בש"פ 6568/09צח'ר מחמוד סלימאן נבאהין נ. מדינת ישראל

א.

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971.

ב.

נגד העותר, תושב רצועת עזה שנעצר ביום 13.7.07, הוגש (ביום 10.8.07) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1116/07), בו יוחסו לו שמונה פרטי אישום שעניינם פעילות במסגרת ארגון החמאס. כתב האישום מתייחס לפעילות שראשיתה בתחילת שנות האלפיים, הכוללת בין היתר אימונים צבאיים, תצפיות לעבר כוחות צה"ל, ירי פצצות מרגמה, מעורבות בהעברת מטענים וביבוא תחמושת, הסתננות לישראל וסיוע באיתור מקום מתאים לחפירת מנהרה לתוך שטח ישראל. ביום 25.7.09 חתם שר הביטחון על "תעודה בדבר ראיות חסויות", המחסה כל מידע הנוגע למקורות המידע, שיטות ודרכי הפעולה, ואמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי, וכן כל מידע הנוגע לעובדי השירות. כן נקבע, כי החיסיון חל גם על רשימת החומר החוסה תחת התעודה, היקפו מהותו וכמותו, ומנגד - כי אינו חל על "מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול".

ג.

ביום 17.8.09 הוגשה העתירה הנוכחית, בה נטען, בעיקר , כי חקירתו הממושכת והאלימה של העותר "הניבה טענות רבות היכולות לשמש טענות זוטא", והתבקשה חשיפת חומר החקירה המתעד את השימוש הנטען באמצעים הפסולים. דיון בעתירה התקיים ביום 29.9.09. בדיון חזרה באת כוח העותר על האמור בעתירה, והוסיפה כי העותר סיפר למדובבים על פעילות שלא נטל בה חלק (גם כיון שאוים על ידם), ואז כפו עליו החוקרים לחזור ולהודות בדברים אלה. התבקשו חשיפתם של תיעוד תרגיל המדובבים, ושל תיעוד חקירת אנשי שירות הביטחון הכללי. באת כוח המשיבה הזכירה, כי תעודת החיסיון לא חלה על טענות זוטא, וככל שיועלו כאלה תוכל באת כוח העותר לחקור את חוקריו. כן הצהירה באת כוח המשיבה, כי עברה על החומר החסוי, ואין בו כדי לסייע להגנת העותר. בהמשך התקיים דיון במעמד צד אחד, בו הרחיבו באת כוח המדינה ונציגי שירות הביטחון הכללי לגבי תוכן החומר החסוי וטעמי החיסיון. בתום הדיון הועבר החומר לעיוני, ונמסר לצדדים כי במידת הצורך יתבקשו השלמות טיעון בכתב או בעל פה.

ד.

בעקבות העיון בחומר התבקשה המשיבה (ביום 13.10.09) להרחיב לגבי מספר עניינים שפורטו בהחלטה חסויה. החלטה גלויה בדבר הפניה למשיבה נמסרה גם לעותר. בעקבות תגובת המשיבה (27.10.09) ניתנת החלטה זו.

ה.

ראשית יש לומר, כי הדין עם המשיבה, והתעודה אינה חלה על טענות זוטא. ברם, ככל שיש בחומר החסוי מידע היכול לתמוך בטענות אלה יש להעבירו להגנה, וכך - דומה - נוהגת המשיבה תדיר:

"אילו היה בחומר החסוי מידע העשוי לסייע להגנה לגבש טענת פסול קונקרטית, היה על המשיבה להעבירו (ולמצער, להעביר פרפרזה ממנו) מבלי להמתין להעלאת טענת פסול במסגרת משפט זוטא. ברם, סבורני - בהתבסס על עתירות דומות בעבר - כי כך נוהגת המשיבה דרך כלל, ולא פעם מועברות פרפרזות מאמירות של נחקרים לגבי מהלך חקירתם גם אם לא תועדו ישירות בחומר גלוי" (בש"פ 6674/09 אבו צאלח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

ו.

שנית, בעקבות העיון בחומר החסוי, וקבלת עמדת המשיבה, נמצאו שלושה עניינים בהם יש להרחיב את היקף החומר שהועבר להגנה: (1) בחומר החסוי נכלל תחקור שנערך לאבי העותר, בו הכחיש כל קשר שלו או של בני משפחתו לפעילות טרור, ובהסכמת המשיבה נערכה ממנו פרפרזה שתועבר לעותר; (2) הורחבה פרפרזה שכבר הועברה לעותר, כך שתכלול את המלים, "ולא יעזבו אותו עד שיודה"; (3) תוקן נוסח הפרפרזה שהועברה לעותר מבדיקת הפוליגרף שעבר, כך שתחת המילים "הנדון לא עבר בהצלחה את הבדיקה" באו המילים "לא ניתן היה להגיע לתוצאות חד משמעיות באשר לשאלה בדבר קשר ביטחוני...". המשיבה מתבקשת, ככל שטרם עשתה זאת, להעביר לידי ההגנה את המסמכים שטרם הועברו, בתוך השבוע הקרוב.

ז.

בכפוף לשלושה עניינים אלה, סבורני כי אין בחומר החסוי מידע העשוי לסייע להגנת העותר, במשפט זוטא או בהליך העיקרי. ומנגד, התרשמתי באופן ברור, כי יש בחשיפת החומר משום סיכון לביטחון המדינה ולשיטות הפעולה של גורמי הביטחון. ולבסוף אדגיש, אין בחומר כל תיעוד לאיומים או אלימות שננקטו כלפי העותר, אם כי אין הדבר מונע ממנו כמובן לנהל משפט זוטא.

ח.

בשולי הדברים אזכיר את שנאמר בעניין אבו צלאח (בש"פ 6674/09 אבו צלאח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), ובעניין שלוף (בש"פ 6569/09 שלוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), באשר ללוח הזמנים להגשתה של תעודת החיסיון. במקרה דנא הוגש כתב האישום ביום 10.8.07, ותעודת החיסיון נחתמה ביום 25.7.09, כעבור כמעט שנתיים . כפי שכבר נאמר בעניין אבו צלאח , "לבית המשפט, גם כשאין הדבר עולה מפי הנאשם, אחריות לתקינות ההליך הפלילי, במדינת חוק שאינה מדינת עולם שלישי או רביעי, ואין תיקים שיש לראותם כמצויים 'בחצרה האחורית'".