בש"פ 8776/07 טארק אבו אלחסין נ. מדינת ישראל

בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

1.

העותר, תושב רפיח שברצועת עזה, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1035/07) בשורה של עבירות בטחוניות ואלו הן: קשירת קשר לפשע, נסיון חבלה בכוונה מחמירה, גרימת נזק לרכוש שבשימוש כוח מזויין כדי לפגוע בבטחון המדינה, נסיון לרצח, נשיאת נשק, מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, נסיון למסור ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, חברות בארגון טרוריסטי, נסיון לשידול לחטיפה לשם סחיטה או רצח ונסיון לשידול לביצוע עבירת פשע על ידי מסתנן. על פי המתואר בכתב האישום במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק בשנת 2001 קשר העותר קשר עם מספר אנשים (להלן: הקושרים ) להשליך אבנים ובקבוקי תבערה על חיילי צה"ל באזור כפר דרום. במסגרת הקשר יידו העותר והקושרים אבנים לעבר חיילים ששהו באזור זה וכן השליכו בקבוקי תבערה לעבר "בטונדות" ועמדות שמירה. אחד מבקבוקי התבערה פגע בעמדת שמירה של צה"ל והיא עלתה באש. עוד נטען בכתב האישום כי במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק בשנת 2002 קשר העותר קשר עם הקושרים להשליך לעבר חיילי צה"ל מטעני חומר נפץ המכונים "מטעני צינור" כדי לגרום למותם. העותר והקושרים נשאו את מטעני הצינור אותם קיבלו מאדם בשם מחמוד עדיני והעותר השליך אותם לעבר חיילי צה"ל, אך הם לא התפוצצו. עוד נטען בכתב האישום כי במועד שאינו ידוע במדויק בשנת 2001 פנה אל העותר מוחמד כורד (להלן: כורד ), פעיל פת"ח, וביקש ממנו לצלם עבורו בוידאו את אזור כפר דרום לצורך ביצוע פיגוע שתכנן באמצעות מתאבדים. כורד סיפק לעותר מצלמת וידאו והעותר ניסה לצלם את האזור המבוקש אך לא הצליח להפעיל את המצלמה ולכן התלווה העותר אל כורד לאזור כפר דרום שם עלה כורד על גג בית וניסה לצלם. לבסוף נטען בכתב האישום כי במועד שאינו ידוע במדויק בשנת 2005 הציע העותר לראמז נבהין להיכנס לישראל שלא כדין ולחטוף חייל, על מנת להחליפו באסירים פלסטינים הכלואים בישראל.

2.

ביום 20.8.2007 הוצאה בעניינו של העותר תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. בהתאם לאמור בתעודה הוטל חסיון על מסירת ראיות מטעמים של בטחון המדינה בנושאים הבאים: מקורות המידע של שירות הבטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם; שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הבטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע במסגרת חקירה ומחוצה לה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה;

אמצעים טכניים של שירות הבטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה לרבות החומר שנאסף באמצעים אלה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הבטחון הכללי, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

3.

בעתירה שבפניי מלין העותר על כך שיחד עם תעודת החסיון לא הוצגה כל פרפראזה של החומר החסוי. כן מלין העותר על כך שהמשיבה לא פרטה, ולו בקווים כלליים, את חומר החקירה החוסה תחת תעודת החסיון, והוא מציין בהקשר זה כי למצער היה על המשיבה לספק לו מידע בדבר כמות החומר החסוי וטיבו. עוד טוען העותר כי תעודת החיסיון מנוסחת באופן רחב מן הנדרש והיא אף אינה ממעטת נושאים המהווים טענות פסול המופנות כלפי חוקרי שירות הבטחון הכללי. בהקשר זה טוען העותר כי חוקרי שירות הבטחון הכללי, ובכללם חוקרים שאינם אנשי מרות, הפעילו נגדו אמצעים פסולים ואיימו עליו ובשל כך מסר הודאת שווא שלגביה מתנהל בבית משפט קמא משפט זוטא. לטענתו, הופעלו בחקירתו מדובבים אך אין לכך כל זכר בחומר שהועבר לעיונו והדבר פוגע ללא הצדקה ביכולתו להתגונן שכן השימוש באמצעי החקירה האמור כבר פורסם לא אחת באמצעי התקשורת ואין מדובר עוד בשיטת פעולה חשאית. מטעמים אלו מבקש העותר את הסרת החסיון ביחס לנושאים המהווים טענות פסול המופנות כלפי חוקרי שירות הבטחון הכללי, ובפרט ביחס לאמצעי החקירה הנטען על ידו כאמור והמדובבים, אותם לדבריו הוא מתכוון להעיד כעדי הגנה.

4.

בדיון שהתקיים בפני ביום 4.12.2007 ציינה המשיבה כי ביום 29.11.2007 העבירה לידי העותר פרפראזות מתוך חומר החקירה ועותק מהן נמסר לעיוני. עוד ציינה המשיבה כי שר הבטחון נתבקש לחתום על תעודת חסיון מתוקנת בה יצויין מפורשות כי החסיון לא יחול על נושאים המהווים טענות פסול כלפי חוקרי שירות הבטחון הכללי ותעודת החסיון מתוקנת כאמור אכן הוגשה ביום 5.12.2007. כמו כן הוצג לעיוני במעמד צד אחד חומר החקירה החסוי בעניינו של העותר (להלן: החומר החסוי ).

דיון

5.

נוכח התיקון האמור שהוכנס בתעודת החסיון מתייתר הצורך לדון בבקשת העותר להסרת החסיון בנושאים המהווים טענות פסול כלפי חוקרי שירות הבטחון הכללי. עם זאת, ראוי להדגיש כי מידע הנוגע לשיטות חקירה שהופעלו ולזהות הגורמים המעורבים בחקירה (להבדיל ממענה קונקרטי לטענות הפסול שמציג העותר), הינו מידע חסוי והצורך שלא לגלותו מטעמי בטחון גובר על הצורך בגילויו לשם עשיית הצדק. לפיכך, וככל שהעותר יבקש להעיד מי מהמעורבים בחקירה רשאית המשיבה לחסות את זהותם ולהסוות את דמותם, באופן שלא ניתן יהיה לזהותם, בין על פי מראה פניהם ובין בדרך אחרת (ראו והשוו: בש"פ 6225/07 דהיינה נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (לא פורסם, 25.11.2007); בש"פ 3419/07 סלימאן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם, 27.6.2007) (להלן: פרשת סלימאן )). אשר לחומר החקירה. לאחר שבחנתי את החומר החסוי מצאתי כי הוא נופל במלואו במסגרת העניינים המנויים בתעודת החסיון וחשיפתו עלולה לפגוע באינטרסים בטחוניים חיוניים. עוד אני סבורה כי יש לדחות את בקשת העותר לפירוט טיבו של החומר החסוי שכן פירוט כזה עלול להביא לחשיפת ראיות אשר יש לשמור על חסיונן (ראו והשוו בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 176, 183 (1997)).

יחד עם זאת מצאתי כי יש למסור לעותר שתי פרפראזות נוספות על אלו שהועברו לו ואלו הן: (1) במהלך חקירתו התבטא העותר בפני מי שאינו איש מרות כי נחקר אודות אדם שלדבריו אינו מכירו ולכן אינו מוכן להודות בשקר.

(2) במהלך חקירתו התבטא העותר בפני מי שאינו איש מרות כי 4 ימים נחקר ברצף לילות.

פרט לכך לא מצאתי כי קיימות בחומר החסוי ראיות נוספות שיש בהן לסייע להגנת העותר, ואשר הצורך לגלותן לשם עשיית צדק גובר על שיקולי הבטחון שבגינם הוצאה תעודת החסיון. משכך, אין עילה להורות על גילויים של חלקים נוספים מתוך החומר החסוי (ראו פרשת סלימאן , פסקה 6).

אשר על כן, למעט התוספת של שתי הפרפראזות המפורטות לעיל, העתירה נדחית.