בש"פ 4009/13 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי עתירה לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) בתיק פ"ח 40075-12-12.

1.

כנגד העותר הוגש לבית משפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, המייחס לו עבירות ביטחון שונות, וביניהן מגע עם סוכן חוץ, סיוע לאויב במלחמה, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, סיוע לייצור נשק, קשירת קשר לפשע (רצח), קשירת קשר (חטיפה לשם סחיטה), קשירת קשר לפשע (חבלה בכוונה מחמירה), שבועה לעבור עבירה, סיוע לאחר המעשה, והדחה בחקירה.

2.

על-פי האישום הראשון , במהלך חודש מאי 2012 הגיעו העותר ואדם בשם מחמד ג'מיל (להלן: ג'מיל ), שניהם אזרחים ישראליים, לפגישה עם פעיל טרור המכונה "אבו עלי" בעיירה דהרייה שבשטחי הרש"פ. במעמד זה נתנו העותר וג'מיל את הסכמתם להצטרף לחוליית טרור של הארגון גא"פ על-מנת ליטול חלק בביצוע פיגועים שונים, וביניהם חטיפת חייל ישראלי ופיצוץ ג'יפים צה"ליים. במסגרת הקשר שקשרו נשבעו העותר וג'מיל אמונים לארגון וכן נשבעו לבצע את הפיגועים כאמור. כחודש לאחר מכן נפגשו העותר, ג'מיל ואבו עלי עם פעיל טרור מהעיר שכם בשם כאמל, שוחחו עימו והתחייבו בפניו להשיג אקדחים משטח מדינת ישראל לצורך ביצוע פיגועים.

3.

באישום השני נטען כי במהלך חודש אוקטובר 2012 קשר העותר קשר עם שניים אחרים, אשר שמו של אחד מהם עבדאללה (להלן: עבדאללה ), להשליך בקבוקי תבערה על כוח צה"ל שנכנס לפעילות מבצעית באזור דהרייה. במסגרת הקשר התמקמו העותר עם שני שותפיו על גבעה הסמוכה למקום הימצאותם של כוחות צה"ל. בהמשך לכך הסיר עבדאללה מעליו את חולצתו על-מנת ליצור מבד החולצה פתילים להצתת הבקבוקים והסביר לעותר, על-פי בקשתו, כיצד יש להשתמש בבקבוק תבערה כדי להסב נזק לכוחות צה"ל. לאחר שעבדאללה השלים את מתן הסבריו, קם העותר ועזב את המקום. הבקבוקים הושלכו על-ידי עבדאללה והשותף הנוסף לעבר כוחות צה"ל אך החטיאו את מטרתם.

4.

לפי האישום השלישי , ביום 19.11.12 החליט עבדאללה לרצוח יהודי, וזאת על רקע מבצע "עמוד ענן" שנערך ברצועת עזה. לצורך כך הצטייד עבדאללה בסכין באורך

20 ס"מ . בהמשך לכך נפגש עבדאללה עם העותר ועם שותף נוסף ליד בית החולים "סורוקה" בבאר שבע, וזאת מבלי שהשניים האחרונים יודעים על תכניותיו. משזיהה עבדאללה אדם המבצע ריצה ספורטיבית (להלן: המתלונן ) שאל את חבריו אם מדובר ביהודי, ומשנענה בחיוב קרא למתלונן לעצור ודקר אותו באמצעות הסכין במותנו. מיד לאחר מכן החלו השלושה להימלט מהמקום. העותר ניסה להתקשר לאדם שהכיר מספר פעמים על מנת שיסיע אותם ברכבו, אך אותו אדם סירב לכך. לבסוף נאספו השלושה על-ידי אדם שהזדמן לאזור והסיעם לפזורת שבט אבו קוידר. למחרת האירוע הפציר העותר בעבדאללה שלא יספר, במקרה שייעצר, על הקשר שלו לדקירה.

5.

ביום 30.4.13 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, בקשר לחלק מחומרי הראיות ופרטי המידע הנוגעים לכתבי האישום כנגד העותר. תעודת החיסיון חלה, בין השאר, על מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לרבות שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נוהלי עבודה, דרכי השגת מידע, אמצעים טכניים המשמשים להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר שנאסף באמצעים אלה. עוד חל החיסיון על תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון. יוער כי בתעודות החיסיון לא מצוין כי החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול.

6.

באת-כוח העותר ביקשה כי החיסיון יוסר מכל נושא אשר יש בו כדי לסייע להגנתו או לתרום להבנה רבה יותר של ההליכים בתיק המתנהל נגדו. כך למשל נטען כי נדרש להגנה חומר על המגייס של העותר לארגון הגא"פ שכן מדובר במי שכלל לא היתה לו לכך סמכות וכי מדובר במעשה סתמי ותו לא. כן ביקשה לאתר האם ישנה ידיעה המדברת על היקלעותו של העותר באקראי למקום האירוע באישום השני. באשר לאישום השלישי נטען כי העותר הביא את הדוקר לביתו של חייל לשעבר ובכך סייע לחשיפת האירוע, וכי דרוש לעותר מידע הנוגע לכך מהחומר החסוי אם קיים. הפרפראזות שנחשפו מחזקות את גרסת העותר כי הוא כלל לא קשור לארגונים וכי נקלע למקום האירועים. הסנגורית מבקשת כי ייחשף חומר חסוי שיש בו לתמוך בגרסה זו.

7.

המדינה טוענת בתגובותיה לשתי העתירות כי החומר החוסה תחת החסיונות כולל פעולות חקירה סמויות שבוצעו במסגרת החקירות שנערכו בפרשיות וכן חומר מודיעיני הנוגע לעותר ולנאשמים אחרים. נטען כי גדר המחלוקת מצומצם יחסית וכי פרשת התביעה עומדת להסתיים בתקופה הקרובה. המדינה סבורה כי לא ניתן לפרט מעבר לאמור בתעודות החיסיון מבלי לפגוע באינטרסים ביטחוניים מהותיים שלשמם הוצאה תעודת החיסיון. הודגש כי להגנה נמסרו פראפרזות המכילות את כל החומר העשוי לסייע להגנת העותר.

בהסכמתה של באת-כוח העותר נשמעו טיעוני המדינה אף בדלתיים סגורות, וכן קיבלתי לידי את החומר החסוי בתיק.

דיון

8.

סעיף 44(א) ל פקודת הראיות

מעגן את הכלל המנחה ככל שמדובר ב"חיסיון לטובת המדינה", ולפיו:

44.(א) אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

הנה כי כן, במסגרת עתירה לגילויה של ראיה חסויה בחיסיון לטובת המדינה על בית המשפט לבדוק, בשלב הראשון, אם הראיות שגילוין מתבקש נכללות בין העניינים שתחת תעודת החיסיון. במידה שאכן מדובר בראיות הנופלות בגדרו של החיסיון – שומה על בית המשפט להמשיך ולבחון את משקלן ואת מידת חשיבותן להגנתו של הנאשם:

"על בית המשפט להורות על גילויה של ראיה אשר נמצא לגביה כי היא חיונית להגנת הנאשם. באשר לראיות אחרות, הלכה היא כי על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון גם האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשפם, בין במישרין, בין בדרך של פראפרזה" ( בש"פ 4055/09

פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.09)).

9.

בחנתי היטב את החומר החסוי שהועבר לעיוני, זאת על רקע בקשת באת-כוח העותר לוודא כי אין בחומר פרטים נוספים העשויים לסייע להגנתו. שוכנעתי כי החומר החסוי ככלל אינו כולל ראיות החיוניות להגנתו של העותר, וכי אין בו כדי להועיל לעותר במידה המצדיקה את חשיפתו, זאת נוכח שיקולי הביטחון המפורטים בתעודת החיסיון. החומר הנחוץ להגנתו של העותר, כך שוכנעתי, מצוי בחומר הגלוי וכן בפראפרזות שהועברו לעותר. עם זאת מצאתי כי ישנן שתי התבטאויות שיש לחשוף לעותר במסגרת פראפרזה. שתי התבטאויות אלו מופיעות בשני מסמכים שונים שהוכנסו למעטפה נפרדת המסומנת "א". ההתבטאויות הודגשו בצהוב. המדינה תעבד התבטאויות אלו לכדי פרפאפרזות ותמסור אף אותן לבאת-כוח העותר. מעבר לכך לא מצאתי כי יש בחומר החסוי דברים נוספים העשויים לסייע לעותר בהגנתו.

אשר על כן, מלבד חשיפת האמור לעיל העתירה נדחית.