בש"פ 3880/09 פלוני נ. מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

1.

העותר, תושב רצועת עזה, נעצר ביום 1.4.08. כנגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, נשיאת נשק, קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח (שתי עבירות), וקשירת קשר למסור ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.

על-פי עובדות כתב האישום העותר הסכים להתגייס לג'יהאד האסלאמי. העותר הצטרף על-פי הנטען לחוליה ועבר אימונים צבאיים. במסגרת פעילותו בחוליה השתתף העותר בשמירות חמושות סמוך לגדר הגבול במטרה לגרום למותם של חיילי צה"ל שיגיעו למקום. לשם כך הצטייד העותר יחד עם חברי חולייתו בנשק, תחמושת ומטעני נפץ. עוד נטען כי העותר הצטרף לאחרים בהטמנת מטעני חבלה לצורך פגיעה בחיילי צה"ל. העותר פירק את המטענים לאחר שחיילי צה"ל לא הגיעו למקום במהלך שבוע.

2.

ביום 26.1.09 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. תחת תעודה זו חוסים מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת המידע של שירות הביטחון הכללי וכן אמצעים טכניים להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה. כן חסויים תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי. בתעודה מצוין כי החיסיון אינו חל על מידע מחקירת העותר וחקירת עדי התביעה המגלם פוטנציאל לטענות פסול. מכאן העתירה שבפני.

3.

באת-כוח העותר טענה כי יש לחשוף כל חומר אשר יש בו לסייע להגנת העותר או לתרום להבנה רבה יותר של ההליכים בתיק זה. לטענתה, העותר מעלה טענות קשות על התנהגות החוקרים והמדובבים שכללה השפלות, מכות ואיומים. חומר זה אינו בא במסגרת החומר החסוי ולכן יש לחשפו. עוד טענה כי הנזק שיגרם לעותר מאי חשיפת החומר גדול לאין ערוך מהנזק שיגרם כתוצאה מחשיפתו. לטענתה יש לבחון את עניין זה לאור שתי החלטות שניתנו לאחרונה: האחת החלטה בה הורה בית משפט זה (כב' השופט רובינשטיין) על חשיפת חומר חסוי (בש"פ 2489/09 בראודה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.6.09) (להלן: עניין בראודה )); והשנייה בעניין אלזם (ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.09)) בו מתח בית משפט זה ביקורת רבה על הלחצים שהופעלו על הנחקר על-ידי המדובבים. לטענת הסנגורית יש לחשוף את העובדה שישנן הקלטות של המדובבים ויש למסור הקלטות אלו לידי ההגנה. העותר במקרה זה טוען כי הדיבוב גרם לו להודות בדברים שלא עשה ולפיכך יש חשיבות לתוכן השיחות עם המדובבים.

4.

באת-כוח המדינה טענה כי החומר נבחן היטב על-ידי התביעה ולא נמצא כי יש בו כדי לסייע להגנת העותר אך מדובר בחומר שהוא חיוני לביטחון המדינה. לטענתה ההחלטות בעניין בראודה ו אלזם אינן רלוונטיות לעתירה זו. הפרקליטה הצהירה כי בתיק זה לא קיימות כלל הקלטות של המדובבים ולכן לא מתעוררת שאלת הצורך בחשיפת הקלטות מעין אלו.

5.

בהסכמת הצדדים קיימתי דיון בדלתיים סגורות בו קיבלתי הסברים אודות

החומר החסוי. החומר הועבר לעיוני ובחנתי אותו באופן מדוקדק, תוך שימת לב מיוחדת לבחינת חומר העשוי לסייע לעותר בטענותיו בעניין לחצים שהופעלו עליו הן על-ידי החוקרים והן על-ידי המדובבים. לאחר העיון הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

6.

כידוע, בחינת החומר החסוי במסגרת עתירה לגילוי ראיה הינה דו שלבית: בשלב ראשון יש לבחון האם החומר החסוי נכלל בגדר העניינים שהוגדרו כחסויים על-פי תעודת חיסיון. אם התשובה לכך חיובית הרי שיש לעבור ולבחון את משקלן של הראיות החסויות ומידת חשיבותן להגנתו של הנאשם. ראיה שהינה חיונית להגנתו של הנאשם יש להורות על חשיפתה. באשר לראיות אחרות יש לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפתה של הראיה לבין הפגיעה הצפויה לביטחון המדינה מהחשיפה. כמו כן יש לבחון האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים שניתן להורות על חשיפתם בין במישרין ובין באמצעות פרפראזה (בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.08)).

7.

מבחינת החומר החסוי שהוגש לעיוני עולה כי חומר זה אכן חוסה תחת האמור בתעודת החיסיון החתומה על-ידי שר הביטחון. כמו כן עולה כי אין בחומר זה דבר העשוי לסייע להגנתו של העותר ולפיכך אין מקום להורות על חשיפתו. יוער כי ההגנה קיבלה פרפראזה לפיה העותר ציין במהלך חקירתו שלא בפני איש מרות כי השהייה בתאים קשה לו שכן הוא מאבד את תחושת המקום והזמן. לכך ניתן להוסיף כי העותר אף אמר כי חקירתו היתה קשה לו שכן החוקרים הרבו לשאול אותו שאלות, כל פעם שאלה אחרת. מלבד אמירה זו לא מצאתי כי יש מקום לחשוף חומר נוסף.

8.

באשר להפניותיה

של הסנגורית לעניין בראודה ולעניין אלזם הרי שלא מצאתי כי יש לפסיקה זו רלוונטיות למקרה הנידון. ראשית, באשר להקלטות מדובבים הרי שבאת-כוח המדינה הצהירה בפני בית המשפט כי בעניינו של העותר אין הקלטות כאלו. אף מעיון בחומר החסוי עולה כי לא בוצעו הקלטות מדובבים בעניינו של העותר. לפיכך לא מתעוררת שאלת חשיפת הקלטות אלו והדיווח על עצם קיומן. כמו כן מהחומר החסוי לא עולה סיטואציה דומה לזו שנידונה בעניין אלזם שעניינה בלחץ ותחבולות פסולות מצד המדובבים. שנית, ההחלטה בעניין בראודה אין לה השלכה על המקרה הנידון. בעניין בראודה לא נקבעה הלכה חדשה כי אם יושמו ההלכות הקיימות מימים ימימה בעניין גילוי ראיה החוסה תחת תעודת חיסיון לטובת המדינה. בנסיבות אותו עניין סבר בית המשפט כי הצורך בגילוי החומר החסוי לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. כאמור, במקרה שבפני איני סבורה כי מתקיימת נוסחת איזון זו ולפיכך אין מקום לחשוף את החומר החסוי בעניינו של העותר.

אשר על כן העתירה נדחית.