בש"פ 9206/09 סעיד צלאח נ. מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

1.

העותר הוא תושב בית חנון שברצועת עזה. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע יוחסו לו שבעה אישומים שונים שעניינם מגעים שנוצרו בינו לבין ארגוני טרור ופעולות שבוצעו על ידו תוך שיתוף פעולה עם ארגונים אלה. בכתב האישום נטען, כי בשתי הזדמנויות שונות היה העותר שותף לפעולות של הטמנת מטענים שנועדו לפגוע בחיילי צה"ל, וכי בהזדמנות אחת הוא היה שותף לתוכנית דומה שלא נתממשה ובמקומה הוא היה שותף לביצועו של פיגוע ירי. עוד נטען, כי העותר רכש עבור התאחדות בלתי מותרת חומר כימי שנדרש לייצור חומרי נפץ ומטעני חבלה, העביר לפעילי חמא"ס שונים מידע אודות מקום הימצאם של כוחות צה"ל באזור מגוריו, החזיק בביתו מעטפות ריקות של פצצות אותן מסר בהמשך לפעיל חמא"ס וירה, באמצעות רובה שהיה ברשותו, לעבר מוצב צה"ל.

בגין כל אלה יוחסו לו, בין היתר, עבירות של מגע עם סוכן חוץ, עבירות של נשיאת והחזקת נשק ועבירות של ניסיון רצח לפי סעיפים 114(א), 144(א), 144(ב) ו-305(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירות של פעילות בהתאחדות בלתי מותרת ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיפים 85(1)(א) ו-85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.

2.

ביום 5.5.2009 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון מטעמי ביטחון המדינה, בתוקף סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. החיסיון הוחל לגבי פריטי המידע הבאים:

1)

מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן שיש בו כדי לחושפם.

2)

א.שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נוהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3)

תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4)

החיסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי למעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

בתעודת החיסיון צוין, כי היא איננה חלה על מידע מחקירתו של העותר וחקירת עדי התביעה, ככל שבמידע זה קיים פוטנציאל לטענות פסול.

3.

בעתירה שלפניי ובדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 14.1.2010 ציין העותר, כי קו ההגנה העיקרי שלו במשפטו מבוסס על הטענה לפיה ההודאה שמסר בפני חוקרי השב"כ נגבתה ממנו תוך הפעלת אמצעי לחץ גופניים ונפשיים קשים, ועל כן יש לפוסלה. העותר טוען, כי הסרת החיסיון נדרשת לו, בעיקרו של דבר, לצורך הוכחת טענות הזוטא שלו. בנוסף, מבקש העותר להסיר את החיסיון בכל הנוגע לנסיבות חקירתם של עדי התביעה המשמעותיים. יצוין, כי בדיון על-פה חזר בו בא-כוח העותר מבקשתו לקבל רשימה של החומר החסוי. יחד עם זאת, הוא עתר לקבלתו של פרוטוקול מדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי במהלך התקופה בה נמנעה פגישתו של העותר עם עורך-דין, ולקבלת חומר רפואי מתקופת חקירתו של העותר.

4.

באת-כוח המדינה הבהירה, במהלך הדיון במעמד הצדדים, כי פרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בזמן מניעת המפגש איננו חסוי וכי בא-כוח העותר יוכל לקבלו באמצעות פניה מתאימה לגורמים הרלוונטיים בפרקליטות. עוד הובהר על-ידי באת-כוח המדינה כי תעודת החיסיון איננה חלה על החומר הרפואי המתייחס לעותר. בהמשך ציינה באת-כוח המדינה כי החומר החסוי מכיל מידע מודיעיני ופירוט פעולות חקירה חסויות שנערכו לעותר ולאחרים. בנוסף, טענה באת-כוח המדינה כי אין בחומר החסוי כל מידע התומך בטענות הזוטא של העותר. בהמשך, בדיון שהתנהל במעמד צד אחד, הועבר לעיוני החומר החסוי וקיבלתי הסברים מבאת-כוח המדינה ומנציגי השב"כ באשר אליו.

5.

כידוע, הטלת חיסיון על ראיה בהליך פלילי היא חריג לכלל הרחב המחייב את הצגת הראיות כולן בפני הנאשם, על מנת שהאחרון יוכל לנהל הגנה אפקטיבית, ועל מנת להבטיח את הגינותו של ההליך השיפוטי. חריג זה מעוגן בסעיף 44 לפקודת הראיות המורה אותנו, כי "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה". הביקורת השיפוטית מתמקדת, מכוח הוראת הסעיף שלעיל, ביחס שבין השיקולים הביטחוניים לשיקולים שעניינם צדק והגנה על הנאשם בהליך הפלילי ובמסגרתה, על בית המשפט לאמוד את הנזק העלול להיגרם לביטחון הציבור כתוצאה מחשיפת הראיה כנגד הפגיעה שתיגרם להגנתו של הנאשם ולאינטרס של עשיית הצדק ככל שהראיה תיוותר חסויה. מקום בו עלול החיסיון להוביל להרשעתו של חף מפשע, או אף לסכל את זיכויו של נאשם בשל קיומו של ספק סביר, כי אז יש להעדיף את עניינו של הנאשם על פני השיקולים הציבוריים-בטחוניים. ועוד, גם מקום בו הראיה החסויה איננה חיונית ממש להגנתו של הנאשם אולם היא בעלת חשיבות מסוימת להגנתו "יש להעריך את משקלה, ולאזן משקל זה כנגד מידת הפגיעה הצפויה מחשיפתה לאינטרס הבטחוני של המדינה. אם הרכיב הראשון גובר על השני יש לצוות על גילוי" (והשוו: בש"פ 155/08 אבו טיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2008);

6.

מן הכלל אל הפרט. כעולה מן הדברים שהובאו לעיל, טענותיו של העותר התמקדו בשאלת קיומן של ראיות שתסייענה לו בהוכחת טענות הזוטא אותן העלה בפני בית המשפט המחוזי ובהוכחת טענות הנוגעות לנסיבות חקירתם של מי שהפלילו אותו. אלא, שבתעודת החיסיון צוין מפורשות, כי היא איננה חלה ביחס לטענות פסול – המתייחסות לעותר או לעדי התביעה –

ועל עמדה זו חזרה המדינה בדיון במעמד שני הצדדים שהתנהל בפניי. משמעות הדבר היא, כי תעודת החיסיון איננה מונעת את בירורן של טענות העותר בדבר אמצעי חקירה פסולים שהופעלו כלפיו או כלפי אחרים ואשר היה בהם, על פי הנטען, כדי לפגום ברצונו החופשי (והשוו: בש"פ 6741/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.11.2008); פסקה 7 להחלטתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין; בש"פ 6225/07 דהיינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.2007). באשר להחרגתן של טענות פסול העוסקות בעדי תביעה ראו: בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.6.2008) פסקה 6 להחלטתו של השופט א' גרוניס וההפניות המופיעות שם). ואכן, לאחר שעיינתי בחומר החסוי, לרבות בחלקיו העוסקים בחקירתם של עדי התביעה המרכזיים, נחה דעתי כי, בכפוף לאמור להלן, אין בו מידע העשוי לסייע לעותר בטענות הפסול אותן הוא מבקש לברר או כדי לסייע להגנתו. החומר החסוי כולל מסמכים חסויים הקשורים לחקירה. המסמכים החסויים אינם כוללים היתרים שניתנו לפעולות חקירה חריגות או התייחסות לקיום פעולות כאמור, והתיעוד איננו תומך בטענותיו של העותר. בצד האמור, ראיתי לנכון, בהסכמת המדינה, להרחיב את הפראפרזה מיום

23.4.2009 כך שלשונה תהיה:"נודע מפי אחר, המכיר מקרוב את הנדון, כי הנדון מסכן, אין עליו כלום וכי אינו עוסק בפעילות כלל". בצד כל האמור אני מוצא לנכון להזכיר כי משמעות ההכרעה בעתירה, איננה דחיית טענותיו של העותר לעניין אמצעי חקירה פסולים שהופעלו כלפיו – אלא כי לפעולות כאלה אין תיעוד בחומר החסוי. ככל שהעותר עומד על טענותיו בעניין הזה, יהיה עליו להביאן בפני בית המשפט הדן בהליך העיקרי (והשוו: בש"פ 6569/09 שלוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.10.2009) פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין).

7.

ומכאן, לשתי טענותיו הנוספות של העותר בעניין תיקו הרפואי ופרוטוקול הדיון שלא הועבר לידיו. כפי שהבהירה באת-כוח המדינה בטיעונה לפני, תעודת החיסיון איננה חלה על תיקו הרפואי של העותר ובא-כוחו יוכל לקבלו תוך נקיטה בהליך המתאים. באשר לפרוטוקול אשר לטענת בא-כוח העותר לא הועבר לידיו. עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום מעלה כי אכן, כטענת בא-כוח העותר, דברים שאמר העותר בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 30.2.2008 נמחקו מן הפרוטוקול ונמסרו לחוקר. סיבת המחיקה איננה עולה בבירור מהחלטת בית משפט השלום בעניין זה אולם מכל מקום, כפי שהצהירה באת-כוח המדינה אין כל מניעה מפני העברת הפרוטוקול לידיו של בא-כוח העותר, לאחר שיפנה לפרקליט המטפל בתיק.

בכפוף לאמור בפסקה 6, העתירה נדחית.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09092060_M01.doc

נו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il