בש"פ 9205/09אחמד סוארכה נ. מדינת ישראל

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

1.

העותר הוא תושב סיני שבמצרים. ביום 11.3.2009, על יסוד מידע מודיעיני שהגיע לידי המשטרה, הוא נעצר יחד עם שוהים שלא כדין נוספים ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום בו נטען, כי הוא קשר עם סלימאן אלסוארכה, מחמד מסלם אלסוארכה ועם פעיל החמא"ס המכונה "אבו מועאד" (להלן: סלימאן, אבו מסלם ואבו מועאד בהתאמה) קשר במסגרתו סוכם כי העותר וסלימאן יסתננו לישראל על מנת לאתר מקום מתאים לביצוע פיגוע התאבדות. עוד סוכם, כי עם הגעתם לישראל יבצעו העותר וסלימאן תצפיות על מיקום מתאים לביצוע הפיגוע וישיגו רכב לשם העברת המחבל המתאבד למקום. בכתב האישום נטען עוד, כי העותר, סלימאן ואבו מסלאם קשרו קשר נוסף במסגרתו הוסכם, כי ככל שהתוכנית לבצע פיגוע התאבדות לא תצלח, יחטפו העותר וסלימאן חייל ישראלי ויעבירו אותו לעזה דרך סיני. העותר אכן חצה את גבול מצרים-ישראל יחד עם סלימאן, ובהמשך, כאמור, נעצר על ידי המשטרה ולפי המיוחס לו בכתב האישום, כאשר הבחין בכוח המשטרתי שהגיע למקום בו שהה הוא ניסה לברוח והתנגד למעצר.

בגין כל אלה, יוחסו לעותר שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה של קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב העלולה להיות לו לתועלת במטרה לפגוע בבטחון המדינה, מגע עם סוכן חוץ והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיפים 499(א)(1), 111, 92, 114(א) ו-275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירת הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954; ועבירת הברחה, לפי סעיף 215א(2) לפקודת המכס.

2.

ביום 30.8.2009 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון מטעמים של הגנה על ביטחון המדינה, מכוח סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. התעודה מחסה את פרטי המידע הבאים:

1.מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחושפם.

2.א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר

חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

בתעודה צוין, "כי החיסיון משתרע גם על רשימת החומר והמידע החוסים תחת התעודה, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי". עוד צוין, כי החיסיון אינו חל על מידע מחקירת העותר ועדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענת פסול.

תעודת חיסיון זו היא העומדת במוקד העתירה שלפניי.

3.

בעתירה שהגיש, מבקש העותר לחשוף את כל החומר החסוי הקיים, ובעיקר כל מידע המתייחס לחקירותיו ולתיעוד שלהן. בדיון במעמד הצדדים שנערך ביום 14.1.2010 הוסיף וטען בא-כוח העותר, כי יש לחשוף חומר חסוי המתייחס למעורבים האחרים בפרשה ובעיקר לשאלה מי מהם עמד בקשר כלשהו עם שירות הביטחון הכללי. כן נטען, כי יש לחשוף את החומר החסוי המתייחס למעשיהם של העותר והאחרים בישראל, מרגע כניסתם לארץ ועד למעצרם בידי המשטרה. בעניין האחרון טען בא-כוח העותר, כי חשיפתו של מידע זה עשויה לסייע להגנה במובן זה שהיא עשויה להפריך את טענת התביעה לפיה העותר והאחרים תכננו לבצע פיגוע ובנוסף, היא עשויה לשפוך אור על מידת הרצינות של הקשר אשר, על-פי הנטען, נקשר בין העותר ואחרים. יצוין, כי בעתירה שהגיש ביקש בא-כוחו של העותר לקבל את רשימת החומר החסוי, אולם בדיון על-פה הוא חזר בו מבקשתו זו.

4.

במהלך הדיון במעמד שני הצדדים הבהירה המדינה כי לעמדתה, החומר החסוי איננו כולל כל מידע חיוני להגנתו של העותר. בדיון שנערך בהמשך במעמד צד אחד, הוצג לעיוני חומר החקירה החסוי בעניינו של העותר וקיבלתי הסברים מנציגי המשיבה, ומנציגי שירות הביטחון הכללי. בדיון נוסף במעמד צד אחד שנערך ביום 21.1.2010 קיבלתי הבהרות נוספות מנציגי המשיבה ושירות הבטחון הכללי באשר לחומר החסוי בהמשך לשאלות שהתעוררו לאחר העיון בו. בהמשך לדיון זה, הוגשו שתי הודעות מעדכנות מטעם המשיבה.

5.

סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע לאמור:

חסיון לטובת המדינה

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

הכלל המקובל הוא, כי נאשם העומד למשפט זכאי לקבל לידיו את חומר החקירה במלואו, על מנת שיוכל לנהל את הגנתו באופן אפקטיבי ולממש את זכותו להליך הוגן. יחד עם זאת, פקודת הראיות – בסעיף שהובא לעיל – מכירה בקיומם של מצבים חריגים בהם אינטרס ציבורי או בטחוני משמעותי ובעל משקל עשוי להצדיק את חסיונן של ראיות. בבואו לערוך ביקורת שיפוטית על חיסיון ראיות, נדרש בית המשפט לבחון את משקלן ואת מידת חשיבותן להגנתו של הנאשם. בחינת החומר החסוי נערכת "'בעיניו של סניגור' המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות – לסייע לנאשם" (בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 163, 172 (2002)). מקום בו מגיע בית המשפט למסקנה כי ראיה מסוימת היא חיונית להגנתו של הנאשם – הוא יורה על חשיפתה, תוך העדפת זכותו של הנאשם להליך הוגן והאינטרס בדבר חשיפת האמת על פני האינטרסים הבטחוניים ( ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729; בש"פ 2489/09 בראודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2009)). באשר ליתר הראיות עליהן חל החיסיון, נדרש בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת איזון זה על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשוף אותם, בין במישרין ובין על דרך של מסירת פראפרזה (בש"פ 5312/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2009); ( בש"פ 4055/09

פלוני נ' מדינת ישראל ( לא פורסם , 27.7.09)).

6.

עיינתי בחומר החסוי ובחנתי אותו בהתאם למתווה עליו עמדתי לעיל. לאחר שעשיתי כן, הגעתי למסקנה כי חרף בקשת בא-כוח העותר בעניין זה, אין כל עילה לחשוף את החומר החסוי הקיים בשלמותו. חשיפה כזו אין בה כדי לשרת האינטרסים של שולחו מחד, ומאידך, היא עשויה להסב נזק ממשי וברור לאינטרסים בטחוניים. זוהי גם עמדתי באשר לבקשתו של בא-כוח העותר לחשוף את החומר המתייחס לנסיבות חקירתם של מעורבים אחרים בפרשה. בצד האמור, לאחר העיון בחומר, הגעתי למסקנה, המבוססת על איזון בין האינטרסים המנוגדים המונחים על הפרק, כי ראוי יהיה להעביר לידי העותר שתי פראפרזות נוספות מתוך חקירתו של סלימאן סוארכה שלשונן תהיה:

1.

"לאחר מעצרו של סולימאן סוארכה, ובהזדמנות אחת, נמסר כי הנדון אינו מוכר כמי שעוסק בהברחות רצועתיים או אמל"ח".

2.

"הנדון התבטא במספר הזדמנויות כי הוא מוכר כמבריח פלילי".

בנוסף, בהתאם להצהרתה של המשיבה בהודעה המעדכנת הראשונה, תועבר לידי העותר פראפרזה נוספת שלשונה תהיה:

"במהלך חקירתו התבטא הנדון בפני אחר, שאינו איש מרות, כי הוא אינו מודע להשתייכות הארגונית של שולחיו".

בכפוף לאמור בסעיף 6, העתירה נדחית.