בש"פ 8037/09 סיורי ג'אסן נ. מדינת ישראל

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

1.

נגד המבקש ואדם נוסף (להלן: הנאשם 2 ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, בין המבקש ואחיו לבין חסן בן חסן יעקב נששיבי (להלן: המנוח ) ואחותו התגלעו סכסוכים בנוגע לגובה שכר הדירה ששילמו המבקש ואחיו למנוח ואחותו וכן בנוגע לתוספת בנייה במושכרים ששכרו מהם. המבקש ואחיו אף איימו על המנוח כי ישחטו אותו.

עוד נטען בכתב האישום כי המבקש והנאשם 2 קשרו קשר לרצוח את המנוח כדלקמן: המבקש שיכן את הנאשם 2 בדירה שבה החזיק בעיר העתיקה בירושלים. כן העביר המבקש לנאשם 2 בגדים, נעלים, שקית עם כעכים ושני כרטיסי טוקמן וכן העביר לו משטח עץ, באמצעות אחד מהדיירים בדירה. כמו כן צייד המבקש את הנאשם 2 בשני סכינים בעלי להב באורך של כ- 12 ס"מ . ביום 14.8.2008 בשעות הבוקר המוקדמות יצא הנאשם 2 מהדירה כשהוא לבוש בבגדים שמסר לו המבקש ועל ראשו משטח העץ ועליו הכעכים שהעביר לו המבקש, במטרה להסתיר את פניו מהמצלמות המוצבות בעיר העתיקה. הנאשם 2 הלך לעבר ביתו של המנוח והמתין לצאתו. כשיצא המנוח מביתו, בסמוך לשעה 7:30, התנפל עליו הנאשם 2 מאחור ודקר אותו בגבו שש דקירות בסכין שקיבל מהמבקש. המנוח נפטר כתוצאה מאיבוד דם בשל הדקירות.

2.

ביום הרצח בשעות הצהרים נעצר המבקש בחשד למעורבות ברצח. ביום 4.9.2009 הוגש נגד המבקש ונגד הנאשם 2 כתב האישום. לטענת המבקש, אין מחלוקת כי הוא לא נטל חלק פעיל בביצוע הרצח וכי הראיות בעניינו הן, לכל היותר, נסיבתיות.

3.

לטענת המבקש, מתחילתו של ההליך הוא נתקל בניסיונות של המשיבה למנוע ממנו גישה לחומר החקירה בעניינו. בין היתר הגיש מספר בקשות לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ואף בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. נכון למועד הבקשה שלפניי תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי בקשה נוספת בעניין חומק החקירה שטרם נמסר, לטענת המבקש.

4.

לטענת המבקש, מלכתחילה הכחישה המשיבה - למרות שנשאלה על כך באופן מפורש - כל מעורבות של שירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ ) בחקירה. יחד עם זאת, במסגרת אחת הבקשות לעיון בחומר החקירה שהגיש העותר הוצגו אינדיקציות שמהן נלמד על מעורבות של השב"כ בעניין ובית המשפט המחוזי הורה למשיבה להעמיד לעיונו של המבקש את חומר החקירה הנוגע לעניין.

5.

ביום 1.6.2009 חתם השר לביטחון פנים על תעודת חיסיון מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות שלפיה "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות האדם אשר מסר למשטרה את המידע המתועד בדו"ח ידיעה מס' 080339749, לרבות מועד מסירת המידע" וכן "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את תוכנם של המסמכים המסומנים א ו-ב" הם חסויים מאחר שגילוי מידע זה או מסירתו יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים "לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה; לחשוף שתוף פעולה של המשטרה עם גורמי ביטחון אחרים".

6.

ביום 9.7.2009 פנה הנאשם 2, באמצעות באת כוחו, לבית המשפט המחוזי בעתירה להסרת החיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. ביום 26.7.2009 הגיש גם המבקש עתירה באותו עניין, גם אם בנימוקים שונים, וביקש להצטרף לעתירה שהגיש הנאשם 2. בית המשפט המחוזי קבע כי העתירה להסרת החיסיון תידון לפני אותו מותב שדן בתיק העיקרי, ובכך דחה את טענת הנאשם 2 בעניין זה וקיבל את טענת המשיבה.

7.

לאחר הגשת העתירה על ידי המבקש, הודיעה המשיבה כי בכוונתה לפעול לקבלת תעודת חיסיון "חילופית" לפי סעיף 44 לפקודת הראיות ועל כן בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בעתירה. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן העתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות אינה בסמכותו. בתעודת החיסיון החדשה שעליה חתם שר הביטחון ביום 31.8.2009 נקבע כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לכתב האישום בענייננו עלולה לפגוע בביטחון המדינה, וכי היקף תחולתה משתרע על:

"1. מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

5.החסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענת פסול."

8.

כאמור, לשאלותיו של בא כוח המבקש האם השב"כ היה מעורב בחקירה ענתה באת כוח המשיבה בשלילה. במסגרת דיון מקדמי הציג בא כוח המבקש לפני באת כוח המשיבה מסמך משטרתי שממנו עולה כי השב"כ לקח חלק בחקירה. באת כוח המשיבה טענה בדיון כי החוקרים במשטרת ישראל מסרו לה שרק המשטרה חקרה את המקרה, אולם סירבה למסור לבא כוח המבקש מיהם חוקרי המשטרה הנ"ל, אלא רק לאחר עשרות פניות, בכתב ובעל פה. התברר כי מדובר במפקח שאדי אבו טאריף, שכתב את אחד המזכרים נשוא תעודת החיסיון המקורית, העוסק במעורבות השב"כ בחקירה.

9.

לטענת המבקש, ייתכן והמידע הגלום במזכרים שבהם עסקה תעודת החיסיון המקורית עוסק בפעולות בלתי חוקיות שביצעו גורמים במשטרת ישראל ובשב"כ. המבקש טוען כי סביר להניח שגורמים בשב"כ מסרו למשטרה מידע סודי ומסווג שהגישה אליו מותרת על פי חוק אך ורק לעובדי השב"כ. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי השר לביטחון פנים ושר הביטחון חרגו מסמכותם ויש לראות בתעודת החיסיון בטלה ומבוטלת. עוד טוען המבקש כי לא מן הנמנע כי תעודת החיסיון ה"חילופית" נועדה למנוע מהמבקש ומבית המשפט לעמוד על כשלים שהתגלו בפעולות המשטרה ועל ההשלכות הנובעות מהם ביחס לקבילות הראיות.

10.

המבקש מפנה לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002, לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), התשס"ח-2007 ולחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וטוען כי ככל שתעודת החיסיון נועדה להסתיר מעשים שבוצעו בניגוד לדברי חקיקה אלו הרי שהיא בטלה ומבוטלת. לחילופין טוען המבקש כי בנסיבות העניין יש בחומר החסוי משום פוטנציאל לטענת פסול וממילא אין תחולה לתעודת החיסיון.

11.

בדיון שהתקיים לפניי הציג בא כוח העורר, עו"ד א' פלג, מסמכים נוספים שלא צורפו לעתירתו, בהם תכתובות בין באי כוח העורר לבין באי כוח המשיבה, דו"חות חסויים של משטרת ישראל, פרוטוקולים מהערכאה הדיונית, ועוד. לטענת עו"ד פלג, מסמכים אלה מוכיחים כי השב"כ היה מעורב בחקירה וכי נעשו ניסיונות להסתיר זאת מהמבקש, שלא כדין. לטענתו, הבעייתיות בתיק זה היא בשני מישורים: ראשית, במישור של פגיעה בזכויות הנאשם. שנית, במישור של עבירות על הוראות חוק ובהן חוק שירות הביטחון הכללי, חוק נתוני תקשורת וחוק הגנת הפרטיות. עוד טען עו"ד פלג כי למרות שעלו במהלך החקירה שמות של גורמים נוספים שהיו מעוניינים במותו של המנוח, לא נבדקו כיווני חקירה אלה על ידי המשטרה. לבסוף טען עו"ד פלג כי בתעודת החיסיון נכלל לא רק החומר החסוי אלא גם רשימת החומר החסוי, דבר שאינו מאפשר למבקש לדעת אפילו "ברמת הכותרות" באיזה חומר מדובר, תוך פגיעה חמורה בזכויותיו.

12.

טענותיה של המשיבה נחלקו לשניים - חלק ראשון במעמד שני הצדדים וחלק שני במעמד צד אחד. במעמד שני הצדדים טענה באת כוח המשיבה, עורכת דין שרף, כי הוראות החיקוק שאליהן הפנה בא כוח המבקש אינן רלוונטיות כפי שעולה מן החומר החסוי. עוד טענה עו"ד שרף כי בידי השב"כ אין כל חומר חקירה בעניין נשוא כתב האישום וכי החקירה נערכה על ידי משטרת ישראל בלבד. עו"ד שרף הוסיפה כי אמנם ההתנהלות של המשיבה ושל משטרת ישראל לא הייתה חפה מטעויות, אולם אין בטעויות אלה כדי להשפיע באופן מהותי על הבקשה דנן או על הגנתו של המבקש. לגופו של עניין טענה עו"ד שרף כי ישנה הצדקה לחיסיון על החומר מחד גיסא ומאידך גיסא לא תהא תועלת להגנתו של המבקש אם יוסר החיסיון. עוד הוסיפה עו"ד שרף כי על פי הפסיקה גם רשימת החומר החסוי יכול שתחסה תחת תעודת החיסיון.

13.

לאחר מכן התקיים דיון במעמד צד אחד שבמהלכו קיבלתי מנציגי המשיבה הסברים לגבי ההתנהלות של הגורמים הרלוונטיים וכן הוצגו לפניי מסמכים שחוסים תחת תעודת החיסיון. כפי שציינתי בפני בא כוח המבקש לאחר שהתחדש הדיון במעמד שני הצדדים, התרשמותי הייתה כי לא נעשה כל ניסיון להסתיר חומר מפני המבקש מתוך כוונה להקשות על ניהול ההגנה וכי המסמכים החוסים תחת תעודת החיסיון אינם נדרשים להגנת המבקש. כמו כן יצויין כי עו"ד שרף הצהירה לפרוטוקול, במעמד בא כוח המבקש, כי החומר שהוצג לפני בית המשפט הוא החומר החסוי במלואו ולא "הוסתר" מבית המשפט חומר אחר כלשהו.

14.

נקודת המוצא לבחינת העתירה שלפניי היא סעיף 44(א) לפקודת הראיות שזו לשונו:

"(א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה."

בשלב ראשון על בית המשפט לבחון את טיבו של החומר שגילויו מבוקש והאם הוא נכלל בין העניינים שתחת תעודת החיסיון. בשלב השני יש לבחון את משקלן של הראיות החסויות ואת מידת חשיבותן להגנת הנאשם. על בית המשפט להורות על גילויה של ראיה אשר נמצא כי היא חיונית להגנת הנאשם. באשר לראיות אחרות, על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון גם האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשפם, בין במישרין, בין בדרך של פראפראזה [בש"פ 4055/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם; בש"פ 155/08 אבו טיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2008)].

15.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הן במעמד שני הצדדים והן במעמד צד אחד, ולאחר שעיינתי בחומר החסוי, שוכנעתי כי החומר החסוי נופל תחת עניינים שהוגדרו כחסויים בתעודת החיסיון. כמו כן שוכנעתי כי טיב החומר שבו מדובר מצדיק את הטלת החיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, שכן גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, לחשוף שיטות עבודה של הגורמים הרלוונטיים וכן עלול להקשות על איסוף מודיעין בעתיד. בנוסף, כפי שציינתי לפני בא כוח המבקש בדיון, התרשמתי כי אין בחומר החסוי דבר היכול לסייע למבקש בהגנתו ועל כן אין מקום לחשיפתו בפניו. עוד אוסיף, כפי שציינתי אף בפני הצדדים במהלך הדיון, כי איני סבור שיש במסגרת החומר החסוי מסמך כלשהו העלול להצדיק טענה של חוסר קבילות מצד המבקש, המתבססת על איזה מן החיקוקים שנזכרו לעיל.

16.

אשר לטענת בא כוח המבקש בעניין החיסיון על רשימת החומר החסוי, הרי כפי שנפסק, מטבע הדברים, תעודת החיסיון אינה יכולה ואינה אמורה לכלול פירוט

הראיות החסויות עצמן, שבכך יהיה כדי לפגוע בתכלית החיסיון (בש"פ 155/08 הנ"ל).

17.

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששוכנעתי כאמור כי אין בהוצאת תעודת החיסיון כדי לפגוע בהגנתו של המבקש, הנני דוחה את העתירה.