בש"פ 3419/07 בריקאת סלימאן נ. מדינת ישראל

לפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות).

1.

העותר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תפ"ח 1015/06). בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד העותר מיוחסת לו מעורבות בהברחות נשק ממצרים לישראל בחמישה מועדים שונים, החל מראשית שנת 2005 ועד לראשית שנת 2006. בגין אלה הואשם העותר בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז – 1997 (להלן: חוק העונשין); עבירות נשק שונות לפי סעיף 144 לחוק העונשין (החזקת נשק; סחר בנשק; ייבוא נשק; נשיאת נשק); הסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות); הסתננות מזוינת, עבירה לפי סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות; וביצוע עבירה על ידי מסתנן, עבירה לפי סעיף 5 לחוק למניעת הסתננות.

ביום 7.12.06 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון, בתוקף סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. תעודה זו היא נושא ההליך שלפני, ועל-פיה הוטל חיסיון על מסירת ראיות מטעמים של בטחון המדינה, בנושאים הבאים:

א.

מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי;

ב.

שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין, וכן אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה;

ג.

תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף את זהותם.

2.

העותר טוען כי יחד עם תעודת החיסיון לא הוצגה כל פרפראזה של החומר החסוי, וכי היה על המשיבה לפרט את חומר החקירה החוסה תחת תעודת החיסיון. כן טוען העותר כי תעודת החיסיון מנוסחת באופן רחב מן הנדרש, וכי היה על שר הביטחון להוסיף לתעודה סעיף ממעט לנושאים המהווים טענות פסול בחקירת העותר. בהקשר זה מציין העותר כי בגדרי ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי הוא טען כי אין לקבל כראייה את הודאותיו לפני חוקרי המשטרה וחוקרי שירות הביטחון הכללי (שב"כ), שכן השתמשו נגדו "באמצעי לחץ פסולים ו/או בעינויים ו/או באלימות". עוד טוען העותר כי הופעל נגדו אמצעי חקירה המכונה "תא-מדובבים", ובמהלכו הושמעו כלפיו איומים על מנת לחלץ ממנו הודאה. העותר מבקש את הסרת החיסיון בהתייחס לאמצעי חקירה זה. כן טוען העותר כי יבקש במשפטו לחקור את המדובבים עצמם (בדרך שתיקבע). נוסף לאלה מבקש העותר את הסרת החיסיון (אם קיים) ביחס לבדיקות רפואיות שעבר במתקני השב"כ.

3.

ביום 10.6.07 נערך דיון בעתירה במעמד הצדדים. בשלב מאוחר יותר, קיימתי דיון במעמד צד אחד, במהלכו שמעתי את הסברי נציגי המשיבה (בלוויית נציגי השב"כ), ונמסר לעיוני העתק חומר החקירה החסוי (להלן: החומר החסוי). בהמשך לדיון, הוגשה ביום 14.6.07 – בהתאם להחלטתי – הודעה משלימה מטעם המשיבה (להלן: ההודעה המשלימה). לאחר שעיינתי בחומר החקירה החסוי שהוצג לי ובהודעה המשלימה, קיימתי ביום 27.6.07 ישיבה נוספת בדלתיים סגורות, במעמד נציגי המשיבה (בלוויית נציגי השב"כ).

4.

בהודעה המשלימה שהגישה המדינה נכתב כך:

"1. לבקשת בית המשפט, מובא זאת תיאור כללי, בכפוף למגבלות תעודת החיסיון, של החומר החסוי: החומר החסוי כולל מידע מודיעיני הנוגע לעותר ופעולות חקירה סמויות שנערכו לעותר ולאחרים.

2.תעודת החיסיון אינה כוללת נושאים הקשורים לטענות פסול הנוגעות לאופן התנהלות חקירת הנדון.

3.תעודת החיסיון איננה חוסה מידע רפואי. כפי שנמסר בדיון, פרקליטות מחוז דרום תפעל לתפיסת יומן המרפאה והעברת החומר הרלוונטי לידי ההגנה"

5.

נראה אפוא שהודעת המדינה מייתרת את הצורך בהכרעה בחלקן של הסוגיות להן טען העותר, כפי שיובהר להלן.

בהתייחס לטענת העותר כי היה מקום לפרט את החומר החסוי, עיינתי בחומר החסוי שהוצג לי, כאמור, במעמד צד אחד, ושמעתי הסברים נוספים מפי נציגי המשיבה ביחס למידת הפירוט של החומר. לאחר כל אלה, מצאתי, כי פירוט החומר כפי שהוצג בהודעה המשלימה, הגם כי הינו קצר ותמציתי, מתאר בצורה הולמת את החומר החסוי, ואינני סבור כי ניתן לתארו באופן מפורט יותר, מבלי לחרוג מן המסגרת המוגדרת בתעודת החיסיון (השוו: ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 8, 22 (1992); בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 176, 183 (1997) – להלן: עניין בלביסי ).

בהתייחס לטענת העותר כי היה על שר הביטחון להוסיף לתעודה סעיף ממעט לנושאים המהווים טענות פסול מחקירת העותר, הרי המדינה הצהירה, בהודעה המשלימה, כי "תעודת החיסיון אינה כוללת נושאים הקשורים לטענות פסול הנוגעות לאופן התנהלות חקירת הנדון". משמעות ההבהרה הינה כי בכל שאמור בטענת העותר בדבר שימוש שנעשה בחקירתו "באמצעי לחץ פסולים ו/או בעינויים ו/או באלימות", אין תחולה לתעודת החיסיון. משכך, נושא זה אינו טעון עוד הכרעה לפני, בכפוף לסייג שלהלן.

המדינה הבהירה לפני, כי הצהרתה האמורה אינה גורעת מתחולתה של תעודת החיסיון, בכל שאמור בשיטות החקירה שהופעלו, או בזהותם של הגורמים שנטלו חלק בחקירות אלה. בהתייחס להבהרה זו אעיר שניים אלה. ראשית, בחומר החסוי עצמו אין כל מידע שיש בו לסייע לעותר בטענות הפסול אותן העלה, כפי שפורטו על ידי בא-כוחו (השוו: בש"פ 10537/06 עלי נ' מדינת ישראל , לא פורסם, 19.4.07, בפסקה 6). נוסף לכך, לאחר שעיינתי בחומר החסוי ושמעתי את הסברי המדינה, מקובל עלי כי מידע הנוגע

לשיטות החקירה שהופעלו, ולזהות המעורבים בחקירות (להבדיל ממענה קונקרטי לטענות הפסול שמציג העותר) הינו חסוי, והצורך שלא לגלותו מטעמי ביטחון גובר על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק (השוו: ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729 (1984) (להלן: עניין ליבני ); עניין בלביסי ; וראו בהקשר דומה: בש"פ 10879/05 אלעביד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.12.05, פסקה ג(4)). אציי ן, כי גם מטיעוני בא-כוח העותר לפני עולה, כי אינו עומד על חשיפת זהותם של המעורבים בחקירה, אלא אך מבקש להעידם לצרכי משפט הזוטא. ככל שיזומנו עדים כאמור, רשאית המשיבה לחסות את זהותם וכן להסוות את דמותם, באופן שלא ניתן יהיה לזהותם, בין על פי מראה פניהם ובין בדרך אחרת.

בהתייחס לטענות העותר הנוגעות לבדיקות רפואיות שעבר במתקני השב"כ, הרי כאמור בסעיף 3 להודעה המשלימה, גם ההכרעה בנושא זה, המצוי מחוץ לגדרה של תעודת החיסיון, איננה דרושה עוד.

6.

לאלה אוסיף, כי בחנתי את החומר החסוי במלואו, וקיבלתי הבהרות מנציגת הפרקליטות וגורמי הבטחון. מצאתי כי החומר החסוי נופל, במלואו, במסגרת העניינים המנויים בתעודת החיסיון, וחשיפתו עלולה לפגוע באינטרסים בטחוניים חיוניים.

מצאתי, כי יש להרחיב אחת מן הפרפראזות הגלויות שהועברו לעותר (זיכרון דברים נושא תאריך 5.10.06). המדינה הסכימה לתיקון הפרפראזה באופן שבסופה יופיעו המילים "והכחיש שעסקו בנשק". נוסחה של אותה פרפראזה יהיה, אם כן, כדלקמן: "במהלך חקירתו, התבטא הנדון בפני אחר שאינו איש מרות, כי הוא נכנס להביא סיגריות יחד עם מסעאד, והכחיש שעסקו בנשק".

בנפרד מכך, לא מצאתי כי יש בחומר החסוי דבר שיש בו לסייע להגנת העותר, ואשר הצורך לגלותו לשם עשיית צדק גובר על שיקולי הבטחון שהביאו להוצאת תעודת החיסיון. משכך, אין עילה להורות על גילויים של חלקים מן החומר החסוי (השוו: עניין ליבני ; עניין בלביסי ).

7.

סוף דבר – בכפוף להצהרות המדינה בהודעתה המשלימה, ולתיקון הפרפראזה כאמור לעיל, העתירה לגילוי ראיה חסויה נדחית.