בש"פ 8426/12 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני עתירה להסרת חיסיון לפי סעיף 44 ל פקודת הראיות

[נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

עובדות כתב האישום המתוקן

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן ובו שני אישומים. על-פי האישום הראשון, המבקש היה חבר בועדה הניהולית של המועצה המייעצת של ארגון החמאס בירושלים, המורכבת מפעילי חמאס מקומיים מרכזיים מכל אזורי העיר. במסגרת זו, נטל המבקש חלק בארגון ובהוצאה לפועל של פעילויות מתחום הדת, החינוך והתרבות שמטרתן להעלות את קרנו של ארגון החמאס. כמו כן, נטל המבקש חלק בפגישה של המועצה המייעצת שנערכה בחודש אוקטובר 2010 בפארק "קנדה" שבאזור לטרון. במסגרת פגישה זו הוחלט להגביר את תדירות ביקורי ההזדהות עם נציגי החמאס בפרלמנט הפלסטיני שקיימו מחאה באותה העת במשרדי הצלב האדום בירושלים . בפגישה נוספת בה השתתף המבקש, אשר התקיימה בואדי ערה כארבעה חודשים בטרם הוגש כתב האישום, התקבלו החלטות שעיקרון עידוד האוכלוסיה לבקר במסגדי העיר ירושלים ובפרט במסגד אלאקסה וכן החלטות שונות שעניינן טיפול וסיוע לתושבים מוסלמים בירושלים. בהתאם לאישום השני, המבקש סייע להעביר כספים מירדן לירושלים, כספים אותם ביקש ממנו אדם הממונה על גיוס מימון לפעילויות החמאס בירושלים. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש העבירות הבאות: פעילות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948; ביצוע פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005; הלבנת הון, לפי סעיף 3(א)(3) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ); הפרת חובת דיווח, לפי סעיף 9(ג) בצירוף סעיף 10 לחוק איסור הלבנת הון.

תמצית ההליכים הקודמים

2.

בעניינו של המבקש הוצאה תעודת חיסיון, בה הביע מ"מ שר הבטחון את דעתו כי מסירת סוגים מוגדרים של ראיות המפורטים בתעודה, וביניהם מקורות המידע של שירות הבטחון הכללי, שיטות הפעולה של השירות ופרטי הזהות של עובדיו, עלולה לפגוע בבטחון המדינה. ביום 14.4.2012 הגיש המבקש ביחד עם נאשמים נוספים עתירה כנגד החיסיון (בש"פ 2958/12). ביום 23.4.2012 קבע בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) כי, בהסכמת המשיבה, ימסרו למבקשים פרפראזות של החומר חסוי כמפורט בהחלטה. בין היתר נמסר כי "במהלך חקירתו (24.10.2011) התבטא פואד חמדיה בפני מי שאינו איש מרות כי חוקריו הבטיחו לו כי ממחר הוא לא יישן יותר וכי ייחקר ברציפות." ביום 5.7.2012 הגיש המבקש הודעה בדבר טענות זוטא כנגד קבילות כל הודאותיו במשטרה ובשב"כ. בהודעה זו נטען כי המבקש נחקר במשך שעות ארוכות, תוך מניעת שינה שנועדה לשמש כאמצעי לחץ ולגרום לו להודות במיוחס לו. נטען כי אף כשניתנו למבקש הפסקות לצורך מנוחה, שהו עימו בתא אחרים, ככל הנראה מדובבים, אשר מנעו ממנו שינה בדיבורים, צעקות ונחירות מוגזמות, תוך ניצול מצבו הנפשי ועל מנת שיודה במיוחס לו. ב"משפט הזוטא", העיד ראש צוות החקירה של המבקש. בחקירתו הנגדית, שאל בא כוח המבקש את העד אם האדם ששהה עם המבקש בתא שייך לשירות הבטחון הכללי. המדינה התנגדה לשאלה בטענה כי קיים חיסיון בסוגיה זו. ביום 13.11.2012 קיבל בית המשפט המחוזי את התנגדות המדינה, בקובעו כי הערכאה המוסמכת לדון בהסרת החיסיון היא בית משפט זה. בעקבות החלטה זו נפסלו כל השאלות שעסקו במניעת השינה כאמור.

טענות המבקש

3.

המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד לביב חביב – טוען כי מניעת השינה הינה חלק משמעותי מטענות הזוטא, המהווה את עיקר הגנתו, ועל כן פגיעה בזכותו לחקור בכיוון זה משמעותה איון של הגנתו. לטענת המבקש, בהתאם להלכה הפסוקה, אין בתעודת החיסיון כדי למנוע בירור של טענת פסול באמצעות חקירת העדים. כן נטען כי המשיבה עצמה הצהירה כי תעודת החיסיון בעניינו אינה מונעת בירור של טענות הזוטא. עוד נטען כי תרגיל החקירה שנעשה בעניינו של המבקש ידוע לו ולחשודים אחרים בעבירות בטחון, וזאת לאחר שעומתו עם המידע בחקירתם. מידע זה, כנטען, אף פורסם בפרסומים שונים וממילא הפך לנחלת הכלל. לבסוף, נטען כי המשיבה עצמה חושפת תרגילים מסוג זה בתיקים אחרים כאשר שהאינטרס שלה מחייב זאת, ולכן השימוש בטענת החיסיון נעשה בנסיבות העניין באופן לא ראוי.

טענות המשיבה

4.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעמי לולב – טוענת כי בכל חקירה מצבו של הנחקר אינו אופטימאלי: הוא מצוי בסיטואציה מלחיצה, רחוק מבני משפחתו, במחיצת זרים שלעתים מרעישים ולעתים מפריעים לשנתו. כמו כן טוענת המשיבה כי הניסיון להגיש עתירה שניה לגילוי ראיה לאחר שהעניין כבר הוכרע בבית משפט זה, על רקע התנגדות לשאלות ההגנה, אינו תקין [בהקשר זה מפנה המשיבה לבש"פ 572/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.8.2011) (להלן: עניין פלוני )]. כן נטען כי אין ממש בטענת המבקש לפיה המידע אודות המדובבים הינו נחלת הרבים שכן כפי שצויין בפסיקתו של בית משפט זה "התמונה מורכבת יותר" [בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.11.2006)]. לבסוף נטען כי יש להבחין בין מידע המבוקש ביחס לטענת זוטא קונקרטית לבין מידע לשם השלמת תמונה של מהלך חקירה, מתוך ציפייה שהדבר יסייע לנאשם להעלות טענה נגד קבילות טענותיו, וזאת בהסתמך על בש"פ 3074/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.6.2011). כמו כן, העלתה המשיבה טענות שונות בדיון שנערך לפני במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בעתירה לגילוי ראיה על צרופותיה והקשבתי לטענות הצדדים, קיימתי, בהסכמת בא כוח המבקש, דיון במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות. במהלך דיון זה קיבלתי הסברים מפורטים מבאת כוח המשיבה ומגורמי הבטחון, הצגתי להם שאלות שונות וקיבלתי תשובותיהם לשאלותי. בתום כל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה לגילוי ראיה להידחות.

6.

בפתח הדברים אציין כי טענות המבקש במהותן הינן טענות ערעור המופנות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי ביחס להתנגדויות המשיבה לשאלות שהציג בא כוח המבקש בחקירתו הנגדית. סבורני כי אין מקום לטענות מסוג זה במסגרת הליך של עתירה לגילוי ראיה. יפים לענייננו דבריו של השופט ס' ג'ובראן בעניין פלוני :

"מצב דברים בו כל התנגדות של המשיבה מביאה להפסקת הדיון במשפט הזוטא ולפנייה לבית המשפט העליון לבירור והכרעה, איננו תקין וודאי שאיננו משרת את האינטרסים של הנאשם או את האינטרסים הציבוריים. לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות ושיקול הדעת להכריע בהתנגדויות המשיבה. בין היתר, מונחה שיקול דעתו, כפי שצוין לא אחת בהחלטותיו של בית משפט זה בעבר, על ידי ההבחנה שבין מענה קונקרטי לטענות הפסול שמציג העותר (החייב בגילוי), לבין מידע הנוגע לשיטות החקירה שהופעלו וזהות המעורבים בחקירות (החוסה תחת החיסיון)" ( שם , בפסקה 8).

7.

אף לגופו של עניין סבורני כי יש לדחות את העתירה בכל הקשור למידע שעניינו באופן חקירתו של המבקש ובזהותם של האחרים ששהו עימו בתא.

כידוע, סמכותו של בית משפט זה להורות על גילויה של ראיה חסויה מצויה בסעיף 44(א) לפקודת הראיות, הקובע כי:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

בשלב ראשון על בית המשפט לבחון אם החומר שגילויו מבוקש נכלל בן העניינים שתחת תעודת החיסיון אשר יש בגילויים כדי לפגוע בבטחון המדינה. בשלב השני, יש לבחון את משקלן של הראיות החסויות ואת מידת חשיבותן להגנת הנאשם. על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לבטחון המדינה. בגדר כך על בית המשפט להורות על גילויין של ראיות שהינן חיוניות להגנת הנאשם [ראו: בש"פ 8037/09 ג'אסו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.10.2009); בש"פ 5695/12 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.10.2012), פסקאות 14-11].

8.

לאחר שהתקיים לפני דיון במעמד בעלי הדין, קיימתי כאמור דיון במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות, בהסכמת המשיב, במהלכו שמעתי את הסבריהם המפורטים של באת כוח המשיבה ושל גורמי הבטחון באשר לאופן חקירתו של המבקש. נוסף על כך, באת כוח המשיבה וגורמי הבטחון ענו בצורה עניינית וממצה על כל השאלות שהצגתי להם ביחס למצבו של המבקש החל מיום מעצרו ובמהלך שלבי החקירה השונים בעניינו. לא מצאתי כל אינדיקציה להפעלת לחץ פסול על המבקש או על נקיטת אמצעי חקירה פסולים, ובפרט כאלו שמטרתם למנוע מן המבקש שינה. עם זאת, קיימות אינדיקציות לכך שהמבקש אכן היה עייף במהלך ימי חקירתו וכי שנתו לא היתה דומה לשנתו של מי שאינו נתון לחקירה, שלן בביתו ושאינו נאלץ לחלוק את תאו עם אדם נוסף.

9.

שוכנעתי כי חשיפתו של חומר הראיות המבוקש עלול לפגוע בבטחון המדינה ומנגד כי אין בהטלת החסיון כדי לפגוע בהגנתו של המבקש. זאת ועוד; בדיון שנערך לפני הצהירה באת כוח המשיבה לפרוטוקול כי היא מוכנה להניח לצורך הדיון בבית המשפט המחוזי כי המבקש "היה מאוד עייף בימים שקדמו לחקירה והתקשה לישון בתאו". על רקע האמור, סבורני כי באיזון בין התועלת הצפויה למבקש מחשיפת המידע לבין הפגיעה המסתברת בבטחון המדינה, אין להורות על חשיפת המידע המבוקש. ממילא, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי באשר לחקירה הנגדית במשפט הזוטא בעניינו של המבקש.

10.

אשר על כן, העתירה נדחית.