בש"פ 4406/08 נאהד חמיד נ. מדינת ישראל

א.

העותר, תושב בית חנון ברצועת עזה, נעצר על ידי כוחות צה"ל ביום 12.6.07. ביום 5.7.07 הוגש נגד העותר כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 1071/07) בו יוחסו לו אחד עשר אישומים - שעיקרם השתתפות בירי טילים ופצצות מרגמה לעבר ישראל והנחת מטענים באזור צפון רצועת עזה. ביום 6.5.08 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות, המתייחסת למקורות המידע ושיטות הפעולה של שירות הביטחון הכללי, לאמצעים טכניים המשמשים אותו, וכן לזהות עובדי השירות. ביום 18.5.08 הוגשה העתירה הנוכחית, בה התבקשה הסרת החיסיון "מכל נושא אשר יש בו כדי לסייע להגנתו של הנאשם". כן התבקשה רשימה נושאים מפורטת עליהם חלה התעודה, עובר לקיום דיון בעתירה.

ב.

דיון בעתירה התקיים ביום 16.6.08. עוד קודם לכן (ביום 12.6.08) הודיעה באת כוח המדינה, כי במגבלות החיסיון, כל שניתן להרחיב לגבי תוכן החומר החסוי הוא, כי הוא "כולל, בעיקר, פעולות חקירה סמויות וכן מידע מודיעיני". בדיון ביקש בא כוח העותר כי אעיין בחומר החסוי, על מנת לבחון אם יש בו מידע העשוי לסייע להגנה. באת כוח המדינה הצהירה כי עברה על החומר - ואין בו כדי לתרום להגנת הנאשם. בהמשך התקיים דיון במעמד צד אחד, בו תיארו באת כוח המדינה ונציגי מערכת הביטחון את תוכן החומר החסוי והצורך לחסותו. לאחר מתן הסברים אלה נתקיים שוב דיון גלוי, בו נמסר לעותר ולבא כוחו כי החומר ייבדק. בעקבות העיון בחומר, שכלל גם את המסמכים הגלויים שנמסרו לעותר, ניתנת החלטה זו.

ג.

כבר נאמר, כי "מטבע הדברים בכל משפט פלילי, מינהלי או אזרחי - חיסוי ראיות אינו מסב קורת רוח לבית המשפט" (בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם בש"פ 5655/07 שעלאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מסיבה זו נבחן החומר שחיסויו מתבקש בזהירות, "בתהליך משולש על ידי הגורם המוסמך ליתן את תעודת החיסיון, על ידי גורמי התביעה המופקדים על ניהול המשפט ועל ידי בית המשפט במסגרת סעיף 44 לפקודת הראיות" (בש"פ 7480/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט, כתארו אז, ריבלין; בש"פ 5314/07 קורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בסופו של יום, "אם ראייה פלונית חיונית להגנה, כי אז לא יקויים החיסיון" (בש"פ 4857/05 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה). כך ההלכה הפסוקה מכבר (ראו ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729; בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 163), וכך היא הוראת המחוקק, "אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה" (סעיף 44(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971).

ד.

מתוך אלה עיינתי - "בעיניו של סניגור" (כדברי השופט טירקל בפרשת רביב ) - בחומר שהועבר לעיוני. סבורני כי אכן מדובר בחומרים רגישים, שחשיפתם עלולה לפגוע בעבודת שירות הביטחון הכללי וגורמי המודיעין. שנית, עיון בחומר מעלה כי אין בו כדי לסייע להגנת הנאשם. מתוך השוואה בין החומר החסוי לחומר שהועבר להגנה כאמור, עולה כי נמסר להגנה תיעוד מפורט וממצה של חקירת העותר - ונראה כי אין בחומר שלא הועבר, הקשור בעיקר לאופן הטכני של עריכת הדברים ולא לתוכן, כדי להוסיף להגנה. יתרת החומר קשורה בעיקר לפעילות צה"ל במסגרתה נעצר העותר, ולמידע מודיעיני (כאמור בהודעת המדינה מיום 12.6.08), שאין להם השלכה ישירה על ההליך שלפנינו. סופו של יום, סבורני כי אין בחומר שהוחסה כדי לסייע להגנה.

ה.

סוף דבר, אינני נעתר לעתירה.