בש"פ 256/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה שמינית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לשישה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ביחד עם סעיפים 10יב-יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים, המייחס לו עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים שבוצעו בין השנים 2009-2008 באחותו, מ', שהיתה כבת 8.5. עוד מיוחסים למשיב ניסיונות לביצוע מעשה מגונה באחות נוספת, ח', שבעת תחילת המעשים, שבוצעו בהזדמנויות שונות לאורך שנה אחת, היתה כבת 13.5. לפי עובדות כתב האישום, המשיב, שהינו בן למשפחה חרדית, ביצע מעשים אלה בעת שהיה קטין והתגורר בצוותא עם הוריו וחמשת אחיו ואחיותיו. בהתאם לאישום הראשון, במספר לא ידוע של הזדמנויות, ששלוש מהן מפורטות בכתב האישום, נהג המשיב להחדיר את איבר מינו ואצבעו לאיבר המין ולפי הטבעת של מ', דבר שהסב לה כאבים עזים. בצד זה, נהג המשיב לנשק אותה באיבר מינה, ובאחת ההזדמנויות הרים את חולצתה ונגע בחזה. מכתב האישום עולה כי במספר הזדמנויות שונות סטר המשיב למ'. לפי עובדות האישום השני, ב-9-8 הזדמנויות שונות שהתרחשו בין החודשים אפריל 2007-אוגוסט 2008, נהג המשיב להגיע למיטתה של ח' בשעות לילה, ולנסות להסיר את חולצתה מעליה. בכל המקרים, התעוררה ח' והבריחה אותו מחדרה בצעקות.

יצוין, כי כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, אך בהמשך חזר בו המשיב מהודאתו, ובהוראת בית המשפט, הוחזר כתב האישום לנוסחו המקורי.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. נוכח הסכמתו של המשיב בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועל רקע שני תסקירי מעצר שנערכו בעניינו, שלא המליצו על שחרורו לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יצוין, כי בית המשפט לא ראה להורות לשירות המבחן לבחון את החלופה הספציפית שהציע המשיב בבית סבתו, לאחר שציין כי ממילא אין התסקירים ממליצים על שחרורו; ולא ראה להורות על בדיקה פסיכיאטרית למשיב, נוכח האמור בתסקירי המעצר ששללו הפרעות מסוג זה אצל המשיב. בחלוף חמישה חודשים, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו, שבגדרה ביקש שתיבחן אפשרות לשחררו לחלופת מעצר בישיבה בירושלים, תוך פיקוח מלא של רב הישיבה. תסקיר נוסף שנערך על-ידי שירות המבחן והתייחס לחלופה זו, שלל את האפשרות לשחרר את המשיב אליה. על רקע זה ועל רקע התרשמותו מן המשיב, לא ראה בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופה זו, כמו גם לחלופה אחרת שהוצעה על-ידי במעון נעול. בהמשך, הסכים המשיב ל-6 בקשות שונות להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים. בתום הארכת המעצר השישית, הגישה המדינה בקשה שביעית להארכת מעצרו, שלה התנגד המשיב, בעיקר נוכח פרק הזמן הממושך שבו הוא היה נתון במעצר. בית משפט זה (בש"פ 8744/10, השופטת ע' ארבל ) נעתר לבקשה, בהצביעו על חומרת המעשים המיוחסים למשיב ועל תסקירי המעצר בעניינו, המלמדים על מסוכנות שלא ניתנת לאיון בחלופת מעצר. בית המשפט עמד על פרק הזמן הממושך שבו נתון המשיב במעצר, בפרט בשים לב להיותו קטין בעת ביצוע העבירה, אך קבע כי נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, לא ניתן לשחררו גם באותה עת. עם זאת קבע בית משפט זה, כי הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי להקדמת מועדי הדיון.

3.

בתום 45 ימים מהארכת המעצר האחרונה, ומשמשפטו של המשיב מוסיף להתנהל, הגישה המדינה בקשה זו שלפניי, להארכת מעצרו של המשיב בפעם השמינית. לטענת המדינה, חומרת עבירות המין והאלימות שבוצעו על-ידי המשיב כלפי אחיותיו הרכות בשנים, מעידה על המסוכנות הרבה הנובעת ממנו לשלום אחיותיו ולשלום הציבור. לדידה, שירות המבחן ניסה לבחון חלופות מעצר אפשריות עבור המשיב, לרבות זו שהוצעה בבית סבתו, אך נוכח מסוכנותו וניסיונותיו לשבש הליכי משפט, לא עלה הדבר יפה. עוד מציינת המדינה, כי נגד המשיב תלויים ועומדים כתבי אישום נוספים, מרביתם בעבירות אלימות, שחלקם כוונו נגד בני משפחתו ונגד הערבים המוצעים. בהקשר זה מציינת המדינה, כי מאז הגשת הבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, הוא הודה בשניים מתוך ארבעה תיקים המתנהלים נגדו במקביל בעבירות איומים. לדבריה, התמשכות ההליכים בתיק העיקרי נבעה מדרישת ב"כ המשיב לקבל חוות דעת של ועדת האבחון למפגרים, ובשל משא ומתן שהתנהל בין הצדדים במטרה להגיע להסדר טיעון. לטענת המבקשת, קביעת מועדי ההוכחות בתיק לחודש אפריל 2011 נבעה מיומנו העמוס של בית המשפט, וכן מחזרתו של המשיב מההודיה שנינתה על-ידו בתחילה, שהביאה לביטול דיונים. לטענת המדינה, מיד עם תום שביתת הפרקליטים, היא הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי להקדמת ועיבוי מועדי ההוכחות, ובעקבות כך נקבע מועד נוסף אחד להוכחות בחודש ינואר.

4.

המשיב מצביע מנגד על פרק הזמן הממושך שבו הוא שוהה במעצר, בטרם הורשע בדין. לדבריו, גם במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת לא צפוי המשפט להסתיים בפסק דין. בנסיבות אלה, ובאין חלופת מעצר אחרת, טוען המשיב כי על בית המשפט לשוב ולבחון את חלופת המעצר שהוצעה על-ידו בעבר בבית סבתו, שלה ניתן להוסיף גם

איזוק אלקטרוני.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים, אך במהלך מעצרו, ייערך בעניינו תסקיר מעצר על-ידי שירות המבחן לנוער. תסקיר זה יובא לעיונו של בית המשפט המחוזי, אשר יחליט בטרם חלוף תקופת הארכת המעצר נושא הבקשה, אם יש מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

6.

המעשים המיוחסים למשיב ניכרים בחומרתם. המשיב ניצל את חולשתה ופגיעותה של אחותו הקטנה, ואת היעדרו של מפלט עבורה, ונתן דרור לתשוקותיו ויצריו תוך שימוש באמצעים של כוח והפחדה. מעשיו של המשיב מעידים עליו כי הוא מסוכן, לאחיותיו, למשפחתו ולציבור כולו. כתבי האישום הנוספים התלויים ועומדים נגדו, אך משלימים את התמונה העגומה. ואולם, לא ניתן להתעלם מגילו הצעיר של המשיב, שביצע את המעשים המיוחסים לו בעת שהיה קטין. גילו הצעיר מעניק יתר משקל לשיקולים שיקומיים. הגיל הצעיר אף מעניק משקל מיוחד לפרק הזמן שבו מצוי המשיב במעצר, שכן, כשמדובר בקטין,

עלולות להיות השלכות קשות לשהות מאחורי סורג ובריח, על שלומו הגופני והנפשי, ונוכח זאת – גדלה נכונותו של בית המשפט לבחון חלופה, ככל שמתארך הזמן שבו הוא שוהה במעצר (ראו בש"פ 3323/10 מדינת ישראל נ' פלוני , סעיף 9 (לא פורסם, 6.5.10); בש"פ 7842/10 מדינת ישראל נ' פלוני , סעיף 21-20 (לא פורסם, 3.11.10)). מעצרו של המשיב הוארך עד היום כבר שבע פעמים. אמנם, חלק מההארכות נבעו ממגעים לשם הגעה להסדר טיעון, אך אפילו היו אלה בהסכמת הצדדים, הדבר אינו יכול להיעשות ללא גבול, כך בפרט כשמדובר בקטין (ראו בש"פ 10974/08 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיף ה' (לא פורסם, 4.3.09)). מועדי ההוכחות הקבועים להמשך דיון רחוקים במועדם באופן יחסי, ומלמדים כי משפטו של המשיב לא עתיד להסתיים בזמן הקרוב. במצב דברים זה, מתחייב כי תיעשה בדיקה נוספת של אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתציע משפחתו על-ידי שירות המבחן. בהקשר זה יצוין, כי משחלופת המעצר בבית סבתו של המשיב לא נמצא מתאימה, אין מקום כי שירות המבחן ישוב ויבחן שחרור לחלופה זו.

7.

על רקע המקובץ, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 21.1.11, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם. בצד זה, אני מורה כי במהלך מעצרו, ייערך בעניינו של המשיב – תוך 20 יום –

תסקיר מעצר על-ידי שירות המבחן לנוער. תסקיר זה יובא לעיונו של בית המשפט המחוזי, לפני מותב שונה מזה היושב בתיק העיקרי, אשר יחליט בטרם חלוף תקופת הארכת המעצר נושא הבקשה, אם יש מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

נ יתנה היום, י"א בשבט התשע"א (16.1.11).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11002560_M01.doc

נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il