בש"פ 9304/08 חוסאם מטר נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: הפקודה ).

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, יחד עם שלושה נאשמים נוספים, המייחס לו עבירה של רצח. לפי המתואר בכתב האישום החליטו הנאשמים להקים חולית טרור. לשם מימון פעילות החוליה החליטו לשדוד את המנוח בו חשדו בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל. לאחר שביררו את מסלול נסיעתו של המנוח המתינו לו, השתלטו על רכבו והובילו אותו למערה שם חקרו אותו אודות מקורותיו הכספיים. בשלב כלשהו החליטו הנאשמים לרצוח את המנוח, ובעקבות כך שיסף אחד הנאשמים את גרונו של המנוח עם סכין.

2.

ביום 16.12.07 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון בתיק זה בנוגע לכל מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, שיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי איסוף חומר וכן בנוגע לשמם או כל פרט מזהה אחר של עובדי שירות הביטחון הכללי.

3.

בא-כוח העותר טען בפניי כי לאחר חקירת מספר עדים במסגרת פרשת ההוכחות עלה הצורך בחשיפת ראיות חסויות, ובמיוחד כאלו שיתמכו בקו ההגנה הנוגע ללחצים שהופעלו על העותר אשר הביאו אותו למסירת הודאה במשטרה במיוחס לו. הסנגור הדגיש כי מלבד הודאתו של העותר לא בוצעו כל פעולות חקירה אחרות על מנת לאשש את מה שנמסר על ידו בהודאה. לפיכך התועלת שתצמח מהחומר החסוי ככל הנוגע להודאה היא רבה.

בא-כוח המשיבה טען כי מלבד הודאתו של העותר ישנם הודעותיהם של שלושת שותפיו לכתב האישום אשר הפלילו אותו ומסרו גרסאות דומות. הפרקליט הדגיש כי הנאשמים נעצרו בנוגע לעבירות אמל"ח והודו מרצונם החופשי במעשה הרצח. הוא ציין כי אחד הנאשמים שחזר את המעשה והוביל את החוקרים לגופת המנוח. לטענתו, אין בחומר החסוי כל חומר החשוב להגנתו של העותר.

4.

סעיף 44(א) לפקודה מסמיך שופט בית המשפט העליון להורות, לבקשת בעל דין, על גילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חיסיון לטובת המדינה. על פי הסעיף יעשה שימוש בסמכות האמורה ויוסר החיסיון מקום שנוכח בית המשפט "כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה" (סעיף 44(א) סיפא לפקודה). בשלב ראשון על בית המשפט לבחון האם הראיות החסויות אכן נכללות תחת האמור בתעודת החיסיון. בשלב השני יש להעריך את מידת חשיבותן של הראיות החסויות להגנת הנאשם. אם מתגלה ראיה שהינה חיונית להגנתו הרי שעל בית המשפט להורות על חשיפתה. בנוגע לראיות האחרות יש לבצע איזון בין מידת התועלת הצפויה להגנתו של הנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה הצפויה לביטחון המדינה מחשיפתה. על בית המשפט לבחון במקביל האם ניתן לחשוף חלקים מסוימים מחומר הראיות החסוי בין במישרין ובין על דרך של פראפרזה (ראו בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.08); בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.3.08)).

5.

בא-כוח העותר נתן את הסכמתו לעיון בית המשפט בחומר החסוי. לאחר שעיינתי בחומר החסוי ולאחר שהועבר לעיוני אף החומר הגלוי הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. מעיון בחומר החסוי דנן עולה כי אין בו דבר העשוי לסייע להגנתו של העותר ואף לא עולה ממנו כל לחץ חריג שהופעל על העותר במסגרת החקירה, ומאידך ברור כי חשיפתו של החומר עלולה להזיק לביטחון המדינה. יש להדגיש, כפי שציין בא-כוח המדינה, כי העותר נעצר בחשד לעבירות של אמל"ח כאשר לא היה ידוע לחוקרים על רצח המנוח, ורק במהלך החקירה עלה עניין זה. לפיכך האיזון הנדרש בהתאם לסעיף 44(א) לפקודת הראיות הינו פשוט במקרה זה וברי כי הצורך שלא לגלות את החומר המצוי תחת תעודת החיסיון מטעמים שבביטחון המדינה עולה על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק.

אשר על כן העתירה נדחית.