בש"פ 6741/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ) בעניין ההליך הפלילי המתנהל כנגד העותר בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

2.

כנגד העותר, תושב רצועת עזה, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר‑שבע המייחס לו, לאורך חמשה אישומים נפרדים, שורה ארוכה של עבירות ביטחוניות ועבירות נשק. על פי כתב האישום, בסמוך לחודש ספטמבר 2006 התגייס המבקש לשורות הזרוע הצבאית של ארגון החמא"ס. לאחר גיוסו ביצע המבקש תצפיות על כוחות צה"ל ובהמשך אף ניתנו לו אמצעי לחימה שונים בעזרתם ביצע "שמירות", אימונים צבאיים ופעילויות שונות. ביום 3.6.08 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. התעודה מתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי (גם במסגרת חקירה ומחוצה לה), לשיטות ודרכי הפעולה שלו, לאמצעים הטכניים בהם הוא עושה שימוש וכן לתפקידים, שמות ומשימות של אנשיו. בסעיף 4 לתעודת החיסיון נכתב כי "החיסיון אינו חל על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של הנאשם".

3.

בעתירתו, מציין העותר כי הודאתו במשטרה היא עיקר ראיות התביעה כנגדו, אך הודאה זו, כך לטענתו, ניתנה תחת לחץ ובמשפטו הוא מכחיש את הטענות כנגדו ומעלה טענות זוטא כלפי הודאתו האמורה. העותר מעלה, בין השאר, טענות הנוגעות לקבילות הודאתו בשל תנאי חקירתו ובשל איומים (פיזיים ומיניים) נגדו וכנגד משפחתו מצד חוקרי השב"כ ומצד אנשים שהיו עימו בתא המעצר – אשר לטענתו רק בדיעבד הבין שהם מדובבים. לטענת העותר, אין לדבר זה כל זכר בחומר שהועבר לעיונו. כמו כן, מציין העותר שחקירתו נערכה בעודו פצוע וסובל מכאבים, לאחר שנפגע בפניו מהירי שהתבצע בעת מעצרו.

כאמור, העותר מבקש להביא לגילוי ראיות שלא נחשפו בפניו בשל קיומה של תעודת החיסיון, שכן לשיטתו אלה נחוצות לשם ניהול משפט הזוטא בטענותיו. העותר טוען כי יש להסיר את החיסיון במלואו, ולחשוף בפניו את כל החומר החסוי הקיים. בנוסף, מבקש העותר כי תועבר לידיו רשימה המפרטת את החומר החוסה בצל תעודת החיסיון, וזאת מבלי לפגוע בחיסיון עצמו. העותר מכוון את עתירתו בפרט לראיות החסויות הקשורות לניהול חקירתו והלחץ, אשר לטענתו, הופעל עליו הן על ידי המדובבים ועל ידי אנשי השב"כ. כך, למשל, מבקש העותר כי יועברו לעיונו כל תיעוד של חקירתו ושל תנאי החזקתו; אישורים על ניהול פעולות מיוחדות בחקירה; וכן עברם הפלילי או משמעתי של המדובבים שהיו מעורבים בחקירתו ופרטיהם האישיים על מנת שיוכל להזמינם לחקירה במשפט העיקרי.

4.

המשיבה, מצידה, סבורה כי דין העתירה להידחות וכי החומר המבוקש חוסה תחת תעודת החיסיון שהוצאה כדין. כן טוענת המשיבה כי בחומר החסוי אין כל עדות או חיזוק לטענות הזוטא שהעלה העותר וכי ממילא אין תעודת החיסיון חלה על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של העותר. באשר לבקשת העותר לקבל רשימה המפרטת את החומר החסוי ציינה המשיבה כי ניתן להוסיף ולמסור שהחומר החסוי כולל "בעיקר, פעולות חקירה סמויות שנערכו לעותר ולאחרים וכן מידע מודיעיני". בדיון שהתקיים לפניי ביום 2.9.08 חזרו הצדדים על טענותיהם.

5.

המתווה לבחינת טענותיו של העותר נמצא בסעיף 44(א) לפקודת הראיות, הקובע כי "...בית המשפט לא יקבל, ראיה אם ... שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה ... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה". בפסיקת בית משפט זה נקבעו מספר שלבים לבחינתה של עתירה לגילוי ראיה חסויה (בש"פ 155/08 אבו טיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.08); בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.6.08) (להלן: עניין אבו סבית )). ראשית, בית המשפט בוחן את טיבו של החומר שגילויו נתבקש וקובע האם זה חוסה תחת העניינים שהוגדרו כחסויים לפי ניסוחה של תעודת החיסיון. אם אכן אותן הראיות חסויות הן, הרי שבשלב הבא נבדק משקלן ומידת חשיבותן להגנתו של הנאשם. כאשר בית המשפט מוצא כי ראייה חסויה מסוימת חיונית להגנתו של הנאשם יורה הוא על חשיפתה (או על חלקים ממנה). אולם, כאשר נמצא כי ראיה כלשהי אינה חיונית בית המשפט נדרש לאזן "בין מידת התועלת הצפויה להגנתו של הנאשם מהן לבין הפגיעה הצפויה לביטחון המדינה מחשיפתן" (עניין אבו סבית , פסקה 4). במהלך הבחינה האמורה, בית המשפט אף יבחן האם ניתן לבודד חלקים מסוימים מן החומר החסוי ולהעבירו לידי ההגנה או שמא להביא בפני העותר פרפראזה כלשהי לתוכנו.

6.

לאחר עיון מדוקדק בחומר החסוי שהועבר לעיוני מצאתי אין לקבל את טענת העותר כי ניתן היה להוסיף ברשימה פרטים נוספים לגבי החומר החסוי בנוסף על אלו שכבר ניתנו לו. בשים לב, להצהרת המשיבה לעיל, סבורני כי לא ניתן להוסיף ולפרט באופן רחב יותר על הדברים שכבר מסרה המשיבה, חרף תמציתיותם, מבלי לחרוג מן המסגרת של תעודת החיסיון (השוו: ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 8, 22 (1992); בש"פ 3419/07 בריקאת סלימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.07); בש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.08); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני 711-710 (מהדורה מעודכנת, 2003)). יתרה מכך, לא מצאתי כי ניתן לקבל את בקשת העותר לחשוף בפניו את מלוא החומר החסוי ואת דרישתו לחשוף בפניו את פרטיהם של המעורבים בחקירתו. החומר האמור חוסה תחת תעודת החיסיון, אינו חיוני להגנתו של הנאשם ואין בו בכדי להועיל לו במידה המצדיקה את חשיפתו נוכח שיקולי הביטחון שהביאו להוצאת תעודת החיסיון.

7.

באשר לטענותיו של העותר בהתייחס לחומר החסוי הנוגע לחקירתו ותנאיה. כמבואר לעיל, תעודת החיסיון אינה חלה על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של העותר, קרי, תעודת החיסיון שהוצאה אינה מונעת את בירור הטענות הזוטא, לרבות טענות העותר כי חוקריו – או "מדובבים" (ככל שהיו כאלה) – איימו עליו, נקטו כנגדו באלימות כלשהי או הפעילו עליו אמצעי לחץ פסולים " זאת, בין אם מדובר באלה שהפלילו את העותר ובין אם מדובר במי שאינם אנשי מרות ונטלו חלק בפעולות החקירה, והכל כאשר מדובר בפעולות הפוגעות ברצון החופשי" ( עניין אבו סבית , פסקה 6; והשוו: בש"פ 6225/07 מוחמד דהיינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.07)). העותר טוען כי לא הועבר לעיונו כל מידע בהתייחס לחקירתו, מידע אשר חיוני להגנתו, וכי יש לחשוף בפניו פרטים אלה. עיון בחומר החסוי עצמו מלמד כי אין בו כל מידע העשוי לסייע לעותר בטענות הפסול אותן העלה במשפטו בהליך העיקרי, כפי שפורטו בעתירה זו, לא כל שכן מידע חיוני להגנתו. יתר הפרטים אותם מבקש העותר לחשוף בפניו חוסים בצל תעודת החיסיון שהוצאה ולא ניתן לגלותם לאור האינטרס הביטחוני-ציבורי הגובר בענייננו על הצורך בגילויו לעותר. עם זאת, מצאתי לנכון להרחיב את הפרפראזה מיום 15.5.08 שניתנה לעותר, כך שבסופה יתווספו המילים "אך נאלץ להפסיק את פעילותו לאור לחץ משפחתו". בדברים האמורים אין כמובן בכדי למנוע מן העותר ליזום הזמנת עדים אשר הוא סבור כי עשויים לסייע להגנתו, ככל שישנם כאלו, אולם זאת יש לבצע רק במידה וניתן למנוע את חשיפת זהותם.

8.

בא כוחו של העותר העלה, במהלך הדיון שהתקיים, טענות בהתייחס לכך שלא הועבר לידיו כל מסמך רפואי אשר יש בו כדי להעיד על מצבו של העותר בזמן חקירתו ונוכח פציעתו יתכן ויש בכך בכדי להשפיע על קבילותה של הודאתו. בטענה זו יש ממש, אולם ככל שישנו תיעוד שכזה – וראוי כי אכן יהיה – לא הוזכר הדבר בגדרי חומר החקירה החסוי שהובא לעיוני. משכך, המשיבה תפעל להעביר לידי העותר מסמכים רפואיים על מצבו של העותר בזמן חקירתו או למצער את החלקים הרלוונטיים שבהם, אשר ניתן לגלותם ואשר אינם חסויים על פי תעודת החיסיון.

9.

אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיפים 7 ו-8, העתירה נדחית.