בש"פ 10974/08פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ביום 9.2.06 הוגש נגד העותר (תושב סיני) בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1016/06) כתב אישום הכולל שנים עשר פרטי אישום, שעניינם הברחות שונות לאורך הגבול המצרי: שישה מקרים של הברחת נשק, ארבעה מקרים של הברחת בני אדם ושני מקרים של הברחת סמים. ביום 7.12.06 חתם שר הביטחון על "תעודה בדבר ראיות חסויות" לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, המתייחסת למקורות מידע, שיטות דרכי פעולה ונהלי עבודה, אמצעים טכניים ופרטים אחרים הנוגעים לשירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין. כלפי תעודה זו הוגשה

העתירה שלפנינו. בעתירה נטען, בין השאר, כי יתכן שהמידע נגד העותר בא ממי שמצוי עמו ביחסים רעועים או מבקש להתנקם בו, והואיל והתיק בנוי על הודאתו, עשוי כל שביב מידע לסייע לו. לא הועלתה טענה קונקרטית בהקשר זה. בהמשך (לאחר הגשת העתירה ביום 25.12.08) נחתמה תעודה נוספת המתייחסת לחומר נוסף, בה גם הובהר כי "החיסיון לא יחול על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול".

ב.

ביום 25.2.09 (לאחר דחיות לבקשת המדינה לצורך הכנה)

התקיים דיון בעתירה. בא כוח העותר חזר וציין שהתיק מבוסס על הודאות העותר, וביקש לבחון אם יש בחומר החסוי דבר העשוי לסייע לטענת פסול במשפט זוטא. באת כוח המדינה הצהירה, כי גורמי התביעה עברו ביסודיות על החומר שהוחסה בשנת 2006 ועל חומר נוסף בגינו הוצאה התעודה משנת 2009 - וכי למעט ארבע פרפרזות נוספותשנמסרו לבא כוח העותר בבוקר הדיון, אין בחומר כדי לסייע להגנתו. בהמשך התקיים - בהסכמה - דיון במעמד צד אחד, בו הרחיבו באת כוח המדינה ונציגי שירות ביטחון כללי לגבי טיב החומר החסוי, תהליך הבקרה והסיבה להוצאת התעודה הנוספת. בדיון הגלוי נדרשו שני הצדדים לשאלות בית המשפט לגבי התמשכות ההליך, נושא אליו אדרש בהמשך.

ג.

לאחר הדיון הועבר החומר החסוי לעיוני. במהלך העיון סברתי, כי בעניין מסוים - שיתכן שהמשיבה הסיחה דעתה הימנו - יש להרחיב את המידע שהועבר לעותר. ביום 26.2.09 הועברה לבאת כוח השיבה פנייה חסויה בעניין. החלטה גלויה - בה נמסר על עצם הפניה למשיבה - הועברה גם לבא כוח העותר. המשיבה (בהודעה מיום 3.3.09) מסרה, כי היא אינה מתנגדת להרחבה האמורה. לפיכך נוכל לומר כלהלן: בבוקר הדיון הועברה לבא כוח העותר פרפרזה מתוך חקירתו (שאר הפרפרזות הן מחקירת שותפו) בה נאמר: "במהלך חקירתו התבטא הנדון בפני אחר שאינו איש מרות, כי בתקופה שהח לה כשנתיים לפני מעצרו, מבריח רק אמל"ח". על כך יש להוסיף גם: "במהלך חקירתו התבטא הנדון בפני אחר שאינו איש מרות, כ י עד שנת 2003 עסק בהברחות סמים, ולאחר מעצרו בכלא המצרי החליט לחזור בתשובה ולעסוק בהברחות אמל"ח". בכפוף לעניין זה, שיתכן שיכול לסייע לעותר בהגנתו, סברתי כי אין בחומר החסוי - שאין ספק שחשיפתו "עלולה לפגוע בבטחון המדינה" (כלשון סעיף 44 לפקודת הראיות) - דבר העשוי לתרום להגנה. אוסיף, כדי להפיס דעתו של העותר, כי עיקר התיק אכן מבוסס על הודעתו, והחומר שעיינתי בו רב גיוון.

ד.

אכן, "מטבע הדברים בכל משפט פלילי, מינהלי או אזרחי - חיסוי ראיות אינו מסב קורת רוח לבית המשפט" (בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5655/07 שעלאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), והוא נתפס כחריג "לכלל הרחב המחייב הצגתן של מכלול הראיות בהליך השיפוטי" (בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ברם, מדובר בכורח - ודומני כי בנסיבות, לאור הסכמת המדינה להרחבת החשיפה באופן האמור מעלה, אין בחיסיון כדי לפגוע בהגנת העותר.

ה.

כאמור מעלה, במהלך הדיון לא יכולתי להימנע מהעלות בפני הצדדים את השאלה המטרידה, כיצד תיק שכתב האישום בו הוגש לפני למעלה משלוש שנים , ושהעותר עצור בו כבר מיום 18.1.06, טרם נדון? הוסבר כי הדבר נובע, בין היתר, מחילופי סניגורים ומנסיון שלא צלח להגיע להסדר טיעון. ברם, התוצאה היא, שבית המשפט המחוזי יידרש עתה לתיק פלילי שבו נאשם האמור להינות מחזקת החפות שרוי במעצר שלוש שנים, ועניינו אינו נדון ואינו מוכרע. אין זו דרכה של מדינה מתוקנת, אף אם היו הדחיות בהסכמה. ניתן להבין את הצורך בדחיות מוסכמות לצרכי משא ומתן, אך משחולפת תקופה סבירה - מחצית שנה למשל - ואין מגיעים להסכמה ואין מתחדש דבר, תחושת צדק בסיסית קוראת להבאת התיק לדיון, ככל משפטו וחוקתו.

ו.

אכן, נושא זה אינו קשור ישירות להליך הנוכחי, ולכך נועדו ההליכים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. מעצרו של העותר הוארך לפי סעיף זה, בהסכמת באי כוחו, עשר פעמים . במספר החלטות שניתנו בבקשות מוסכמות מסוג זה ציינתי:

"אוסיף כי הגיעה העת שתיק זה יישמע או יסתיים בהסדר. קשה מאוד להלום, גם אם הדחיות באות בהסכמה וגם נוכח חילופי ייצוג - כתב אישום מ-2006 שטרם נדון. הנוגעים בדבר יתנו דעתם לכך בשקלם את ההמשך. החלטה זו תובא גם לידיעת בית המשפט המחוזי בבאר שבע" (בש"פ 10427/08 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם); ראו גם בש"פ 1918/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)).

מבלי להקל ראש בעומס המוטל על בית המשפט המחוזי, או באוטונומיה של הצדדים בניהול ההליך - תוצאה לפיה אדם הנהנה מחזקת חפות מצוי במעצר תקופה כה ארוכה (וכאן המדובר בתושב מדינה זרה) מבלי שעניינו יתברר, קשה להלמה. למותר לציין כי בקשה נוספת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עתידה להיות מוגשת בימים הקרובים - וטוב יעשו הצדדים אם יתנו דעתם לאמור כאן.

ז.

בכפוף לאמור בפסקה ג' העתירה נדחית. באת כוח המדינה מתבקשת לצרף החלטה זו לבקשה הבאה שתגיש המדינה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.