בש"פ 10383/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) ל פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971 .

המבקש, תושב מצרים יליד 1985, נעצר ביום 11.3.2009 על בסיס מידע מודיעיני. מכתב האישום שהוגש נגדו עולה כי המבקש נתן בשנת 2007 סעד למסתננים סודנים לישראל, פעל להעברת 15 טילים ממצרים לעזה וסייע בשנת 2008 בהעברת חומר נפץ לעזה וכן בהסתננות לישראל. עוד מואשם המבקש כי קשר בשנת 2009 קשר להסתנן לישראל לשם איתור מקום לביצוע פיגוע התאבדות. המבקש, נטען בכתב האישום, תכנן לאחר כניסתו וכניסת חבריו לישראל להוביל מחבל מתאבד לאתר. מאוחר יותר שינה המבקש תוכניותיו וקשר קשר לעריכת תצפיות על המקום שיאותר כמתאים לשם ביצוע פיגוע ומסירת דיווחים על המתרחש במקום. בנוסף, קשר המבקש קשר אחר לחטוף חייל ישראלי ולהעבירו לעזה דרך סיני. כן מואשם המבקש בהברחת קרטוני סיגריות לישראל עם הסתננותו.

ביום 31.8.09, למעלה מארבעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום המתוקן, הוציא שר הביטחון תעודה בדבר ראיות חסויות. תעודה זו עומדת במוקדה של העתירה דנא ולפיה "מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לנאשם בכתב האישום הנ"ל כמפורט להלן, עלולה לפגוע בביטחון המדינה:

1.

מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם.

2.

א.שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב.אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

3.

תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4.

החסיון חל על רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

5.

החסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול. "

2.

בעתירה שבפניי עותר המבקש להביא להסרת החיסיון "מכל נושא אשר יש בו כדי לסייע להגנתו של הנאשם או לתרום להבנה רבה יותר של ההליכים בתיק זה, אשר תסייע גם היא להגנתו של הנאשם". באת כוחו הפנתה את תשומת הלב לדרך בה נעצרו המבקש ואחרים באמצעות מסוק משטרתי. על פי קו זה, יש במאמצי המשטרה להעיד על כך שהמבקש ואחרים נעצרו לא רק בשל היותם "חוליה של שוהים בלתי חוקיים מעזה" (סעיף 12 לאישום הראשון בכתב האישום) אלא בעטיו של חשד לביצוע עבירה חמורה יותר. עוד הדגישה הסנגורית שהתעודה חלה גם על חקירת המבקש.

3.

כלל ידוע הוא כי עתירה לגילוי ראיה חסויה מטעמי ביטחון המדינה תוכרע תוך איזון בין צורכי נאשם בהליך הפלילי לבין צורכי המדינה לשמור על ביטחונה. ברם, משהגיע בית משפט קמא למסקנה כי גילוי ראיה חסויה חיוני להגנתו של הנאשם – גובר האינטרס של האחרון (ראו למשל בש"פ 2489/09 בראודה נ' מדינת ישראל (7.6.09)).

כאן, מלאכת הבקרה נערכה בדיון קודם, שנערך לפני כחודש ביחס למקרהו של שותף המבקש. בעניין האמור (בש"פ 9205/09 סוארכה נ' מדינת ישראל (1.2.10)) החליט כבוד השופט ע' פוגלמן בעניינו של שותף המבקש, כמתואר בכתב האישום,

בעתירה לגילוי ראיה על פי תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. הבקשה נדחתה פרט לשתי פרפראזות שלשונן:

1.

"לאחר מעצרו של סולמיאן סוארכה, ובהזדמנות אחת, נמסר כי הנדון אינו מוכר כמי שעוסק בהברחות רצועתיים או אמל"ח".

2.

"הנדון התבטא במספר הזדמנויות כי הוא מוכר כמבריח פלילי".

והשנייה:

"במהלך חקירתו התבטא הנדון בפני אחר, שאינו איש מרות, כי הוא אינו מודע להשתייכות הארגונית של שולחיו".

פרפראזות אלה רלוונטיות אף למבקש. בתחילת הדיון מסרה באת כוח המדינה לסנגורית את תוכן ההחלטה האמורה.

4.

מעבר לכך, מתפקידו של בית משפט קמא לבחון בצורה עצמאית את עתירת המבקש בתיק שבפניי. שמעתי את הצדדים ואף התקיים דיון חסוי בפני נציגי המדינה. לאחר ששקלתי את העניין ועיינתי בחומר הגעתי למסקנה כי בכפוף לפרפראזות האמורות וכן הודעת באת כוח המדינה שבכוונתה להעביר מזכר מבהיר ביחס לבדיקת הפוליגרף של המבקש, כפי שעולה מזיכרון הדברים שנמסר לבאת כוח המבקש – אין מקום אלא לדחות את הבקשה. בהגיעי להחלטה זו שקלתי את האינטרס של המבקש למשפט הוגן מול אינטרס ביטחון המדינה וכן את רלוונטיות החומר לפי מבחני הפסיקה באשר לסעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית בכפוף לאמור.