בש"פ 3074/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971.

העותר נאשם בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בכתב אישום האוחז שלושה-עשר אישומים. באישומים אלה מיוחסת לו שורה ארוכה של עבירות, רובן במסגרת פעילות נגד ביטחון המדינה בה היה מעורב לכאורה משך מספר שנים באזור רצועת עזה: מגע עם סוכן חוץ ; חברות בהתאחדות בלתי-מותרת ; אימונים צבאיים אסורים ; עבירות נשק – נשיאת נשק ונשיאת תחמושת ; אימונים צבאיים אסורים ; ניהול בהתאחדות בלתי מותרת ; קשירת קשר לפשע ; ניסיון לרצח ;

קשירת קשר למסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ; מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ; התחזות לאחר ;

ניסיון לקבלת דבר במרמה ובנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט.

2.

ביום 31.3.08 חתם שר הביטחון על תעודת החיסיון הראשונה שלפיה נאסרה מסירת ראיות ופרטי מידע העלולים לפגוע בביטחון המדינה

ושעניינם:

"א. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

ב.שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ג.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

ד.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

החיסיון אינו כולל נושאים המהווים טענות פסול מחקירתו של הנאשם ומפליליו".

במהלך פרשת התביעה חתם שר הביטחון ביום 8.12.10 על תעודת חיסיון שנייה החלה על:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר

מודיעיני וחמור חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.החיסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מ דובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

תעודה זו מחליפה את תעודת החיסיון מיום 31.3.08 על דרך של עדכון החומר החסוי ...

יובהר בזאת כי החומר הנזכר בסעיפים הנ"ל חסוי כולו ואין באמור בסעיף 5 לתעודת החיסיון המקורית, שהינו סעיף הצהרתי, כדי לגרוע מהחיסיון המוטל בזאת על כל החומר החסוי".

3.

העותר מכחיש את המיוחס לו. בתשובתו לכתב האישום טען בין היתר, כי מרבית האמרות שנגבו ממנו לכאורה בחקירתו הן פרי שימוש שנעשה בחקירתו באמצעים פסולים ובאיומים, ואשר הניעו לומר דברי שקר בניגוד לרצונו.

על רקע זה הוגשה העתירה שבפניי, בה מבקש העותר לגלות בפניו את הראיות החוסות תחת תעודת החיסיון השנייה שהוצאה בעניינו על-ידי שר הביטחון ביום 8.12.10. העותר טוען כי תעודות החיסיון הוצאו בעניינו באופן גורף ומעניקות עדיפות לשיקולי ביטחון המדינה על פני השיקול של ניהול הגנתו בהליך הוגן. לדבריו, בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה יש לקבל את בקשתו להסרת החיסיון. הוא סבור כי תעודת החיסיון השנייה מנוסחת באופן מעורפל ורחב המאפשר למדינה שליטה על היקף וטיב החומר שייחשף בפני ההגנה ובית המשפט. בא כוח העותר עמד בהרחבה על כך שמתעודת החיסיון השנייה הושמט המשפט שהופיע בתעודת החיסיון הראשונה ולפיו "החיסיון אינו כולל נושאים המהווים טענות פסול מחקירתו של הנאשם ומפליליו". במיוחד מקשה הוא באשר למשמעותה המעשית של עמדת המדינה כי החיסיון אינו כולל נושאים המהווים טענות פסול באשר לחקירת הנאשם ומבקש בהקשר זה לקבל מידע רב ככל הניתן. לשיטתו, מרגע שהמשיבה מבקשת להגיש את הודעותיו של העותר כראיה בבית המשפט, יש להסיר החיסיון מכלל המידע המבוקש, בכדי שיהיה בידי ההגנה לטעון ולחקור באשר לתהליכים שהביאו את העותר להודות ולאופן התגבשות הודאתו. בא כוח העותר טוען כי הודאת מרשו אינה קבילה מאחר שהיה נתון ללחץ לא הוגן ולאיומים שהניעוהו להודות, אך כדי להוכיח זאת עליו לקבל את החומר שבידי המדינה ולא די בכך שיציג שאלות לעדי התביעה שנטלו חלק בחקירת העותר, שכן צפוי כי אלה יכחישו כל פעולה פסולה. עוד ציין כי על תעודת החיסיון להיות מפורטת באופן שייתן מושג כלשהו באשר לאופי החומר שתחת חיסיון ואין להסתפק בתיאור כוללני ורחב.

4.

באת כוח המדינה הבהירה כי אין ממש בטענה כי תעודת החיסיון השנייה הוצאה בניסיון למנוע מן העותר חומר החיוני להגנתו. לדבריה, תעודת החיסיון השנייה אינה אלא תיקון של זו הראשונה, אשר נדרש משתי סיבות: לאור החלטת השופטת נאור בבש"פ 3854/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.6.10), שבעקבותיה תוקנו תעודות חיסיון רבות בתיקים שונים, וכן מאחר שבמהלך ניהול התיק שוחררו ממעצרם שני עדי תביעה שטרם העידו ובנוסף נעצרו אחרים שמפלילים את העותר. היא הסבירה כי מתעודת החיסיון המעודכנת הושמט הסעיף אשר צוטט לעיל ועניינו טענות הזוטא, כיוון שהוא אומר את המובן מאליו, ומצהירה כי המשיבה מחויבת לעניין זה מבחינה מהותית, הן מבחינת מצוות הפסיקה, הן מבחינת ההוראות הפנימיות המחייבות אותה. יחד עם זאת, היא סבורה כי אין לאפשר שימוש בטענות זוטא לצורך גילוי חומר חקירה נוסף. באת כוחה המדינה הדגישה כי חומר החקירה כולל גם עדויות של מעורבים אחרים המפלילים את העותר ואינו מתבסס אך על חקירותיו של העותר. היא מציינת כי להגנה נמסרו פרפראזות של אותם פרטי מידע שיש בהם כדי להועיל לעותר בטענות הזוטא שלו ומסכמת באומרה כי עמדת ההגנה כפי שפורטה משמעה כי בידה לקבוע את גבולות החיסיון, מצב שאין לקבלו.

5.

בהסכמת הצדדים שמעתי הסברים נוספים מטעם המשיבה באשר לחיסיון ולצורך בו בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד. עיינתי בחומר ובסופו של יום הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. להלן נימוקי הכרעתי.

6.

מכוח סעיף 44(א) לפקודה מוסמך שופט של בית המשפט העליון להורות, לבקשת בעל דין, על גילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חיסיון לטובת המדינה, אם נוכח כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותה". הטלת חיסיון על ראיה בכדי למנוע הצגתה במסגרת ההליך השיפוטי היא בבחינת החריג לכלל המחייב את הצגת כלל הראיות בהליך וזאת לשם פרישת מלוא התמונה העובדתית בפני בית המשפט וירידה לחקר האמת (ראו למשל: בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.05)). למול הצורך בהגנה על ביטחון המדינה על בית המשפט לשקול את האינטרס של הנאשם, שהינו גם אינטרס ציבורי בעשיית משפט צדק ובשמירה על הכללים והעקרונות לניהולו של הליך הוגן. מקום שבית המשפט נוכח כי יש בחומר החסוי כדי להועיל לנאשם בהגנתו, ידם של שיקולי הצדק והאינטרס הציבורי שבעשיית משפט צדק ובניהול הליך הוגן היא על העליונה (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729 (1984); ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 433 (1997); בש"פ 606/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.3.08)). זהו הכלל הנוהג בשיטתנו מקדמת דנא.

בחינתה של עתירה לגילוי ראיה חסויה נעשית במספר שלבים. בשלב הראשון יש לבחון האם החומר המבוקש נכלל בין העניינים החוסים תחת תעודת החיסיון. אם המענה לשאלה זו חיובי הוא, יש לבחון את משקלן של הראיות החסויות ואת מידת חשיבותן להגנת הנאשם. על בית המשפט להורות על גילויה של ראיה אשר להערכתו היא חיונית להגנת הנאשם. באשר לראיות אחרות, ההלכה היא כי על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון גם האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשפם, בין במישרין, בין בדרך של פרפראזה (וראו למשל: בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.08); בש"פ 3791/09 נבאהין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.09)).

7.

באת כוח המדינה הצהירה בדיון בפניי כי המדינה מחויבת לחשוף בפני הנאשם אותן ראיות שיש בהן כדי לסייע לו בטענות הזוטא, וכי אלה לא תחסנה תחת חיסיון. דומה כי אין זו אלא הצהרה על המתבקש, שהרי מובן כי תעודת החיסיון אינה באה להגן על מהלכי חקירה ופעולות הפוגעות ברצון החופשי. מכל מקום, נוכח הצהרתה זו של באת כוח המדינה, אין עוד צורך להידרש לעצם העיקרון. אציין עם זאת, כי הטענות שהועלו בפניי, בדומה לטענות שנשמעו בעתירות אחרות לגילוי ראיה חסויה, מבקשות לתור אחר "קו הגבול" בין אותן ראיות חסויות הנחוצות לנאשם לצורך ניהול משפט זוטא לבין ראיות אחרות שחוסות תחת תעודת החיסיון ואין להן נגיעה לטענות הזוטא. לעניין זה אבקש להתייחס בקצרה.

שרטוט "קו גבול" זה, קביעתם של עקרונות מבחינים – מעבר לעקרונות המנחים עליהם עמדתי לעיל - מעורר קושי מעצם טיבו, שהרי בסופו של יום עניין לנו בהערכתה של ראיה מסוימת לצורך טענות הגנה שמבקש הנאשם להעלות. יחד עם זאת, כנקודת מוצא ניתן לומר כי ככל שקו ההגנה שנוקט הנאשם מעורפל, כללי או בלתי ידוע, יקשה הדבר על בחינת טענתו כי הוא נזקק לחומר החסוי (וראו גם: בש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.2.10)).

גורם נוסף שיש בו כדי לסייע בעריכת ההבחנה האמורה הינו הכרת הפסיקה בכך שמידע הנוגע לשיטות חקירה שהופעלו ולזהות הגורמים המעורבים בחקירה – בשונה ממענה קונקרטי לטענות פסול שמציג נאשם – הינו מידע חסוי שהצורך שלא לגלותו משיקולים של שמירה על בטחון המדינה גובר על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק (בש"פ 8776/07 אבו אלחסין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.12.07) ; בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 163, 173 (2002)). את עיקר מאמציו על הנאשם לכוון אל המידע העולה מן החומר הגלוי – שישמש נגדו – ולאו דווקא אל החומר החסוי, שבו לא יעשה שימוש נגדו במשפט. כמובן, דווקא כאשר מ דובר בנאשם המבקש להעלות טענת פסול, יכולה להיות חשיבות לשיטת החקירה שננקטה, או לאמצעים שבאמצעותם הושגה ראיה נגדו. ואולם, חשיבות זו קיימת ככלל כאשר מ דובר בטענה קונקרטית, להבדיל מניסיון "דיג" המבקש להעלות בחכה את אמצעי החקירה שננקטו. כך למשל, ומבלי להידרש לנכונותה או לאי-נכונותה של טענת העותר בדבר שימוש במדובבים, כיצד יכול מידע בדבר עצם השימוש במדובבים לסייע לו בטענתו כי הראיות נגדו הושגו בדרך פסולה? אם כן, יש להבחין בין מידע שמבוקש לשם השלמת תמונה כללית של מהלך החקירה, מתוך הנחה או ציפייה כי במידע זה יהיה כדי לסייע לנאשם להעלות טענות נגד קבילות הודאותיו, לבין מידע המבוקש בהתייחס לטענת זוטא קונקרטית. במצב אחרון זה, ככל שהמידע עשוי להועיל להגנת הנאשם, קיימת הסכמה על כך שיש להביאו לידיעתו. מנגד, כאשר ניכר כי אין מ דובר אלא בניסיון להעלות טענות זוטא שונות, מתוך תקווה כי יימצא בחומר הראיות בסיס או חיזוק למי מהן, אין זה שיקול המטה את הכף לעבר מסירת החומר החסוי.

8.

ערה אני לטענת הסנגור כי יקשה עליו להוכיח את טענות הזוטא בלא החומר החסוי, שהרי מנקודת ראותו יקשה לחלץ מידע התומך בטענות הזוטא מגורמי החקירה. יחד עם זאת, בסופו של יום ההכרעה בטענות זוטא מבוססת במידה רבה על התרשמות מעדויות העדים ואת אלה באפשרותו של הנאשם לזמן לבית המשפט למתן עדות, גם אם תחת מגבלות שונות שתכליתן למנוע את חשיפת זהותם של העדים. בנוסף, יש וראיות חיצוניות אחרות תתמוכנה בטענות הזוטא וברי כי גם אותן יש למסור לידי ההגנה. כך למשל יהיה כאשר קיים תיעוד רפואי שיתמוך בטענות או הגשת תלונה לגורמים המוסמכים ביחס לחקירה ולמהלכיה. ואולם כלל, במצב בו מגשש הסנגור באפלה בתורו אחר טענת זוטא אפשרית שיש לה סימוכין בחומר החסוי – לא די בכך לשם מסירת החומר החסוי לידיו.

9.

אשר לסיבות להוצאת תעודת החיסיון השנייה, באת כוח המדינה הסבירה את הרקע להוצאתה ועמדה על כך שאין עם הוצאת תעודת החיסיון המתוקנת ועם הטענות בדבר ניסיון להרחיב את תחולת החיסיון - דבר. בדיון בפניי הבהיר בא כוח העותר כי אינו עומד עוד על הטענות ביחס לסיבות בעטיין הוצאו שתי תעודות חיסיון ומשכך התייתר הצורך לדון בעניין זה.

10.

בשים לב למכלול העקרונות שפורטו בחנתי את החומר החסוי, כמו-גם עיינתי בפרפראזות שנמסרו לבא כוח העותר, באתי לכלל מסקנה כי החומר החסוי נופל כולו תחת העניינים שבתעודת החיסיון וכי הצורך שלא לגלותו מטעמי ביטחון גובר על הצורך בגילויו לשם עשיית הצדק. למעלה מן הצורך אציין כי התרשמותי היא כי אין בחומר, מעבר למה שהועבר לידי ההגנה עד כה, כדי לסייע לעותר בטענות הזוטא. כמובן, את המעורבים בחקירתו של העותר, בידו לזמן למתן עדות במסגרת משפט זוטא או בהליך העיקרי.

העתירה נדחית אפוא.