בש"פ 9406/16פלוני נ. שר הביטחון

לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971

(להלן:

הפקודה ).

1.

ביום 10.12.2014 הוגש כתב אישום נגד העותר לבית משפט השלום לנוער בפתח תקווה המייחס לו עבירות של כניסה לשטח סגור לפי סעיף 125 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945; והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כעולה מכתב האישום העותר שהה בשטח הסגור הידוע כ"גבעה 660", וזאת הגם שהיה ידוע לו כי הוא מפר את צו המפקד הצבאי, האוסר על כניסת כל אדם לשטח האמור; והחלטה שיפוטית שניתנה עקב הפרה קודמת של העותר את הצו נושא כתב האישום.

2.

ביום 23.2.2015 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון מטעמי ביטחון המדינה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודה (להלן: התעודה ) . החיסיון הוחל לגבי פרטי המידע הבאים: מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט שיש בו כדי לחשפם; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה; אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם. עוד צוין כי החיסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת התעודה, לרבות כל פרט מזהה לגביהם או מידע שיש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי – למעט העובדה כי מדובר בחומר מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

3.

מכאן העתירה שלפניי, שהוגשה בשיהוי ניכר ביום 5.12.2016, כך שהדיון בה מתקיים באופן חריג לאחר תום פרשת התביעה וההגנה בהליך העיקרי. תחילה טען העותר כי יש להורות למשיבה 2 להעביר לידיו "רשימה עדכנית, ביחס לכלל החומר שלא הועבר לעיון ההגנה (בין אן במלואו ובין אם בחלקו, בין אם מחמת חיסיון ובין אם מסיבה אחרת), היקפו טיבו ומהותו", זאת מכוח הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ), שעניינה עיון בחומרי חקירה. אולם העותר לא עמד על טענה זו לאחר שהבהרתי כי מקומה של בקשה לקבל רשימה מלאה של חומרי החקירה בהליך לפי סעיף 74 הוא בבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום (ראו סעיף 74(ב) וסעיף 74(ג) לחסד"פ) . עוד טען העותר כי הוא פנה למשיבה 2 מספר פעמים וביקש לקבל פרפראזה של התוכן החסוי. ואולם תשובת המשיבה הייתה כי אין בידיה פרפראזה כאמור. משכך, נטען, יש להורות למשיבה להעביר את תמצית המידע המבוקש. אשר לעיקר טענות העותר – הבקשה לגילוי המידע החסוי – נטען כי החומר החסוי עשוי לסייע לו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו. זאת שכן יכול שהוא יסייע לשלול את היסוד העובדתי בבסיס העבירה (כניסה לשטח סגור במועדים הרלוונטיים); כמו כן יכול שהוא יסייע להוכיח טענה מסוג "הגנה מן הצדק", בשים לב לטענת העותר לאכיפה בררנית; עוד נטען כי יכול שהחומר החסוי יסייע לעותר להוכיח את טענתו, שלפיה הוא תושב המקום.

4.

בחלקו הגלוי של הדיון שהתקיים לפניי ביקשו המשיבים לדחות את העתירה. נטען כי אין בחומר החסוי כדי לסייע להגנת העותר. עוד נטען כי אין מקום למסור לעותר את רשימת החומר החוסה תחת התעודה, וזאת שכן רשימה כאמור תחשוף בנסיבות המקרה מידע חסוי מכוח התעודה. בהמשך לדברים אלה קיימתי דיון במעמד צד אחד, שבמהלכו עיינתי בחומר החסוי. בחלק זה של הדיון הסכימו המשיבים ליתן פרפראזה כמבוקש, שזו לשונה: "החומר החסוי הינו מידע מודיעיני הנוגע לעותר ולאחרים".

5.

לאחר שעיינתי בעתירה, שמעתי את טענות הצדדים בדיון, ועיינתי בחומר החסוי – כאמור במעמד צד אחד – הגעתי למסקנה כי אין בחומר המבוקש דבר שעשוי לסייע להגנת העותר, ומשכך אין מקום לחשוף אותו. כלל הוא כי "נאשם העומד למשפט זכאי לקבל לידיו את חומר החקירה במלואו, כדי שיוכל לנהל את הגנתו באופן אפקטיבי ולממש את זכותו החוקתית להליך הוגן " (בש"פ 6103/14 וינברגר נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (30.9.2014) (להלן: עניין וינברגר )). בצד זאת, פרק החסיונות בפקודה מכיר בקיומם של מצבים חריגים, שהרלוונטי שבהם לעניין שלפניי הוא זה הקבוע בסעיף 44 לפקודה, שלפיו מקום שבו מסירת הראיה לנאשם עלולה לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה אפשר שתהיה הצדקה לחסות את הראיה מן הנאשם (בש"פ 9205/09 סוארכה נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.2.2010) (להלן: עניין סוארכה )). בבוא בית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית על חיסיון הראיות, עליו לבחון את משקלן של הראיות ואת תרומתן להגנת הנאשם. בחינה זו נערכת "'בעיניו של סניגור' המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות – לסייע לנאשם" ( עניין וינברגר , שם ). נקבע כי מקום שבו מגיע בית המשפט למסקנה כי ראיה מסוימת חיונית להגנת הנאשם – תגבר זכותו של הנאשם להליך הוגן על האינטרסים הביטחוניים, ובית המשפט יורה על חשיפתה (בש"פ 9208/09 חויטאת נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (7.2.2010)). אשר ליתר הראיות שעליהן חל החיסיון, נדרש בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לביטחון המדינה כתוצאה מחשיפתה. במסגרת האיזון האמור, על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך הראיות החוסות תחת תעודת החיסיון ולחשוף אותם – בין שבמישרין, בין שבעקיפין באמצעות פרפראזה (עניין וינברגר , שם ; עניין סוארכה , שם ).

6.

לאחר שעיינתי בחומר החסוי במסגרת הדיון במעמד צד אחד (שבו גם קיבלתי הבהרות מבא כוח המשיבים), ובחנתי אותו בנתון לדרך הבחינה האמורה, הגעתי למסקנה כי אין עילה לקבלת העתירה. שוכנעתי כאמור כי בחומר החסוי אין כל מידע שיש בו כדי לסייע באופן כלשהו לטענות הגנה אפשריות של העותר – כפי שאלו פורטו על ידי באי כוחו בעתירה ובדיון לפניי – באופן המצדיק את חשיפתו. משכך, ובנתון להסכמת בא כוח המשיבים לחשיפת הפרפראזה האמורה, לא מצאתי לקבל את העתירה.

העתירה נדחית אפוא.