בש"פ 4053/09 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: הפקודה ).

1.

העותר הוא תושב רצועת עזה. כתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ואוחז אחד-עשר אישומים, מייחס לו שורה ארוכה של עבירות ביטחוניות: מגע עם סוכן חוץ, עבירות נשק שונות (לרבות סחר בנשק, רכישת נשק ורכישת תחמושת), חברות בהתאחדות בלתי מותרת, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח, ניסיון למסור לאויב ידיעות העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ניסיון לאספקת אמצעים לביצוע פשע, מסירת ידיעות לאויב העלולה להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.

שר הביטחון חתם על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודה, ולפיה נאסרה מסירת ראיות ופרטי מידע שעלולה לפגוע בביטחון המדינה, כמפורט בתעודת החיסיון. עוד צוין בתעודת החיסיון כי "החסיון אינו חל על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של הנאשם".

2.

העותר, אשר מכחיש את המיוחס לו, העלה בבית המשפט המחוזי טענת זוטא ביחס להודאתו, שהיא לדבריו הבסיס הראייתי לכתב האישום. לטענתו, במהלך חקירתו הופעלו עליו שיטות חקירה אסורות שנפסלו בעבר. עוד הוא טוען כי הוא נחקר תחת לחץ, אוים ואחד מחוקריו אף אחז בפניו בחוזקה במטרה לאלצו להודות. בהמשך, הוא גורס, נחקר על-ידי מדובבים אשר הכוהו בכל חלקי גופו ודקרוהו בכלי חד מאולתר מבלי שנפצע. לאחר מכן הוחזר לחקירה, במהלכה הופעל נגדו שוב לחץ נפשי קשה והופנו כלפיו איומים. תחת לחץ זה מסר לדבריו הודאה שקרית, אולם בהמשך הבהיר כי אין זו הודאת אמת.

העותר מבקש לקבל לידיו פירוט של החומר החוסה תחת תעודת החיסיון. כן מבקש הוא לחשוף את כל החומר החסוי הקיים, בדגש על הראיות הקשורות לטענותיו ביחס לניהול חקירתו וללחץ שהופעל עליו במהלכה של החקירה. הוא מדגיש כי הסרת החיסיון דרושה לו גם לשם ניהול משפט הזוטא. במיוחד מבקש הוא לקבל לידיו מספר ראיות ספציפיות:

א.

כל תיעוד בכתב, קולי או חזותי, של חקירתו.

ב.

כל מזכר, אישור או תיעוד כלשהו מטעם המדובבים לגבי ניהול החקירה.

ג.

תיעוד המגעים בין חוקרי השב"כ למדובבים.

ד.

אישורים על ניהול פעולות מיוחדות בחקירה ו/או הפעלת לחץ בחקירה.

ה.

תנאי החזקתו בכל תקופת החקירה ומשך ההחזקה.

ו.

עברם הפלילי או המשמעתי של המדובבים שהיו מעורבים בחקירתו.

ז.

כל תיעוד של דברי העותר לפיהם הודאתו היתה שקרית.

ח.

תיעוד תקיפתו של העותר במהלך חקירתו.

בא כוח המבקש מבהיר כי בחומר הראיות שבידו אין כל תיעוד או התייחסות לשלב החקירה על-ידי מדובבים, חרף הבעייתיות הגלומה בהפעלתם של אלה האחרונים. עוד טען כי ישנם מקרים בהם נמסרו להגנה הקלטות של חקירת עצורים ביטחוניים. הסנגור מזכיר כי בתעודת החיסיון צוין כי אין היא חלה על טענות הפסול, ולכן כל שהוא מבקש לצורך משפט הזוטא אינו אמור לחסות תחת תעודת החיסיון.

3.

בא כוח המדינה ציין כי בחקירת העותר לא נעשה כל שימוש בכוח ומתוך החומר החסוי לא עולה לדבריו כל אינדיקציה להפעלת כוח או לחץ נפשי כלפיו. הוא הצהיר כי אין בידי המשיבה הקלטות של חקירת העותר וציין כי קיימת בתיק פרפרזה אותה הוחלט לחשוף בפני הסנגור וכן יימסר לידיו חומר נוסף. לדבריו, מעבר לכך אין לטענתו בחומר החסוי דבר שעשוי לשמש את ההגנה או שמתייחס לטענות הפסול.

4.

שמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי, בהסכמת הסנגור, בחומר החסוי ושמעתי במעמד צד אחד, את הסברי בא כוח המשיבה ביחס אליו. בנוסף התקבלה ביום 11.6.09 הודעת המשיבה ולפיה היא מצהירה כי אין ברשותה חומרי חקירה מוקלטים במסגרת החומר החסוי וכי אין בחומר החסוי כל אינדיקציה או ראיה שיש בהן כדי לבסס טענות פסול במסגרת הליך הזוטא. כן צורפו להודעת המשיבה שש פרפרזות מתוך החומר החסוי. המדינה סבורה כי פרפרזות אלה הן היחידות מתוך החומר החסוי שיש הצדקה להעביר לידי ההגנה.

5.

בהתאם לסעיף 44(א) לפקודה מוסמך שופט של בית המשפט העליון להורות, לבקשת בעל דין, על גילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חיסיון לטובת המדינה, אם נוכח כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותה". הטלת חיסיון על ראיה בכדי למנוע הצגתה במסגרת ההליך השיפוטי היא בבחינת החריג לכלל המחייב את הצגת כלל הראיות בהליך וזאת לשם פרישת מלוא התמונה העובדתית בפני בית המשפט וירידה לחקר האמת (ראו למשל: בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.05)).

למול הצורך בהגנה על ביטחון המדינה שומה על בית המשפט לשקול את האינטרס של הנאשם, שהינו גם אינטרס ציבורי, בעשיית משפט צדק ובשמירה על הכללים והעקרונות לניהולו של הליך הוגן. מקום שבית המשפט נוכח כי יש בחומר החסוי כדי להועיל לנאשם בהגנתו, יוצאים שיקולי הצדק והאינטרס הציבורי שבעשיית משפט צדק ובניהול הליך הוגן כשידם על העליונה (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729 (1984) ; ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 433 (1997) ; בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.3.08)). זהו הכלל הנוהג בשיטתנו מקדמת דנא.

בחינתה של עתירה לגילוי ראיה חסויה נעשית במספר שלבים. ראשית יש לבחון האם החומר המבוקש נכלל בין העניינים שתחת תעודת החיסיון. אם אכן כך, יש לבחון את משקלן של הראיות החסויות ואת מידת חשיבותן להגנת הנאשם. על בית המשפט להורות על גילויה של ראיה אשר נמצא לגביה כי היא חיונית להגנת הנאשם. באשר לראיות אחרות, ההלכה היא כי על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון גם האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשפם, בין במישרין, בין בדרך של פראפראזה (וראו למשל: בש"פ 7480/05

הנ"ל ;

בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.08) ; בש"פ 3791/09 נבאהין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.09)).

6.

בחנתי האם יש בחומר החסוי – מעבר לפרפרזות שהועברו - כדי להועיל לעותר בהגנתו, אך באתי לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות, למעט בנקודה אחת. שוכנעתי כי החומר החסוי נכנס תחת העניינים שהוגדרו כחסויים בתעודת החיסיון. עוד מצאתי כי אין בחומר החסוי מידע חיוני להגנת העותר. זאת, למעט הקטע המסומן בהדגשה במסמך שסומן ב13 בחומר החסוי. לגבי קטע זה אני מורה למשיבה למסור לסנגור פרפרזה, הגם שביחס לאמירה דומה נמסרה כבר פרפרזה נפרדת. למעט עניין זה אני סבורה כי יש בחומר הגלוי, ובנוסף לו הפרפרזות שהעבירה המשיבה לידי הסנגור, כדי ליתן מענה מסוים לטענות שהועלו בפניי. ברי כי אין בכך כדי ליתן לעותר את כל מבוקשו, אולם שוכנעתי כי מסירת יתר החומר שתחת החיסיון עלולה לפגוע בביטחון המדינה, תוך שאין בהימנעות ממנו משום פגיעה בזכותו של העותר למשפט הוגן.

עוד אציין כי לאחר עיון בחומר החסוי איני סבורה כי יש בו כדי לתמוך בטענות הזוטא שהעלה העותר. בהקשר זה נשמעו מפי הסנגור טענות חמורות. כידוע קיימות המסגרות המתאימות לבחינתן של טענות מעין אלו, ככל שהעותר יבקש לעשות כן. ואולם, רמז לטענות אלה בחומר החסוי – אין.

לנוכח האמור העתירה נדחית.