נוכחות נוספים. לאחר שחלפה תקופת ההארכה שב והאריך בית משפט זה (השופטת חיות) את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים. הארכה זו חלפה אף היא, ומכאן הבקשה שבפני.

יצוין כי במשפטו של המשיב ויתר הנאשמים התנהלו עד כה שמונה מועדי הוכחות, וכרגע קבועים עוד 9 מועדי הוכחות כשהאחרון מביניהם קבוע ליום 11.7.10.

4.

המבקשת טוענת כי מעשיו החמורים של המשיב מעידים כי שחרורו עשוי לסכן את שלום הציבור ובטחונו, וזאת לצד חזקת המסוכנות הסטטוטורית העומדת כנגדו. היא מציינת כי המשיב הוא זה שחולל את האירוע והזעיק את חבריו למקום. המבקשת סבורה כי אין בקטינותו של המשיב כדי להצדיק את שחרורו בנסיבות בהן מיוחסים לו מעשים חמורים כל כך, ואין בה כדי לאיין שיקולים אחרים. כן מציינת היא כי המשיב היה כמעט בן 17 שנים בעת ביצוע העבירה. עוד מדגישה המבקשת כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון, וכי מרבית עדי התביעה נשמעו זה מכבר. נותר עד מהותי אחד, כאשר יתר העדים הינם שוטרים. להערכתה המשפט יסתיים במסגרת מועדי ההוכחות הקבועים עד חודש יולי.

5.

בא-כוח המשיב העלה את משמעות התיקון שנעשה על-ידי המחוקק לחוק הנוער ואשר קיצר את תקופת המעצר של קטינים. לטענתו יש ליתן לתיקון זה משמעות ומשקל. הסנגור טען שמדובר בתיק גדול ומורכב, ולפיכך לא סביר שיסתיים לפני תום 14 חודשים, שזוהי תקופה כפולה מזו שנקבעה על-ידי המחוקק, ואף מעבר לכך. הוא מציין כי בעת האירוע היה המשיב קטין שהושקה באלכוהול על-ידי שני דודיו, ואשר כאשר הרגיש מאוים פנה לעזרתם, והם פתרו את העניין בדרך בעייתית. המשיב הינו תלמיד תיכון אשר חוות דעת פסיכולוגיות קבעו שהוא איננו מסוכן. הסנגור ציין כי המשיב מציע מגוון חלופות מעצר הכוללות ערבים טובים, איזוק אלקטרוני וטלוויזיה במעגל סגור שתמומן על-ידי משפחתו. הוא מציין כי המשיב עובר בחינות בגרות במעצר ומתנהל למופת. הסנגור סומך את ידיו על החלטתו של השופט רובינשטיין בהחלטת ההארכה הראשונה של מעצרו של העורר וסבור כי יש להמשיך וללכת בכיוון שהותווה בהחלטה זו.

6.

בחודש יולי 2009 נכנס לתוקפו תיקון מס' 14 לחוק הנוער. בין היתר, במסגרת תיקון זה הוחלו על קטינים תקופות מעצר שונות מאלו שחלות על בגירים. לענייננו חשובים סעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער. הסעיפים קובעים כי נאשם קטין שהיה עצור במשך שישה חודשים רצופים לאחר הגשת כתב אישום נגדו ישוחרר מן המעצר אם טרם ניתנה הכרעת הדין בעניינו. יוזכר כי לגבי נאשם בגיר מדובר על תשעה חודשים. כמו כן נקבע בתיקון כי בית המשפט העליון יהיה מוסמך להאריך את מעצרו של נאשם קטין בארבעים וחמישה ימים מעבר לששת החודשים הראשונים. כידוע, לגבי בגיר תקופת ההארכה עומדת על תשעים יום. עוד יובהר כי קטין מוגדר בחוק הנוער כ"מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, ולענין חשוד ונאשם לרבות בגיר שביום הגשת כתב האישום נגדו לא מלאו לו שמונה עשרה שנה". עוד חשוב לציין את סעיף 10א לחוק הנוער שקובע הוראה כללית לפיה-

לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו.

7.

הסנגור העלה בפני את שאלת פרשנותו של תיקון זה ואת משמעותו לעניין מעצרם של קטינים. ראשית, ברי כי התיקון משמיע את הצורך לשקול את קטינותו של הנאשם בכובד ראש בעת ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, ודבר זה נעשה הלכה למעשה עוד בטרם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הנוער.

שנית, כידוע, ההלכה קובעת כי ככל שמתארך ההליך השיפוטי וכתוצאה מכך שהותו של הנאשם במעצר, משתנה נקודת האיזון ועוברת מכיוון הצורך לשמור על ביטחון הציבור לעבר זכותו של הנאשם לחירות. על כך אמרה השופטת פרוקצ'יה:

"ברי כי למימד הזמן ואורך התקופה בה יושב נאשם במעצר ישנו משקל סגולי ניכר במעשה האיזונים, ולא במקרה קבע חוק המעצרים מגבלות של תקופה להחזקת נאשם במעצר עד לסיום משפטו. ברי, איפוא, כי ככל שתקופת מעצר הנאשם מתארכת לצורך ניהול משפטו כך משתנה משקלם היחסי של מרכיבי האיזון זה מול זה. ככל שהתקופה מתארכת, יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרור מול ערך ההגנה על אינטרס הציבור, ושיקלולם הכולל של ערכים אלה ומציאת נקודת האיזון הראויה ביניהם עשויים לעבור תהליך של שינוי עם חלוף העיתים" (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסמה, 2.4.03)).

סבורני כי התיקון לחוק הנוער בא להשמיע לנו כי כאשר מדובר על קטינים נקודת האיזון זזה בקצב מהיר יותר, ולפיכך עליה להיבחן בפרקי זמן קצרים יותר של ארבעים וחמישה ימים כל פעם, לאחר שחלפו ששת חודשי המעצר הראשונים. עם זאת, מובן כי אין בכך לאיין את הצורך לאזן ולשקול את זכותו לחירות של הקטין עם יתר השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים. ככל שמשקלו של האינטרס בהגנה על הציבור גובר בנסיבות עניינו של נאשם קטין, כך תזוז נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם לחירות בקצב איטי יותר. עם זאת, בהשוואה לבגיר הנמצא באותו מצב, הרי שנקודת האיזון של הקטין תזוז בקצב מהיר יותר. ברוח דומה אמר השופט הנדל את הדברים הבאים:

"תיקון זה חשוב הוא. יש בו משום עיגון בחקיקה של הזהירות הנדרשת בטרם ייעצר קטין, המצויה מעבר לזהירות ה"רגילה" בעת מעצר בגיר. עם זאת, החוק אינו אוסר על מעצרו של קטין במקרה המתאים...

אכן, נכון הוא כי יש משמעות לכך שההוראה האמורה מופיעה עלי ספר החוקים תוך התייחסות מפורשת לעניין מעצרו של קטין. ברם, כאמור, על בית המשפט לשקול את בקשת התביעה להורות על מעצרו של נאשם קטין עד תום ההליכים על פי כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות קטינותו" (בש"פ 10349/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 4.1.10)).

8.

יוער כי טיעוני הסנגור לא שכנעוני כי ישנה מחלוקת כלשהי בעניין זה בין שתי ההחלטות הקודמות בעניינו של המשיב. בשתי ההחלטות ניתנה החלטה להאריך את מעצרו של המשיב ולא לשחררו ממעצר. אמנם בהחלטה מיום 3.3.10 הוחלט על הארכה בשלושים יום בלבד, אך זאת, כך נראה, רק בשל הרצון להפנות את תשומת לב בית המשפט הדן בתיק לצורך בקביעת מועדים לישיבות הוכחות נוספות, כאשר באותה העת היתה קבועה ישיבה אחת בלבד בתקופת ההארכה.

9.

באשר לעניינו של המשיב. אני סבורה כי בשלב זה אין מנוס מקבלת הבקשה. המשיב מואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה. עובדות כתב האישום פורשות תמונה מחרידה של תקיפה אכזרית וקשה של אדם שלא היה לו כל קשר לתוקפים אותו וללא כל מניע שהוא מלבד אכזריות צרופה. המשיב, שטוען כי נגרר אחר דודיו, הוא זה שיזם לכאורה את כל האירוע, בפנייתו הגסה אל משפחת קרפ, ובהזעיקו את דודיו למקום האירוע, גם זאת ללא כל סיבה. על-פי כתב האישום המשיב, כמו שני הנאשמים האחרים, היה שותף לתקיפה האכזרית של בני המשפחה, ובמיוחד של אריק ז"ל. יש לציין כי המשיב היה כמעט בן 17 בעת ביצוע המעשים. עוד חשוב להדגיש כי שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב ממעצר וסבר כי לא הוצעה חלופה הולמת במקרה זה. במצב דברים זה משקלה של מסוכנותו של המשיב גבוה במיוחד. לצד זאת יש לציין כי נראה שכעת מתנהל המשפט בקצב משביע רצון, ויש הערכה סבירה להסתיימותו עד חודש יולי. לפיכך איני סבורה כי יש לשקול בשלב זה את שחרורו של המשיב ממעצר.

עם זאת, ברצוני להדגיש כי האופציה של מעון נעול יכולה בהחלט להוות חלופה מתאימה לטעמי שתאזן בין כל השיקולים שעל הפרק. לפיכך על שירות המבחן להמשיך לעשות מאמץ למצוא למשיב חלופה מעין זו אשר תאפשר בהמשך הדרך את שחרורו של המשיב אליה. אמנם בתסקיר נאמר כי זמן ההמתנה למעון נעול עומד על כחצי שנה, אך דברים אלו נכתבו בספטמבר 2009, ומאז חלפה למעלה מחצי שנה. אם אכן יתברר כי ישנה אופציה כזו יוכל המשיב לפנות בבקשה לבחון אפשרות זו שתישקל בחיוב.

הבקשה, אם כן, מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 13.5.10 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1057/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.