בש"פ 10975/08 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ביום 13.7.06 הוגש נגד העותר ואחר (תושבי רצועת עזה) ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום (תפ"ח 1082/06). בתמצית

נטען, כי העותר פעל במסגרת ארגון החמאס (האישום הרביעי), וכי בשנים 2006-2005 נטל חלק בקשר לחטיפת אזרח או חייל ישראלי ורציחתו לצרכי מיקוח (אישומים חמישי ושישי). נטען, כי לצורך זה עברו העותר ואחרים אימונים צבאיים, שבסופם (לאחר ניסיון קודם שהופסק משיקול מבצעי) הסתננו העותר ושותפו לישראל מגבול מצרים והם מצוידים באמצעים למימוש החטיפה - אך נתפסו זמן קצר לאחר מכן. ביום 23.10.06 חתם שר הביטחון על "תעודה בדבר ראיות חסויות" לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, המתייחסת למקורות מידע, שיטות דרכי פעולה ונהלי עבודה, אמצעים טכניים ופרטים אחרים הנוגעים לשירות הביטחון הכללי. כלפי תעודה זו הוגשה

העתירה שלפנינו, בה נטען כי התיק מבוסס על הודאת העותר במשטרה "ועל כן כל שביב מידע עשוי לעזור למבקש". הוזכר, כי התעודה מתייחסת למקורות המידע של שירות ביטחון כללי, והועלה החשש שמא מקור המידע נגד העותר הוא אדם המצוי עמו בסכסוך (ללא טענה קונקרטית). זאת, בפרט לאור חלקו השולי (כנטען) של העותר בנסיון החטיפה.

ב.

דיון בעתירה התקיים (לאחר בקשות דחייה שנדרש להן בהמשך) ביום 5.3.09. בא כוח העותר טען, כי מרשו נתפס "על חם" והודה במיוחס, וכי השאלה המרכזית העומדת לדיון היא כוונתו בחדירה לישראל ומידת מעורבותו בתכנון הפיגוע. באת כוח המשיבה מסרה, כי גורמי התביעה עברו ביסודיות על החומר נשוא התעודה, וכי למעט החומרים שהועברו, אין בחומר החסוי כדי לסייע להגנה, וכי חשיפתו "עלולה לפגוע בבטחון המדינה" (כלשון סעיף 44 לפקודת הראיות). בהמשך התקיים דיון במעמד צד אחד, בו הרחיבה באת כוח המשיבה, בסיוע נציגי שירות ביטחון כללי, דברים לגבי טיב החומר החסוי, תוך הפניה למספר עניינים שלגביהם הועלו ספקות מסוימים. בדיון התייחסו באי כוח הצדדים גם לשאלות בית המשפט לגבי התמשכות ההליך, נושא אליו אדרש בסוף ההחלטה. בתום הדיון הועבר החומר החסוי לעיוני.

ג.

לאחר העיון בחומר החסוי סברתי כי שניים מן העניינים שבאת כוח המשיבה נדרשה אליהם טעונים הרחבה מסויימת של המידע שהועבר לעותר. ביום 9.3.09 הועברה לבאת כוח המשיבה פנייה חסויה

בעניין. החלטה גלויה - בה נמסר על עצם הכוונה לפנות למשיבה - הועברה גם לבא כוח העותר. בעקבות קבלת תגובת המשיבה (מיום 16.3.09) ניתנה (ביום 17.3.09) החלטה חסויה נוספת, בעקבותיה הוגשה תגובה משלימה (ביום

18.3.09). בתום שיג ושיח זה ניתנה הסכמת המשיבה להרחיב בשני עניינים, שראוי שיהיו בפני ההגנה. ראשית , לחומר שכבר נמסר יש להוסיף פרפרזה נוספת, כלהלן: "במהלך תיאומי ההברחה, עלה כי ההתייחסות למוברחים (קרי: הנאשמים) היתה כאל פועלים". שנית , הפרפרזה הנושאת תאריך 10.9.06 תתוקן כלהלן: "לאחר סיום חקירתם של השניים התבטא מאן דהו בעל קשר לארגון בפני אחר שאינו איש מרות, ששמע שהנאשמים קשרו עצמם לפעילות פח"ע של הארגון, אך למעשה מ דובר בהמצאה ואין להם קשר לפעילות כאמור". למעט שני עניינים אלה, סבורני כי אין בחומר החסוי מידע נוסף העשוי לסייע לסנגוריה.

ד.

אכן, "מטבע הדברים בכל משפט פלילי, מינהלי או אזרחי - חיסוי ראיות אינו מסב קורת רוח ל בית המשפט " (בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); בש"פ 5655/07 שעלאן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), אך הוא "בחינת 'הכרח שלא יגונה'" (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729, 733). מסיבה זו מעיין בית המשפט בחומר שאינו חשוף לעיון ההגנה "בעיניו של סניגור" (בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 163, 172). השתדלות כזו נעשתה במקרה שלפנינו, ובכפוף לשני העניינים הנזכרים מעלה, נראה כי אין מניעה להותיר את תעודת החיסיון על כנה.

ה.

ולבסוף שני עניינים, שאינם קשורים ישירות להליך הנוכחי לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. העתירה הוגשה ביום 25.12.08 ודיון בה נקבע ליום 11.1.09. המשיבה הגישה מספר בקשות דחייה, בין היתר, נוכח כוונתה לתקן את כתב האישום על דרך הוספת עדי תביעה - והרצון לערוך תעודה חדשה שתכלול גם את החומר המתייחס לעדים אלה. ניתנו מספר החלטות דחייה, אך בסופו של יום הוחלט לקיים את הדיון ביחס לתעודה משנת 2006 כנתינתה. ברי איפוא, כי אם תתקבל בקשת התיקון ויצורפו עדים נוספים שאף לגביהם קיים חומר חסוי – יהא צורך לערוך תעודה נוספת, שלגביה תוכל ההגנה, אם תחפוץ בכך, להגיש עתירה חדשה.

ו.

ולבסוף, גם בתיק זה, ובאופן בולט, מתעוררת השאלה שהועלתה בהזדמנויות אחרות (ראו בש"פ 10974/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם); בש"פ 2019/09 מדינת ישראל נ' פלוני

(טרם פורסם) - החלטה המתייחסת לתשעה תיקים; בש"פ 10427/08 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם); בש"פ 1918/09 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם)). קרי, העובדה שכתב אישום הוגש משכבר הימים (13.7.06) ולא הגיע לדיון של ממש עד הנה. הוסבר, כי חלק מן העיכוב כרוך בהמתנה לעריכת תעודת החיסיון. הסבר זה אינו נוגע לתיק שלפנינו, שכן התעודה נחתמה כבר בשנת 2006 ובכל זאת הגענו עד הלום. אי אפשר שלא להידרש לכך, הגם שאין זה ההליך, ולשוב ולומר כי אין להלום שתיקים לא יישמעו במשך תקופה ארוכה כל כך, גם אם ישנה הסכמה וגם אם ישנו עומס. לגבי תעודות חיסיון אוסיף, כי אכן נושא זה עלול לעכב דיון בתיקים מסויימים לתקופה מסויימת, אך זו צריכה להימדד לכל היותר בחודשים, ואין מקום שתארך שנים.

ז.

בכפוף לאמור בפסקה ג' אין בידי להיעתר לעתירה. המשיבה תצרף החלטה זו לבקשה הבאה, ככל שכזאת תוגש, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.