בש"פ 1919/08 בכר אבו סבית נ. מדינת ישראל

1.

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות ) לעניין הליך פלילי המתנהל נגד העותר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

2.

ביום 10.7.07 הוגש נגד העותר, תושב רצועת עזה, כתב אישום לבית המשפט המחוזי. תמצית השתלשלות האירועים הנטענת בכתב האישום הינה כדלקמן: בשנת 2003 הצטרף העותר לארגון גדודי חללי אלאקצא ואף הביא לצירופו לארגון של אדם נוסף, ששמו יאסר עודה אבו נדיף (להלן - יאסר ). הארגון הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת. מספר ימים לאחר הצטרפותו לארגון זה, קיבל העותר מטען במשקל של כ- 25 קילוגרם , שני רימוני יד ומשקפת, וזאת משני אנשים, אחד מהם פעיל בארגון, ששמו זוהיר אבו דקה. על פי הוראתו של האחרון, הניחו העותר ויאסר את המטען ליד גדר הגבול עם ישראל מתוך כוונה לפגוע בחיילי צה"ל, אך אלה לא עברו במקום הנחת המטען. מספר ימים לאחר מכן, חזרו יאסר והעותר למקום, כשעימם אדם שלישי, וזאת על מנת לסדר את המטען. לאחר הגעתם למקום, סידר האדם השלישי את המטען, אך גם הפעם לא עברו שם חיילי צה"ל והשלושה עזבו את המקום. בשנת 2006 הצטרף העותר לארגון החזית העממית הדמוקרטית, שהוכרז כארגון טרוריסטי. על פי הנטען, בחודש אוקטובר אותה שנה קשר העותר עם יאסר ושני אנשים נוספים לגרום למותם של חיילי צה"ל. במסגרת הקשר, הביא יאסר מטען במשקל 40 קילוגרם , שהונח על ידי העותר ושני האנשים הנוספים כ- 150 מטר מהגבול עם ישראל. לאחר עזיבתו של העותר את המקום פוצץ המטען, כנראה על ידי אחד משלושת האנשים האחרים. במקרה אחר, בפברואר 2007 הסיע העותר ארבעה רעולי פנים, כשברשותם טילים, לאזור אבו ג'מיען ליד כיסופים. בנוכחותו של העותר, ניסו רעולי הפנים לירות טיל לעבר כיסופים במטרה לפגוע בישראלים, אך הדבר לא צלח בידם. עוד נטען בכתב האישום, כי בשנת 2007 התאמן העותר, במסגרת חברותו בארגון החזית העממית, בירי בקלצ'ניקוב. לעותר מיוחסות בכתב האישום עבירות של קשירת קשר, מגע עם סוכן חוץ וניסיון לרצח וכן שורה של עבירות נוספות. ביום 22.8.07 הגיש העותר את תשובתו לכתב האישום וכן את טיעוניו במשפט הזוטא, ובכלל זה העלה טענות הנוגעות לקבילות ראיות מסוימות בשל תנאי חקירתו ובשל איומים נגדו מצד אנשים שהיו עימו בתא המעצר. יצוין, כי העותר טוען שאנשים אלה היו מדובבים. ביום 17.2.08 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון. תעודה זו מתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לשיטות ודרכי פעולה שלו, לאמצעים הטכניים בהם הוא עושה שימוש וכן לתפקידים, שמות ומשימות של אנשיו.

3.

כאמור, העותר מבקש בהליך זה להביא לגילוי ראיות, שלא נחשפו בפניו בשל קיומה של תעודת החיסיון. לטענתו, לא הוצגה בפניו שום פרפראזה בנוגע לחומר החסוי ואף לא נמסרה לידיו רשימה, ולוּ דלה בפרטים, של החומר החוסה תחת תעודת החיסיון. עוד נטען, כי לא הועבר לידיו תיעוד של חקירתם בשירות הביטחון הכללי של העותר ושל עדי התביעה שאמורים להעיד נגדו. טענה נוספת של העותר נוגעת לכך שתעודת החיסיון נוסחה באופן רחב יתר על המידה ומטילה חיסיון על נושאים שאין סיבה שלא לחושפם. בעניין זה נטען, כי תעודת החיסיון אינה מחריגה מתחולתה חומר הקשור לטענות פסול כלפי חוקריהם של האנשים, אשר הפלילו את העותר. בצורה זו נמנעת מהעותר האפשרות לעמוד על אופן גביית אמרותיהם של העדים המפלילים ואף יקשה עליו להעלות טענות נגד קבלת אמרות אלה, באם יעשה שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות. לטענת העותר, במהלך חקירתו הופעלו מדובבים, אך אין לדבר זה כל זכר בחומר שהועבר לעיונו. לעניין זה נטען, כי השימוש במדובבים, באופן בו נעשה שימוש בעניינו של העותר, כבר פורסם לא אחת באמצעי התקשורת ואין מדובר עוד בשיטת פעולה חשאית. עוד טוען העותר, כי הוא יהיה מעוניין לחקור את המדובבים במשפטו.

4.

נקודת המוצא לבחינת טענותיו של העותר נמצאת בסעיף 44(א) לפקודת הראיות. בסעיף זה נאמר:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה..., אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

תהליך בחינתה של עתירה לגילוי ראייה חסויה הינו בן מספר שלבים. בשלב הראשון נבחן טיבו של החומר, שהעותר מבקש לגלותו, ונבדקת השאלה האם אכן נכלל הוא בגדר העניינים שהוגדרו כחסויים על פי האמור בתעודת החיסיון. אם התשובה לשאלה האמורה הינה חיובית, יש להעריך בשלב הבא את משקלן של הראיות החסויות ומידת חשיבותן להגנתו של הנאשם. אם מוצאים בשלב זה, כי ראייה מסויימת הינה חיונית להגנתו של הנאשם, הרי שעל בית המשפט להורות על חשיפתה. בנוגע לראיות האחרות, הרי שנדרש איזון בין מידת התועלת הצפויה להגנתו של הנאשם מהן לבין הפגיעה הצפויה לביטחון המדינה מחשיפתן. בנוסף, על בית המשפט לבחון במהלך הדברים אף את השאלה האם קיימת אפשרות לבודד מתוך החומר החסוי מרכיבי ראיות מסוימים, שניתן להורות על חשיפתם בין במישרין ובין על דרך הפרפראזה (ראו, בש"פ 155/08 מאמון אבו טיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.08)).

5.

בצד הדיון במעמד שני הצדדים נערך דיון על פי צד אחד בו נכחו אנשי שירות הביטחון הכללי והפרקליט המייצג את המשיבה. במהלך הדיון על פי צד אחד הובא בפניי החומר החסוי. הצגתי שאלות וקיבלתי הבהרות. יצוין עוד, כי המשיבה מסרה בדיון שנערך בנוכחות שני הצדדים, כי זכרונות דברים בנוגע לעדי התביעה יימסרו לסניגוריה וכי חומר זה הינו גלוי.

6.

בעתירה נטען, כי תעודת החיסיון אינה מחריגה טענות פסול בנוגע לחקירה של אלה שהפלילו את העותר. יש לציין, כי בתעודת החיסיון נאמר, כי "החסיון אינו חל על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של הנאשם". הנחתי היא כי החיסיון אינו חל אף על טענות פסול בכל הנוגע לחקירה של אלה שהפלילו את העותר. הנחה זו נובעת מכך שבהזדמנויות אחרות אכן הסכימה המשיבה כי אין לצמצם את ההחרגה הנזכרת רק לטענות פסול הנוגעות לחקירתו של הנאשם, אלא ההחרגה חלה אף על טענות פסול הנוגעות לאחרים. זאת, בין אם מדובר באלה שהפלילו את העותר ובין אם מדובר במי שאינם אנשי מרות ונטלו חלק בפעולות החקירה, והכל כאשר מדובר בפעולות הפוגעות ברצון החופשי (ראו, בש"פ 3419/07 בריקאת סלימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.07); בש"פ 6225/07 מוחמד דהיינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.07)).

7.

בחנתי את החומר החסוי על יסוד הכללים הנהוגים לעניין זה. מצאתי כי לא ניתן לחשוף את החומר למעט עניין אחד. ראוי ליתן פרפראזה לעניין דברים שאמר העותר במהלך מעצרו, לפני שהודה. העותר אמר, כי אין נגדו שום דבר.

8.

אשר על כן, העתירה נדחית, בכפוף לאמור בפסקאות 6 ו-7 לעיל.