בש"פ 6569/09 זאמל עאבד סאלם שלוף נ. מדינת ישראל

א.

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971.

ב.

העותר, תושב רצועת עזה, נעצר במסגרת פעילות צה"ל ביום 25.3.08, וביום 15.4.08 הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1068/08). כתב האישום, המונה שישה עשר פרטי אישום, מייחס לעותר פעילות במסגרת הג'יהאד האיסלאמי (משנת 2006) ובמסגרת החמאס (משנת 2007). בין היתר נטען, כי העותר היה מעורב (במישרין או כמסייע) בהעברת והנחת מטעני חבלה, בהעברה וירי של טילים ופצצות לשטח ישראל ובביצוע תצפיות שמטרתן פגיעה בחיילי צה"ל. ביום 5.5.09 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, המחסה כל מידע הנוגע למקורות המידע, שיטות ודרכי הפעולה, ואמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי, וכן כל מידע הנוגע לעובדי השירות. כן נקבע, כי החיסיון חל גם על רשימת החומר החוסה תחת התעודה, היקפו, מהותו וכמותו.

ג.

ביום 17.8.09 הוגשה העתירה הנוכחית בה נטען, בין היתר, להפעלת לחצים ואמצעים בלתי סבירים בחקירת העותר. בכלל אלה הוזכר מעצר "טראומטי" במהלך פעילות כוחות צה"ל, וחקירה ממושכת שנמשכה "ברציפות במשך 48 יום מהם כ-10 ימים אצל המדובבים". נטען, כי במהלך החקירה נכבל העותר לכסא והוכה על ידי חוקר המכונה פלוני , וכן כי לא יידעו את העותר על קיומה של זכות השתיקה. עוד נטען, כי במהלך תרגיל המדובבים הוחשד העותר כמשתף פעולה, ואוים בפגיעה באמצעות פלטה חשמלית. ולבסוף, כך נטען, לאחר שתם תרגיל המדובבים והעותר עמד בהכחשתו, ירק אותו פלוני בפניו. נטען, כי אמצעי חקירה אלה חייבו אישורים, והתבקשה חשיפת האישורים שניתנו והתיעוד הקיים בידי החוקרים למהלך החקירה. כן התבקשה חשיפת כל חומר שעשוי לסייע להגנה "בדרך זו או אחרת". לצערי לא צורף כתב האישום לעתירה והיה צורך לקבלו מנציגי המדינה בדיון.

ד.

בדיון (ביום 29.9.09) חזרה באת כוח העותר על האמור בעתירה. עוד נטען, כי אף אם נאמר בתעודה כי "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול", על המשיבה להעביר חומרים אלה מראש , כדי לאפשר להגנה לשקול ניהול משפט זוטא. עוד נטען, כי בפני מדובבים נוטים נחקרים להמציא סיפורים שונים, ושחוקרי שירות הביטחון הכללי מאלצים אותם באלימות לחזור על הודאות השווא שמסרו. באת כוח המדינה טענה, כי התעודה לא חלה על טענות פסול, ולפיכך ככל שיועלו טענות כלפי חוקר ספציפי או תרגיל חקירה כזה או אחר, הן יוכלו להתברר לגופן במהלך המשפט. עוד הצהירה באת כוח המדינה, כי עברה על החומר החסוי, כי אין בו דבר שיכול לסייע להגנת הנאשם, וכי נמסרה לעותר פרפרזה מדברים שאמר בפני מי שאינו איש מרות לגבי אלימות מצד חוקריו. בהמשך נערך דיון במעמד צד אחד, בו הרחיבו באת כוח המדינה ונציגי שירות הביטחון הכללי לגבי טיב החומר החסוי, הסיבות העומדות בבסיס הצורך בחסיון ולסוגיית קיומו או העדרו של תיעוד לחקירת העותר. בתום הדיון הועבר החומר לעיוני. לאחר העיון ניתנת החלטה זו.

ה.

בטרם אדרש לעיצומו של התיק, אפנה תשומת הלב לדברים שנאמרו בבש"פ 6674/09 צאלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם) לעניין מועד הגשתה של תעודת החיסיון (פסקה ו'). דברים אלה יפה כוחם גם במקרה דנא, בו הוגשה התעודה קרוב לשנה וחודש לאחר הגשת כתב האישום, ורוב דברים אך למותר.

ו.

אשר לעתירה לגופה, ראשית, נחזור אף כאן ונאמר, כי "חיסוי ראיות אינו מסב קורת רוח לבית המשפט" (בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5655/07 שעלאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4406/08 חמיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ברם, במקרה שלפנינו יש להבחין בין שני ראשים שונים של העתירה. הראשון , טענה נקודתית בדבר נקיטת אמצעים פסולים בחקירה, ודרישה להסיר את החיסיון מעל תיעוד החקירה וכל מסמך העשוי לבסס טענה זו. השני , טענה כללית שעניינה הסרת החיסיון מכל חומר העשוי לסייע לעותר.

ז.

בכל הנוגע לראש הראשון, בעניין זה אין התעודה חלה. ככל שלעותר טענות לגבי אלימות שהופעלה כלפיו (בין היתר על ידי אותו חוקר פלוני ), בידו לזמן את חוקריו להעיד - ואלה, או כל גורם אחר שהיה מעורב בחקירה, לא יוכלו להסתייע בטענת חיסיון. כל שניתן לומר במסגרת העתירה הנוכחית הוא, כי בחומר שהועבר לעיוני לא ראיתי דבר (בכפוף לאמור בהמשך) העשוי לסייע להגנה לבסס טענות אלה: החומר שהועבר כולל את זכרונות הדברים הגלויים מהחקירה - אלה נמסרו גם להגנה; ומסמכים חסויים נוספים הקשורים לחקירה - ובאלה אין כדי לחזק את טענות העותר. המסמכים החסויים אינם כוללים היתרים שניתנו לפעולות חקירה חריגות, אינם מכילים תיעוד מלא ורציף של החקירה, והתיעוד החלקי הקיים מעבר לחומרים הגלויים אינו תומך בטענות העותר.

ח.

יתר על כן, בחומר החסוי נכללה אמירה שאמר העותר למי שאינו איש מרות, בדבר אלימות שהופעלה נגדו; ברם, מאמרה זו נמסרה לעותר פרפרזה, ובאת כוח המשיבה הצהירה כי משמעות מסירתה היא שאין המשיבה חולקת שהדברים נאמרו. מסירת הפרפרזה, ביוזמת המשיבה, מלמדת שמקובל עליה העיקרון לפיו עליה למסור כל מידע העשוי לסייע להגנה לקבל החלטה לגבי ניהולו של משפט זוטא - ובניגוד לטענת באת כוח העותר, לא המתינה שטענת פסול ספציפית תועלה בפועל.

ט.

אשר לטענה לגבי הפרת החובה ליידע את העותר בדבר זכותו לשמור על שתיקה, אף את זו ניתן להעלות במסגרת ההליך העיקרי - ושם מקומה. בחומר החסוי לא מצאתי דבר היכול לסייע לטענה זו. ועוד, לא למותר לציין כי בזכרון דברים גלוי מיום 25.3.08 נאמר בפירוש, שהוסברו לעותר זכויותיו וחובותיו כפי שהן מנוסחות בדף המידע לעצור - וזה כולל התייחסות מפורשת לזכות השתיקה. אכן, לחתימת העותר - שאינו יודע קרוא וכתוב - על הדף אין לייחס משמעות רבה, אך אם הוא מבקש לטעון כי האמור בדף לא נמסר לו פתוחה בפניו הדרך להעיד אף בעניין את חוקרו (כינוי החוקר מופיע על גבי הנוסח הגלוי).

י.

אשר לראש השני של העתירה. אכן, העיקרון המנחה הוא חשיפת כל חומר העשוי לסייע להגנה, ובמובן זה זכות הנאשם להליך הוגן ולמשפט צדק גוברת על שיקולי ביטחון המדינה (ראו לאחרונה בש"פ 2489/09 בראודה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ברם, לא מצאתי כי בחומר שהועבר לעיוני יש כדי לסייע להגנה. יובהר, כי הועבר גם החומר החסוי הנוגע לעדי התביעה, ואף בו לא מצאתי דבר העשוי לסייע לעותר.

י"א.

בטרם חתימה אומר מה לגבי מהותו של ההליך הנוכחי. המדובר בהליך מקדמי שעניינו בחינת החומר אשר שר הביטחון הוציא בעניינו תעודת חיסיון. ממילא, גם משמעות ההחלטה בעתירה זו אינה כי טענות העותר לגבי אמצעים פסולים אינה נכונה - אלא כי אין לאלה תיעוד בחומר החסוי. ככל שמבקש העותר לעמוד על טענות אלה, מקומן בהליך העיקרי, ובמסגרת הליכים אלה מתבררות לא אחת טענות בדבר שיטות חקירה פסולות, או בדבר סטייה מהוראות המחוקק בחקירה מסוימת (בין היתר ראו ע"פ 3767/05 עירוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 529; בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל , פ"ד נג(4) 817). אין בכך כדי לומר כי במקרה הנוכחי יש בסיס לטענות אלה, ומכל מקום לא כך עולה מהחומר שהועבר לעיוני, אך סבורני כי חשוב להדגיש כי לטענות מסוג זה אכסניה דיונית מתאימה. עוד אומר, כי אין בחומר שהועבר לעיוני אינדיקציה לחריגה מהעקרונות שנקבעו בפסקי הדין הנזכרים.

י"ב.

איני נעתר איפוא לעתירה.