בש"פ 4055/09 פלוני נ. מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971.

1.

נגד העותר, תושב רצועת עזה, הוגש ביום 4.9.08 כתב אישום האוחז עשרה אישומים ומגולל מספר פרשות שבעטיין מיוחסות לו עבירות שונות נגד ביטחון המדינה: חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, עבירות נשק שונות, קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח, מגע עם סוכן חוץ, ניסיון למגע עם סוכן חוץ ושידול לפעילות בהתאחדות בלתי מותרת.

ביום 23.3.09 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון. בהתאם לתעודת החיסיון, "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול".

העותר, אשר כופר במיוחס לו, מבסס הגנתו על טענת זוטא נגד הודאתו.

2.

הסנגור מבהיר כי העותר הגיע לישראל לאחר שנס על נפשו מרצועת עזה יחד עם יתר בני משפחתו, כיוון שהמשפחה נרדפה על-ידי ארגון החמאס. הוא הגיע לישראל כשהוא פצוע ולא כל בני משפחתו נותרו בחיים. במצב זה היה העותר שרוי "בהלם" כהגדרתו, ובחוסר ודאות באשר לשאלה מי מבני משפחתו נותרו בחיים. לדבריו, במהלך חקירת העותר איימו עליו חוקריו באיומים שונים והפעילו עליו לחץ נפשי כבד. כך, טוען הוא, נאמר לו כי ככל הנראה אמו ואחיו נהרגו וכי אם יוחזר לעזה יפגעו בו אנשי החמאס. לדבריו, הוא פותה להאמין כי אם יודה יתאפשר לו לדבר עם משפחתו וכך גם יוכיח כי אינו משתף פעולה. העותר גורס כי מקור נוסף ללחץ שהביאו למתן הודאה שקרית היה מפגש שהיה לו עם עציר שהיה במצב נפשי רעוע לאחר חקירתו בשב"כ, ועל כן העותר חשש לגורלו שלו אם ימשיך להיחקר.

הסנגור מבקש לקבל לידיו רשימה אשר תפרט את החומר שתחת תעודת החיסיון. כן מבקש הוא לחשוף בפניו את כל החומר החסוי, ובפרט את מכלול הראיות הקשורות לטענותיו בנוגע לניהול חקירתו של העותר וללחץ שהופעל עליו, לטענתו. הוא מבהיר כי הסרת החיסיון נדרשת לו גם לשם ניהול משפט הזוטא. הסנגור מלין על כי לא ניתן ללמוד מן החומר שבידו על מהלכה השלם של החקירה וישנם שלבים מהותיים בחקירה שאין לגביהם כל תיעוד והם בבחינת "חור שחור". הוא גורס כי המשיבה מחזיקה הקלטות של החקירה ואם לאו הרי שיש בידה תיעוד אחר שלה, אותו הוא מבקש לקבל. עוד הוא מציין כי בפרפרזה שהועברה אליו נאמר כי העותר התבטא בפני איש שאינו איש מרות כי הודאתו ביחס לפעילות הקשורה בהנחת מטענים וטילים לא היתה אלא התפארות שאינה אמת. ברם, לא ידוע מתי אמר הדברים, היכן נאמרו, מתי הועברו לגורם החתום על המזכר ומיהו אותו אדם, שייתכן ועדותו תידרש, כמו-גם בדיקה של מהימנותו. הסנגור טוען כי בחקירת העותר השתתפו מדובבים ומבקש גם את פרטיהם של אלה, בדגש על עברם הפלילי. הסנגור מסר את שמו של העציר שנמצא לטענתו עם העותר בעת חקירתו וחזר מן החקירה כשהוא פגוע ומעורער וביקש לקבל את החומר אודות עציר זה והאם הוא קשור לחקירת העותר.

עוד נטען כי כיוון שתעודת החיסיון מחריגה מגדרה את טענות הזוטא, יש לפרש החרגה זו בהרחבה, כך שתחול על כל פרט התומך בגרסת העותר.

3.

בא כוח המשיבה גורס כי אין כל בסיס לטענות הזוטא. לדבריו, לא הופעל על המבקש כל לחץ פיזי או נפשי בחקירתו. הוא מבהיר כי אין כל ממצא בחומר החסוי שיכול לתמוך בטענות הזוטא ומדגיש כי המידע שמבקש הסנגור חוסה תחת תעודת החיסיון. עוד הצהיר כי כתב האישום מבוסס כולו על החומר הגלוי שהועבר למבקש.

4.

בהסכמת הסנגור ולבקשתו, עיינתי בחומר החסוי. שמעתי את הסברי המשיבה במעמד צד אחד והצגתי לו שאלות. לאחר הדיון בפניי העביר בא כוח המשיבה הודעה בה מסר כי בהתאם להערות בית המשפט במהלך הדיון במעמד צד אחד מצאה המשיבה לנכון לתקן את אחת הפרפרזות שהועברו לעיונו של בא כוח העותר ביחס להתבטאותו בפני איש שאינו איש מרות. אציין כי מעיון בפרפרזה העדכנית עולה כי היא מתארת בצורה נכונה יותר את הנסיבות הסובבות התבטאות זו. כמו-כן עדכנה המשיבה, ביחס לטענת העותר כי נפגש עם עצור שיצא מהחקירה כשהוא נראה מעורער, כי בבדיקה שנערכה עולה כי בעת שהותו של העותר במתקן החקירות נכח במקום גם נחקר-עציר בשם שמסר העותר , אך לא ניתן לדעת בוודאות האם הלה ישב בתא אחד עם העותר אם לאו.

5.

בחינתה של עתירה לגילוי ראיה חסויה נעשית במספר שלבים. נקודת המוצא לתהליך בחינה זה מצויה בסעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, שזו לשונו:

(א)

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

שלב ראשון בבחינתה של עתירה לגילוי ראיה חסויה עניינו בטיבו של החומר שגילויו מבוקש. במוקד הבחינה ניצבת השאלה האם החומר המבוקש נכלל בין העניינים שתחת תעודת החיסיון. אם אכן כך, יש לבחון את משקלן של הראיות החסויות ואת מידת חשיבותן להגנת הנאשם. על בית המשפט להורות על גילויה של ראיה אשר נמצא לגביה כי היא חיונית להגנת הנאשם. באשר לראיות אחרות, ההלכה היא כי על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון גם האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשפם, בין במישרין, בין בדרך של פראפראזה (וראו למשל: בש"פ 7480/05 פחימה נ' מדינת ישראל (2.10.05) ;

בש"פ 1919/08 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.6.08) ; בש"פ 3791/09 נבאהין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.09)).

6.

כפי שציינתי, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים עיינתי בחומר החסוי ובהודעה המשלימה שהעבירה המשיבה לאחר הדיון בפניי. שוכנעתי כי החומר החסוי נופל תחת עניינים שהוגדרו כחסויים בתעודת החיסיון. עוד מצאתי, כי למעט מספר עניינים, אין בחומר החסוי דבר היכול לסייע לעותר בהגנתו ועל-כן אין מקום לחשיפתו בפניו. עיקר החומר החיוני להגנת העותר מצוי להערכתי בחומר הגלוי ובחומרים עליהם הצהירה המשיבה כי הועברו לגביהם פראפרזות להגנה. עוד אוסיף, כי כעולה מתעודת החיסיון, היא אינה חלה על מידע המגלם פוטנציאל לטענת פסול. מכאן שהחיסיון אינו מונע בירור טענותיו של העותר ביחס ללחץ פסול שהופעל עליו.

יחד עם זאת, כאמור, במספר עניינים מצאתי כי ניתן להעביר להגנה פראפרזות ואותם אני מורה לחשוף. מ דובר

במקומות אשר סומנו על-ידי בהדגשה בצבע כחול בקלסר 1, במסמכים שסומנו ז(1) ו-ז(2).

בכפוף לכך, העתירה נדחית.