בש"פ 6908/09מג'די יאסין נ. מדינת ישראל

א.

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971.

רקע

ב.

נגד העותר, תושב רצועת עזה, הוגש (ביום 23.4.07) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1048/07), בו יוחסו לו ארבעה עשר סעיפי אישום שעניינם פעילות טרור החל משנת 2003. בין היתר יוחסו לעותר השתתפות בנסיון פיגוע נגד חיילי צה"ל בישוב נצרים, קשירת קשר לביצוע פיגועים נוספים, ביצוע תצפיות לעבר כוחות צה"ל, אימונים צבאיים אסורים, מעורבות בהנחת מטענים וירי טילים. עוד ייאמר, כי העותר נעצר על ידי כוחות צה"ל שעה שהוא מצלם תנועת כוחות בגבול רצועת עזה, וכי נורה ונפצע במהלך מעצרו. ביום 22.03.09 (כמעט

שנתיים לאחר הגשת כתב האישום) חתם שר הביטחון על "תעודה בדבר ראיות חסויות", המחסה כל מידע הנוגע למקורות המידע, שיטות ודרכי הפעולה, ואמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי, וכן כל מידע הנוגע לעובדי השירות. כן נקבע, "כי החיסיון אינו חל על נושאים המהווים טענות פסול הנוגעות לחקירתו של הנאשם".

ג.

ביום 31.08.09 הוגשה העתירה הנוכחית בה נטען, בעיקר , לפגמים בחקירת העותר. בין היתר נטען, כי העותר נורה ברגלו במהלך מעצרו אך אף על פי כן נחקר בשטח תוך מניעת טיפול רפואי, ושוב בחדר הניתוח בבית החולים, תוך איום במניעת טיפול. עוד נטען לאלימות מצד חיילים ששמרו על העותר בבית החולים, ולחקירה תחת איומים בידי חוקרי שירות הביטחון הכללי, בניצול הפציעה. נטען, כי בתום החקירה נערך לעותר תרגיל מדובבים, כי אלה איימו עליו, וכי העותר "בסברו כי מדובר במדובבים, ותחת האיום, ובשל הרצון לקבל את אמונו של פלוני (מדובב), סיפר שקרים בכדי להגן על עצמו". נאמר, כי לאחר שעומת עם המידע שמסר למדובבים טען העותר, כי מדובר בשקרים, אך חוקריו נקטו אלימות (לרבות כבילה באופן שהכאיב לרגל הפצועה) על מנת לגרום לו לחזור על הודאות השוא שמסר. התבקשה, בעיקר, חשיפת כל מידע העשוי לסייע במשפט זוטא, ובפרט כל תיעוד החקירה.

ד.

דיון בעתירה התקיים ביום 29.09.09. בא כוח העותר חזר על האמור בעתירה, וטען לאמצעים פסולים שהופעלו בשלושה שלבים: המעצר, תרגיל המדובבים והחקירה שבאה בעקבותיו. נטען, כי המדובב פלוני איים על העותר, והתבקש - כנטען, לשם העדתו של המדובב - מידע הקשור לעברו הפלילי (ככל שישנו) ולאופן העסקתו. עוד נטען, כי כאשר הדבר נוח לתביעה היא מציגה תיעוד של תרגילי החקירה השונים, והתבקשה חשיפת התיעוד גם בתיקים בהם יש בחומר כדי לסייע להגנה. בפרט התבקש תיעוד החקירה בעקבות התרגיל, שבמהלכה, לאחר שהעותר נכבל כנטען באופן שהכאיב לרגלו הפצועה, הודה בדברים שאמר למדובבים. התבקשה גם מסירת המועד המדויק בו נאמרו הדברים שנמסרו להגנה בפרפרזה, ונטען כי היה על המשיבה להעביר פירוט רחב יותר של החומרים עליהם חלה התעודה.

ה.

באת כוח המשיבה הצהירה, כי עברה על החומר החסוי, וכי אין בו כדי לסייע להגנה. עוד נטען, כי התעודה אינה מחסה מידע העשוי לסייע בטענת זוטא, וכי בכל מקרה אין בחומר דבר העשוי לסייע לטענות אלה. עוד הסכימה באת כוח המדינה לבדוק את תאריך האמרה שנמסרה בפרפרזה. חלקו השני של הדיון נערך במעמד צד אחד, ובמסגרתו הרחיבו באת כוח המשיבה ונציגי שירות הביטחון הכללי באשר לתוכן החומר החסוי, ולגבי הצורך בחיסיון. בתום הדיון הועבר החומר לעיוני, ונמסר לצדדים כי במידת הצורך יתבקשו השלמות טיעון בכתב או בעל פה. לאחר העיון בחומר החסוי התבקשה המשיבה (ביום 13.10.09) להרחיב לגבי מספר עניינים שפורטו בהחלטה חסויה. החלטה גלויה, בדבר עצם הפניה למשיבה נמסרה גם לעותר. בעקבות תגובת המשיבה (מיום 26.10.09), התבקשו הבהרות נוספות (שניתנו ביום 4.11.09 וביום 10.11.09), לאחר קבלתן ניתנת החלטה זו.

דיון

ו.

כפי שנאמר לאחרונה במספר תיקים (ראו בש"פ 6569/09 שלוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 6674/09 אבו צלאח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 6568/09 נבאהין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), תעודת החיסיון אינה חלה על חומר שיש בו כדי לסייע לטענת פסול. ככל שעותר מבקש להעיד את חוקריו, ולטעון כלפי קבילות ההודאות שמסר, תעודת החיסיון לא תמנע זאת ממנו. אף על פי כן, וגם זאת נאמרה בהחלטות הנזכרות, ככל שיש בחומר החקירה מידע העשוי לבסס טענות פסול, או לסייע להגנה להחליט אם להעלותן, אין להחסותו. כשם שאין להחסות ידיעה מודיעינית שיש בה כדי לסייע להגנה במשפט לגופו, כך אין להחסות תיעוד של חקירה שיש בו כדי לסייע במשפט זוטא - ודומה כי כך נוהגת המשיבה. ועוד, העובדה שלא נמצא בחומר החקירה (הגלוי או החסוי) מידע העשוי לסייע בביסוס טענות פסול, אינה מעידה כשלעצמה שאלה אינן נכונות לגופן:

"משמעות ההחלטה בעתירה זו אינה כי טענות העותר לגבי אמצעים פסולים אינה נכונה - אלא כי אין לאלה תיעוד בחומר החסוי. ככל שמבקש העותר לעמוד על טענות אלה, מקומן בהליך העיקרי, ובמסגרת הליכים אלה מתבררות לא אחת טענות בדבר שיטות חקירה פסולות, או בדבר סטייה מהוראות המחוקק בחקירה מסוימת..." (עניין שלוף ).

על טענות אלה להתברר בערכאה הדיונית, וכמובן איני מביע כל דעה לגבי נכונותן.

ז.

אשר לגוף החומר החסוי, בעקבות העיון בו, ולאחר קבלת תגובת המשיבה, סברתי כי בחמישה עניינים יש להרחיב את שהועבר להגנה (הרחבה זו מקובלת, בעקבות שיג ושיח בהחלטות האמורות, גם על המשיבה):

(1)

יש להוציא פרפרזה נוספת המתייחסת לחקירת העותר, ולפיה:

"יום לאחר מעצרו נראה העותר כשהוא בתאו סובל ונאנח מכאבים".

(2)

לגבי הפרפרזה שנמסרה להגנה ללא תאריך, יש לתקנה כך שתאמר:

" בימיה הראשונים של החקירה , התבטא הנדון בפני אחר שאינו איש מרות, כי אינו שייך לארגון כלשהו" (המלים המודגשות הוספו).

(3)

על זכרון הדברים הגלוי מחקירת העותר ביום 15.4.07 יש להוסיף את הדברים הבאים:

"במהלך חקירתו מיום 15.4.07 הכחיש הנדון פעילות ביטחונית מעבר לזו שמסר לחוקריו בחקירות קודמות, אולם לאחר שהובהר לו כי מידע בדבר פעילות נוספת מצוי בידי חוקריו - הודה".

(4)

במועד הדיון נמסרה להגנה פרפרזה המתייחסת להתבטאות העותר ביום 22.4.07. יש להרחיב את הפרפרזה כך שתאמר:

"לקראת סיום חקירתו , ביום 22.4.07, התבטא הנדון, כי אינו מכיר פעילים המבצעים ירי תמ"ס ואינו מכיר את פעילותו של עמאר רחים בתחום זה, כי למעט רובה קלשניקוב הוא אינו מכיר סוגי אמל"ח נוספים שברשות הארגון וכי אינו יודע כיצד משגרים רקטות" (המלים המודגשות הוספו על הפרפרזה שכבר נמסרה).

(5)

מחקירת עד התביעה בלאל נגאר יש להוציא פרפרזה, ולפיה:

"במהלך חקירתו התבטא הנדון בפני אחר שאינו איש מרות ששיקר בחקירתו [מיום 5.4.07 בה הפליל את העותר, וזכ"ד גלוי ממנה הועבר להגנה] ולא מסר את מלוא פעילותו המפלילה".

מעבר לאלה, לא נמצא לטעמי בחומר החסוי מידע העשוי לסייע להגנה במשפט זוטא, או בהליך העיקרי; ומנגד, סבורני כי חשיפתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה. כדי להניח את דעתו של בא כוח העותר אומר, כי אין בתיק תיעוד חסוי של חקירות העותר או של תרגילי חקירה שנערכו לו, ככל שאכן נערכו. ככל שלעותר טענות לגבי חקירותיו, פתוחה בפניו הדרך - כאמור - להעיד את חוקריו בגדרי משפט זוטא. והדברים נאמרים, כמובן, מבלי להביע כל עמדה.

ח.

ולבסוף, ביחס לבקשת בא כוח העותר למסור פירוט מלא יותר של החומר החוסה תחת כנפי התעודה. אכן, פירוט כאמור עשוי לסייע להגנה להחליט האם להגיש עתירה לגילוי ראיה, וכיצד לנמק את הצורך בחשיפת החומר. בית משפט זה ציין לא אחת, כי אף שפירוט מלא של החומר החסוי עלול לחתור תחת החיסיון, על המשיבה לפרט ככל הניתן (ראו לדוגמה בש"פ 3419/07 סלימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות, כללה תעודת החיסיון פירוט מינימלי בלבד של טיב החומר החסוי (ואף נשמטה ממנה ההוראה המקובלת בדבר תחולת החיסיון על היקף החומר ותכולתו). ברם, משהוגשה העתירה שלפנינו, ונבחן החומר במסגרתה תוך חיפוש אחר כל שיש בו כדי לתרום להגנה לעשות מלאכתה, ושלא היה בפניה - דומה איפוא, כי עניינו של העותר לא נפגע מהאופן בו נוסחה התעודה. עם זאת, תיטיב המשיבה לעשות אם תפרט בעתיד יותר לגבי סוגי החומר הקיימים ואלה שאינם קיימים בתיק.

ט.

בחתימת הדברים אזכיר את אשר נאמר בשלוש ההחלטות הנזכרות בפסקה ו' מעלה, בדבר פער הזמנים שאינו מתקבל על הדעת בין מועד הגשת כתב האישום למועד הוצאת תעודת החיסיון (הפעם כמעט שנתיים ). בעניין אבו צלאח נאמר:

"ער אני לעומס המוטל על כוחות הביטחון, וגם שמענו מפי נציגי המדינה על ריבוי התיקים במיוחד בדרום, והמספר הגדול של תעודות חיסיון שיש להוציא. אני מכבד זאת, ואת המשימות המוטלות על הגורמים המקצועיים. נמסר גם כי נעשים מאמצים להתמודד עם המצב. ועם זאת, לבית המשפט, גם כשאין הדבר עולה מפי הנאשם, אחריות לתקינות ההליך הפלילי, במדינת חוק שאינה מדינת עולם שלישי או רביעי, ואין תיקים שיש לראותם כמצויים 'בחצרה האחורית'. כשהמדובר בתעודת חיסיון, ברי כי היא מצריכה עבודה ואינה יכולה להינתן 'מהיום למחר'. אך ברי גם, כי הדבר צריך להיעשות בטווח סביר, למשל חודש-חודשיים מהגשת כתב האישום, ולא סדרי גודל של חודשים ארוכים ואף שנים, אף כי יש לקוות כי זה האחרון חריג הוא. שוב, יש לזכור כי הנאשם במעצר. אין לכך כמובן כל קשר לדין המהותי, והנאשם יתן את הדין כדין, ואם יורשע ייגזר עונשו כאשר ייגזר וכראוי לו. אך לא בכך עסקינן. הדברים כרוכים בזכויות הדיוניות".

יש לקוות, שהחלטה זו החותמת את הטיפול בארבע העתירות שנשמעו ביום 29.9.09, היא האחרונה בה ניאלץ להידרש לעניין.