בש"פ 1662/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 (א) לפקודת הראית [נוסח חדש], התשל"א -1971 (להלן: פקודת הראיות ).

2.

כנגד העותרת, קטינה ילידת 1996, הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (ת.פ 41619-06-11) בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ); הצתה, עבירה לפי סעיף 448 (א) לחוק העונשין והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

לפי הנטען באישום הראשון , העותרת והנאשמת האחרת המנויה בכתב האישום חברו יחדיו ותכננו הצתה של רכב פלסטיני מתוך מניע לאומני. ביום 14.5.2011, בשעה 23:25 לערך, ניגשה הנאשמת האחרת לתחנת הדלק "פז" השוכנת בקריית ארבע ובידה שני בקבוקים ריקים. הנאשמת האחרת ביקשה מהזבנית שנכחה במקום למלא את שני הבקבוקים בנפט, אולם פניה הושבו ריקם. אי לזאת, ביקשה הנאשמת האחרת להתקשר מעמדת הטלפון שבתחנת הדלק. היא התקשרה לעותרת והתייעצה עימה בדבר איזה חומר תבערה חלופי להביא במקום הנפט. השתיים גמרו אומר למלא את שני הבקבוקים בחומר דליק אחר. הנאשמת האחרת ביקשה מהזבנית לסייע לה במילוי הבקבוקים בבנזין. זו מילאה עבור הנאשמת האחרת שני ליטרים בנזין. הנאשמת האחרת שילמה לה עבור כך סכום של 15.24 ש"ח במזומן ויצאה מהמקום. על פי הנטען, בסמוך לאחר מכן, בתאריך 15.5.2011, בשעה 2:00 לערך, ניגשו השתיים לעבר רכב פלסטיני פרטי מסוג פיג'ו שחנה בסמוך לבית מגורים פלסטיני בקרבת "גבעת האבות" שבקריית ארבע. העותרת והנאשמת האחרת הניחו צמיגים מתחת לרכב, שפכו את הבנזין והדליקו את הרכב. כתוצאה מהדליקה נשרף כליל פנים הרכב, למעט תא המנוע שלא נפגע. כמו כן, נגרמה פגיעה קשה לצבע הרכב בחלקו האחורי.

לפי הנטען באישום השני , לאחר שנעצרו העותרת והנאשמת האחרת בגין המעשים שתוארו באישום הראשון, יום למחרת, בתאריך 14.6.2011, הוכנסו השתיים לתא מעצר בתחנת מעלה אדומים למשך הלילה. במהלך שהותן בתא המעצר כתבו באמצעות אפר סיגריה בצבע שחור על קירות תא המעצר את הכתובות הבאות: "יוסף עוד נחזור וננקום"; "מוות לערבים"; "ארץ ישראל לעם"; בעזרת ה' ימ"ש כל הערבים"; "יוסף!!! עוד נחזור וננקום!"; "אסירות ציון"; "הצער זמני הגאווה לנצח לקדם שם שמיים"; "עלי עין עוד נשוב ונבש"; "בן יוסף חי!!" ו"ה' הוא המלך!!". כפי שנטען, במעשיהן המתוארים הרסו העותרת והנאשמת האחרת נכס או פגעו במזיד ושלא כדין.

העותרת כופרת באישומים המיוחסים לה.

3.

ביום 4.8.2011, חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון מטעמים של הגנה על ביטחון המדינה, מכוח סמכותו לפי סעיף 44 (א) לפקודת הראיות. התעודה מתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון, שיטות ודרכי פעולה, אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה ותפקידים ושמות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

תעודת חיסיון זו היא מושא הדיון שלפניי.

4.

במסגרת עתירתה, מבקשת העותרת לחשוף בפניה חומר ראייתי שיש בו לסייע לה לנהל את ההליך המשפטי בעניינה. לטענתה, כתב האישום שגובש נגדה התבסס אך ורק על ראיות נסיבתיות. בתיק זה בוצעו פעולות חקירה בהיקף רחב, לרבות האזנות סתר, איכוני טלפון וכן נחקרו חשודות נוספות בביצוע המעשים הנטענים כאן. מתעודת החיסיון שהוצא, עולה כי החיסיון לא הוטל רק על המפורט מעלה אלא גם על תוכן המידע שעלול לכאורה לחשפם. זאת, מבלי ליתן איזושהי פרפראזה. בנסיבות אלה, היא טוענת, אין ברשותה אף תיאור כללי של הראיות שנאספו נגדה, כמותן או איכותן. החיסיון שהוטל על תוכן המידע הוא גורף "באופן קיצוני". בזאת נשללת ממנה, לטענת הסניגור, האפשרות לעתור באופן אפקטיבי לגילוי הראיות החסויות. משאין בידה כל מידע אודות הראיות עליהן הוטל החיסיון, הרי שאין ביכולתה לבחון האם גלום בהן פוטנצייאל מזכה. מה גם, שיש בכך משום פגיעה באופן בלתי מידתי בזכותה להליך הוגן. לנוכח העובדה שבתיק זה נחקרו חשודות נוספות, שעה שהיא עצמה כופרת באישומים המיוחסים לה ואין בנמצא כל ראיה אחת ישירה הקושרת אותה לביצוע המעשים, כי אז הטלת חיסיון כה גורף יש בו לקפח את הגנתה באופן משמעותי. היעדר תיאור כללי של חומר החקירה או סירוב ליתן פרפראזה על החומר לגביו הונפקה תעודת החיסיון, מנוגדת להוראת סעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982.

המשיבה מנגד, הבהירה כי קיימת נגד העותרת תשתית ראייתית איתנה המבוססת על החומר הגלוי בתיק, תוך שפירטה היא את הראיות הנסיבתיות הקושרות את העותרת לתיק הנדון ויש בהן, לגישתה, לבסס את הרשעתה בעבירות שיוחסו לה. הוטעם, כי החומר החסוי נבחן ולא נמצא כל מידע, "וגם לא במשקל נוצה", שעשוי להיות חיוני להגנתה של העותרת.

בחלקו של הדיון שהתקיים במעמד צד אחד, הציגה ב"כ המשיבה מסמכים ופירטה את עיקרי השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה להוציא תעודת חיסיון.

5.

סעיף 44 (א) לפקודת הראיות שעניינו חיסיון לטובת המדינה קובע כהאי לישנא:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

ככלל, נאשם העומד לדין זכאי לקבל לידיו את חומר החקירה בעניינו במלואו על מנת שיוכל לנהל את הגנתו באופן אפקטיבי ולממש את זכותו להליך הוגן (ראו בש"פ 9205/09 סוארכה נ' מדינת ישראל (1.2.2010)). עם זאת, קיימים חריגים לכלל הגילוי. כך למשל, עת קיים אינטרס ביטחוני בעל משקל העשוי להצדיק את חיסיון הראיות. בבחינת הבקשה להסרת חיסיון שהוטל מכוח הסעיף האמור, על בית המשפט לערוך שלוש בדיקות. האחת , רלוונטיות החומר להגנתו של הנאשם. השנייה , האם אכן קיים מניע ביטחוני המצדיק את הטלת החיסיון. השלישית , נדרשת אם שתי השאלות הראשונות זוכות למענה חיובי – דהיינו, החומר הוא רלוונטי מבחינת נקודת מבטו של הנאשם וחשיפתו עלולה חלילה לפגוע בביטחון המדינה – או אז, ההתנגשות בין זכות הכלל לשמירה על ביטחונו לבין זכות הפרט לנהל משפט הוגן עומדת במלוא חריפותה. נוסחת האיזון היא כי החומר לא יימסר לנאשם אלא אם הצורך לגלותו עדיף לשם עשיית צדק מהעניין שלא לגלותו (ראו לעניין זה בש"פ 6642/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2.12.2011)). יש לבחון סוגיה זו לרוחב תוך הכרה בכוח היצירתי של הסניגור בבואו להגן על נאשם בהליך פלילי.

6.

הצדדים מסכימים שהתשתית הראייתית המצויה באמתחתה של התביעה היא נסיבתית. המחלוקת ביניהם במישור הראייתי היא האם הראיות הנסיבתיות איתנות כעמדת התביעה או רעועות כגישת הסניגור. כך או כך, על בית המשפט לפעול בהתאם למתווה המשפטי שנקבע בסעיף 44 (א) לפקודת הראיות. באשר למבחן המשולש שצוין לעיל, החומר רלוונטי והחשש לפגיעה הביטחונית קיים. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החסוי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות. לא מצאתי בחומר החסוי ראיה שאי חשיפתה תוביל לקיפוח קו הגנתה של העותרת. לא נמצאו בחומר החסוי פרטים רלוונטיים נוספים שלא נמסרו בכתב או בע"פ לידי ב"כ העותרת אשר חיוניים או מסייעים להגנת מרשתו. אין חשש לפגיעה בעשיית הצדק מנקודת מבטה של הסנגוריה עת היא מבצעת את מלאכתה בתיק זה. על פי אמות המידה שנקבעו בדין, לא ניתן להציג פרפראזה לסניגור ואף אין בחסר זה כדי לשנות את התוצאה. העולה מן האמור, כי איזון האינטרסים העומדים בלב העתירה מכריע לשבט את גורלה באופן שכף אי הגילוי עולה על כף הגילוי.

7.

העתירה נדחית.