בש"פ 5655/07 מדחת בן עבד גליל שעלאן נ. מדינת ישראל

(מתוקנת)

א.

זו עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971. כלפי העותר, תושב רצועת עזה יליד 1980, הוגש ביום 4.1.07 כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של מגע עם סוכן זר, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת ועבירות נוספות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977, תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, וחוק איסור מימון טרור, תשס"ה - 2005. בתמצית נטען כי העותר, בעל רשת חנויות מחשבים ברצועת עזה, סיפק מחשבים, ציוד נלוה ושירותים לפעילים בכוח הצבאי של החמאס. ביום 5.6.07 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות, המתייחסת למקורות המידע ושיטות הפעולה של קהילת המודיעין, לאמצעים טכניים המשמשים אותה, וכן לזהות עובדי שירות הביטחון הכללי. כלפי תעודה זו הוגשה העתירה הנוכחית, בה התבקשה, בין היתר, חשיפת המקורות שהביאו לשיטת העותר להפללתו ולמעצרו - בטענה כי יתכן שמדובר בגורמים שמהימנותם מפוקפקת. כן התבקשה חשיפת זהותם של אנשי שירות הביטחון הכללי שעסקו בעניינו של העותר - על מנת לאפשר את חקירתם בבית המשפט. נטען כי חשיפת המידע האמור נדרשת להגנת הנאשם, ולהבטחת משפט צדק.

ב.

ביום 26.7.07 התקיים דיון בעתירה. בא כוח העותר חזר על האמור בעתירה, ביקש מבית המשפט לעיין בחומר החסוי, והטעים כי לשיטתו אין המעשים המתוארים בכתב האישום מגבשים עבירה. באת כוח המדינה פירטה באשר להשתלשלות המעצר והחקירה, וציינה כי כל המסמכים החוסים תחת כנפי התעודה נבדקו על ידיה, ואין בהם כדי לסייע להגנת העותר. בחלקו השני של הדיון, שהתקיים במעמד צד אחד, שמעתי הסברים מבאת כוח המדינה ומנציגי גורמי הביטחון, ביחס למהות החומר החסוי ולטעמים העומדים ביסוד הצורך להחסותו. לאחר הדיון הועבר החומר - שאינו מרובה במקרה דנן - לעיוני; בעקבות העיון ניתנת החלטה זו.

ג.

"מטבע הדברים בכל משפט פלילי, מינהלי או אזרחי - חיסוי ראיות אינו מסב קורת רוח לבית המשפט, אך המחוקק התיר את הטלת החיסיון כדי לשמור על אינטרס לגיטימי, בנידון דידן האינטרס הביטחוני, שאין חולק על חיוניותו. ועם זאת, האיזון בינו לבין זכויות הנאשם - כמו העותר דנא - ועשיית הצדק הוא מורכב ועדין, ומצריך תשומת לב מרובה של כל הנוגעים בדבר בכל שלב" (בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "לא במקרה נקבע בחוק הליך מורכב לבדיקת ערכה של הראייה החסויה המוסתרת מעינו של הנאשם. היא נבחנת בתהליך משולש על ידי הגורם המוסמך ליתן את תעודת החיסיון, על ידי גורמי התביעה המופקדים על ניהול המשפט ועל ידי בית המשפט" (בש"פ 7480/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט, כתארו אז, ריבלין; ראו גם בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4765/98 אבו סעדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 832, 839). במקרה שלפנינו העבירו אנשי שירות הביטחון הכללי נוסח גלוי של תחקור העותר עובר למעצרו (זכרון דברים), וכן זכרונות דברים מחקירותיו, ובאת כוח המדינה הצהירה כי בחנה את החומר החסוי בעצמה ולא מצאה מקום לשנות מכך. נותרה אפוא המסננת השלישית - בית המשפט הדן בעתירה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971. בבואי לעיין בחומר "היתה גישתי שיש לבחון אותו 'בעיניו של סניגור' המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק - כשהיא לעצמה או יחד עם ראיות אחרות - לסייע לנאשם" (בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 163, 172 - השופט טירקל).

ד.

לאחר העיון בחומר - שאינו רב במקרה דנא - סברתי כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של שר הביטחון, למעט בעניין אחד כמפורט להלן. ראשית, החומר כולל מידע על מקורות ושיטות עבודה של קהילת המודיעין, וחשיפתו "עלולה לפגוע בבטחון המדינה" (כלשון סעיף 44 לפקודת הראיות). שנית, נראה כי אין בחומר החסוי - בכפוף לאמור להלן - מידע העשוי לתרום להגנת העותר. עם זאת במקרה אחד מצאתי, כי בזכרון הדברים הנושא תאריך הפקה 2.5.07, אך עניינו תחקור העותר ביום 21.2.06, ניתן להרחיב את מה שניתן להגנה - ועשיתי כן תוך פירוט ההרחבה. המשיב הודיענו שהדבר יבוצע בהתאם. לא מצאתי כי בעניין זה יש משום חשש לסיכון ביטחון המדינה. בעתירתו התייחס העותר למהימנות המקורות שלשיטתו הביאו למעצרו. עיון בחומר מפיג חשש זה. כתב האישום מבוסס על הודאות העותר שהועברו להגנה, ולא על עדויות של עדים שעל מהימנותם ניתן להשיג.

ה.

למעט בעניין האמור, לא אוכל אפוא להיעתר לעתירה.