בש"פ 8744/10 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ), בצירוף סעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), להארכת מעצרו של המשיב בפעם השביעית ב-45 ימים מיום 7.12.10 או עד מתן פסק דין בתפ"ח 204/09, לפי המוקדם.

1.

בכתב האישום מיוחסות למשיב עבירות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים באחותו, מ', שהיתה כבת 8.5 בעת תחילת המעשים שבוצעו בהזדמנויות שונות במשך בשנים 2008-2009, וזאת ללא הסכמתה החופשית. כן מיוחסים למשיב נסיונות לביצוע מעשה מגונה באחות נוספת, ח', שבעת תחילת המעשים, שבוצעו בהזדמנויות שונות במהלך שנה, היתה בת 13.5, וזאת ללא הסכמתה החופשית. לפי שני אישומי כתב האישום, המשיב, בן למשפחה חרדית, ביצע מעשים אלה בעת שהתגורר כקטין עם הוריו וחמשת אחיו ואחיותיו. לפי האישום הראשון בכתב האישום, במספר בלתי ידוע של הזדמנויות, מתוכן מפורטים שלושה אירועים ידועים, נהג המשיב להחדיר את איבר מינו ואת אצבעו לאיבר מין ולפי הטבעת של מ', תוך שהסב לה כאבים עזים, נישק אותה באיבר מינה, ובאחת ההזדמנויות הרים את חלוצתה ונגע בחזה. בנוסף עולה מכתב האישום כי סטר למ' במספר הזדמנויות שונות ובכך ביצע עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות. לפי האישום השני, ב-8-9 הזדמנויות שונות, במועדים לא ידועים בתקופה שבין אפריל 2007 ל-אוגוסט 2008, נהג המשיב להגיע למיטתה של ח', אחות נוספת, בשעות לילה והיה מנסה להסיר את חלוצתה מעליה, אולם ח' התעוררה והבריחה אותו בצעקותיה.

יצוין כי כתב האישום תוקן במסגרת עסקת טיעון, אולם בהמשך חזר בו המשיב מהודאתו ובהוראת בית המשפט הוחזר כתב האישום למתכונתו הראשונית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר שהסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולאחר שהתקבלו שני תסקירי מעצר שלא המליצו על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, תוך שציין כי לא מצא לנכון להורות על שירות המבחן לבחון את החלופה הספציפית שהציע ב"כ המשיב של שחרורו של המשיב לבית סבתו, וזאת משום שממילא אין התסקירים ממליצים על שחרורו. כן סירב בית המשפט לבקשת ב"כ המשיב להורות על בדיקה פסיכיאטרית של המשיב, וזאת בהתבסס על האמור בתסקירי המעצר לפיו אין עדות להפרעות מסוג זה אצל המשיב.

3.

לאחר כחמישה חודשים, ביום 4.3.10, הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, וביקש שתיבחן אפשרות שחרורו לישיבה בירושלים, תוך פיקוח מלא של רב הישיבה. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר נוסף, ששלל את חלופת המעצר שהציע ב"כ המשיב. תסקיר נוסף שהוגש בהוראת בית המשפט, שלל אף את חלופת המעצר בבית סבתו של המשיב. לאור זאת, ולאור התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט – דחה בית המשפט את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהחלטתו התייחס בית המשפט גם לחלופה נוספת שהוצעה על-ידי ב"כ המשיב לפיה ישלח המשיב למעון נעול. בית המשפט דחה חלופה זו היות שלמשיב כבר מלאו בשלב זה 18 שנים ואף אם קיימים מעונות סגורים הפתוחים לבגירים, הרי שניתנת עדיפות לקטינים.

4.

במקביל לדיונים בבקשת ב"כ העורר לעיון חוזר, ביקשה המדינה את הארכת מעצרו של המשיב, וזאת משלא נסתיים משפטו בתוך תקופת המעצר הסטטוטורית. ב"כ המשיב הסכים לבקשת ההארכה ובית המשפט האריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים. כך גם הסכים ב"כ המשיב ל-6 בקשות הארכת מעצר נוספות שהגישה המאשימה (בש"פ 1879/10 (לא פורסמה, ניתנה ביום 10.3.10); בש"פ 3087/10 (לא פורסמה, ניתנה ביום 26.410), בש"פ 3964/10 (לא פורסמה, ניתנה ביום 25.5.10); בש"פ 5508/10 (לא פורסמה, ניתנה ביום 20.7.10); בש"פ 5897/10 (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.8.10); בש"פ 7232/10 (לא פורסמה, ניתנה ביום 21.10.10)). יוער כי בשניים מן הדיונים שהתקיימו בבקשות הארכה, הסכים ב"כ המשיב לבקשת הארכת המעצר, תוך שביקש שיצוין כי הוא שומר לעצמו את הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בה תוצע חלופת מעצר קונקרטית.

יצוין כי תחילה התעכב המשפט בין היתר בשל משא ומתן שניהלו הצדדים, שבסיומו גובשה עסקת טיעון, והוגש כתב אישום מתוקן, בו הודה המשיב. בית המשפט מצא את המשיב אשם על-פי הודאתו זו, אולם בטרם התקיים הדיון בהרשעתו ובעונשו – ביקש המשיב לחזור בו מהודאתו. בית המשפט קיבל את בקשתו וקבע את התיק להמשך שמיעת עדות המשיב במשפט הזוטא. בדיון שהתקיים ביום 11.11.10 במשפט הזוטא נדחו טענותיו של המשיב לפיהן הודייתו של המשיב בחקירתו במשטרה שלא מרצון חופשי, ובית המשפט קבע את המשך ההוכחות לחודש אפריל 2011.

5.

לפני מונחת בקשה שביעית להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. בבקשתה התייחסה המאשימה למסוכנות המשיב לשלום הציבור בכללותו ולמתלוננות בפרט, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות למשיב, מן התסקירים בעניינו ומן העובדה שתלויים ועומדים נגדו 5 כתבי אישום נוספים, רובם בגין עבירות אלימות. כן ציינה המאשימה בבקשה את הסיבות שהביאו לעיכוב שבניהול המשפט עד כה, ובפרט התייחסה לכך שמשחזר המשיב מהודייתו, נקבעו מועדי הוכחות, ולאור יומנו העמוס של בית המשפט – לא היה מנוס מקביעתם לאפריל 2011. בנוסף, צויין כי מאז הבקשה הראשונה למעצרו, הודה המשיב בשניים מתוך חמשת התיקים שמתנהלים נגדו והם קבועים לקבלת תסקיר, טיעונים וגמר ההליך ביום 25.1.11.

6.

בניגוד לבקשות הארכת המעצר הקודמות – הפעם לא ניתנה הסכמת ב"כ המשיב לבקשת הארכת המעצר. ב"כ המשיב טענה כי לאור משך הזמן בו מצוי המשיב במעצר, ובפרט בשל היותו קטין בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, אין הצדקה לקביעת הדיון בהוכחות למועד רחוק כל-כך ולהארכת מעצרו פעם נוספת. ב"כ המשיב ציינה כי היות שהמשיב עתה הינו בגיר, הוא עצור יחד עם עבריינים בגירים ללא הבחנה וללא הגנה וכי יש להתחשב בכך שהמשיב ביצע את המעשים בעת היותו קטין ונשפט לפי חוק הנוער. לטענת ב"כ המשיב אין לקבל את טענות המאשימה לפיהן העיכוב במשפט נוצר בשל חזרתו של המשיב מהודייתו, שכן מדובר בהליך לגיטימי משטען כי הודייתו לא ניתנה מתוך רצון חופשי. כן נטען כי הצדדים ביקשו להקדים את מועד הדיון הקבוע להוכחות, אולם בית המשפט המחוזי סירב לבקשה. עוד טענה ב"כ המשיב כי אין לייחס כל משמעות להודאתו של המשיב בשני הליכים אחרים המתנהלים נגדו, בגין עבירות בעלות אופי שונה מאלו המיוחסות לו בתיק זה. לבסוף ציינה ב"כ המשיב בדיון שנערך לפני כי הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר, ומשכך ביקשה כי לא יוארך מעצרו של המשיב, שכן יהיה בכך כדי לסכל את העיון החוזר בהחלטה. יצוין כי ב"כ המאשימה ציין כי לא ידוע לו על בקשה לעיון חוזר כאמור.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי מכלול השיקולים מוביל למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. כידוע, בהחלטה בדבר הארכת מעצרו של נאשם, יש לתת את הדעת הן לרמת המסוכנות של הנאשם והן לקצב התקדמות המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(לא פורסמה, 21.2.2007). להלן: ענין חכמיגרי) ; בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסמה, 5.03.03)).

חומרת המעשים המיוחסים לעורר – מעשי מין חמורים באחיותיו הקטנות, כמו גם תסקירי המעצר בעניינו, מלמדים על מסוכנותו הרבה. בתסקירים פורט הרקע הקשה למעשים שבוצעו לכאורה על-ידי המשיב, ונשללו חלופות המעצר השונות בשל מסוכנותו ובשל החשש לנסיונו לשיבוש הליכי משפט. עוד צוין בתסקירים כי המשיב התקשה לקבל טיפול בבעייתו וכי אף סבתו, שביתה הוצע כאחת מחלופות המעצר, בין היתר בשל העובדה כי היא מקיימת אורח חיים חילוני המנותק מאורח חייה של משפחתו הגרעינית – אינה מכירה במסוכנותו. בית המשפט קיבל את המלצות התסקירים, וקבע על יסודן ועל יסוד התרשמותו הבלתי אמצעית מן המשיב ומסבתו – כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר ואני סבורה כי בצדק קבע כן. לכך יש להוסיף את עובדת קיומם של כתבי אישום נוספים התלויים ועומדים נגדו, חלקם בגין עבירות אלימות ובגין עבירות שביצע לכאורה כלפי בני משפחה נוספים. אמנם, בטרם הוכרע דינו של אדם, עוד עומדת לו חזקת החפות ומשכך יש לנקוט זהירות במשקל המיוחס לכתבי אישום תלויים ועומדים, אולם גם אין מקום להתעלם מהם ( בש"פ 8623/10 סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.12.10). כך אף נקבע כי בתיקי מב"ד יש כדי להצביע על מסוכנות הנאשם (בש"פ 854/10

אזולאי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 7.2.10) ומשכך יש מקום להתייחס אף לתיקים שנפתחו נגד המשיב וטרם הוגש בהם כתב אישום, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. יתרה מכך, בשניים מתוך חמשת התיקים התלויים ועומדים נגד המשיב, כבר הוכרע דינו ומשכך ניתן לייחס להם משקל משמעותי יותר. מן האינדיקציות הללו עולה כי המשיב אינו נרתע מן החוק ובפרט עולה מסוכנותו הקונקרטית של המשיב לבני משפחתו, שנפלו קורבן למעשים המיוחסים לו. אפשרות איונה של מסוכנות זו נשללה פעם אחר פעם על-ידי שירות המבחן בארבעת התסקירים שערך בעניינו של המשיב ונראה כי אין בזמן שחלף כדי לשנות ממסקנות התסקירים ומקביעתו של בית משפט קמא.

שיקול המסוכנות, כאמור, אינו עומד לבדו ויש לבחון לצידו גם את קצב התקדמות ההליך. ככל שמתמשך ההליך המשפטי, גובר משקלה של חירותו של הנאשם, אשר חזקת החפות עודה עומדת לו, בעוד משקלם של אינטרס השמירה על שלום הציבור וניהולו של הליך תקין פוחת ( בש''פ 3394/10 מדינת ישראל נ' קדוש (טרם פורסמה, 17.5.10)) . יצוין כי משקלו של שיקול זה בדבר קצב התקדמות המשפט, גדל כאשר מדובר בקטינים, שהחוק קובע מלכתחילה מועדים קצרים יותר להארכת מעצרם עד תום ההליכים, וזאת בין היתר בשל הנזק הכרוך בכל יום שבו מוחזק קטין במעצר, העולה על זה הנגרם לבגיר, ומסיט את נקודת האיזון אל עבר חירותו של הנאשם ( בש"פ 3323/10

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 6.5.2010); בש"פ 6666/10

מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסמה, 20.9.2010) . בענייננו, אמנם למשיב כבר מלאו 18 שנים, אולם בעת הגשת כתב האישום ועד להארכת מעצרו השלישית עוד היה קטין, ובהתאם לכך הוא נשפט לפי חוק הנוער ותקופות מעצרו מוארכות בהתאם.

מכאן נובע כי אף הרציונאלים העומדים ביסוד ההתייחסות השונה להארכת מעצרם של קטינים – אינם נעלמים באחת ברגע שחוצה המשיב את גיל הבגירות אולם, ניתן לומר כי משקלם פוחת.

אין להקל ראש בכך שההליך בעניינו של המשיב נמשך כבר מזה שנה ושלושה חודשים. יחד עם זאת, גם לא ניתן להתעלם מכך שאחת הסיבות המרכזיות להתמשכות זו של ההליך היא חזרתו של המשיב מהודייתו. אכן, כטענת ב"כ המשיב, זוהי זכותו הלגיטימית, אולם אחת ממשמעויותיה הנלוות היא קביעת התיק לדיוני הוכחות שמטבעם מובילים להתמשכות ההליך. יתרה מכך, המסוכנות הנשקפת מן המשיב, מובילה למסקנה כי על אף התמשכות ההליך, לא ניתן לשחרר בשלב זה את המשיב לחלופת מעצר. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מקרים אחרים בהם נפסק כי מידת מסוכנותו של הנאשם, יכולה להוביל להארכת מעצרו, אף במקרים בהם קצב ניהולו של התיק אינו מניח את הדעת (ענין חכמיגרי ) . יחד עם זאת, אין בה כדי להצדיק את קביעתם של דיוני ההוכחות הבאים למועד מרוחק כפי שנקבע, וזאת בפרט לאור הרציונאלים שפורטו לעיל הנעוצים בגילו של המשיב.

משכך, המבקשת תגיש בקשה לבית המשפט המחוזי להקדמת מועדי הדיונים ולעיבויים. ב"כ המשיב תוכל אף היא לפנות בבקשה כאמור, וזאת על מנת שלא לעכב את הפניה, ככל שתימשך שביתת הפרקליטים.

באשר לטענות ב"כ המשיב בדבר בקשה לעיון חוזר שהגישו לבית המשפט המחוזי – יודגש כי אין באמור בהחלטה זו כדי להשפיע על בחינת הנסיבות המצדיקות לטענת ב"כ המשיב עיון חוזר בהחלטה, ובמידת הצורך בקשת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של המשיב שיתייחס בחלוף הזמן לשאלת מסוכנותו ולחלופת מעצר קונקרטית חדשה – באם תוצע.

הבקשה איפוא מתקבלת, אך לצד זאת יפנו כאמור הצדדים להקדמת מועדי הדיונים בפני בית המשפט המחוזי.

עותק מהחלטה זו יומצא לנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.