פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2019/09
בש"פ
2020/09
בש"פ
2022/09
בש"פ
2028/09
בש"פ
2029/09
בש"פ
2030/09
בש"פ
2032/09
בש"פ 2035/09
בש"פ 2037/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
החלטה
א.
החלטה זו ניתנת במאוחד, כיוון שבכל התיקים עליהם היא נסבה מתעוררת בעיה אחת – רצונו המהותי של המחוקק אינו מקוים כדבעי. בתיק אחד הוגש כתב האישום ב-2006, בחמישה מתשעת התיקים הוגש כתב האישום ב-2007, בשלושה בחלקה הראשון של 2008, כפי שיפורט – אך אף לא באחד מהם החלו ההוכחות. כל התיקים מצויים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע וכולם בעבירות בטחוניות מסוגים שונים, רובם כנגד נאשמים מרצועת עזה, ואחד תושב דורה ברש"פ. הצד השוה שבהם הוא שהדחיות ניתנות בהסכמה – וגם ההארכות מעבר לתשעה חודשים עד כה בבית משפט זה כך; אך רצונו של המחוקק כי תיק פלילי במדינת חוק יישמע בהקדם, ובעיקר כי אדם הנהנה מחזקת החפות, לא יהא עצור מעבר לקביעת המחוקק אלא אם יש טעם טוב לכך – אינו מקוים. ההסכמות בכל התיקים ניתנות על-יסוד הודעות הצדדים כי מתקיים מו"מ להסדר טיעון. טעם זה יכול להיות תקף, בלשון העם "להחזיק מים", תקופה מסוימת, נאמר עד מחצית שנה – אך לאחר מכן נגרמת זילות ההליך הפלילי. נזדמן לי גם בעבר, ובמיוחד בימים אלה, להידרש לתופעה זו בהחלטות אחרות. אין צורך להזכיר כי סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע כי נאשם היושב במעצר בשל כתב אישום פלוני תשעה חודשים ישוחרר, אך סעיף 62 קובע, כי רשאי שופט של בית משפט זה להאריך את המעצר לתקופה של 90 יום, ולחזור ולצוות על כך. השיקולים להארכה או לדחיית הבקשה ידועים ואין צורך לחזור עליהם.
ב.
נביט בתיקים שלפנינו, לפי סדר הגשתם:
(1) בש"פ 2019/09 – התיק הוגש לבית המשפט בבאר שבע ב-9.3.08, מתבקשת הארכה שניה מעבר לתשעה חודשים, ונתבקשו דחיות למיצוי משא ומתן להסדר טיעון. התיק היה קבוע לאתמול (3.3.09), אך הבקשה הנוכחית, שהוגשה אתמול, אינה כוללת עדכון.
(2) בש"פ 2020/09 – הוגש כתב אישום ב-9.3.08. מתבקשת הארכה שניה מעבר לתשעה חודשים. ב-22.12.08 הצהיר בא כוחו על כוונת שולחו להודות בעובדות כתב האישום המתוקן. התיק היה קבוע לשלשום (3.3.09) וכנראה לטיעונים לעונש. הבקשה הנוכחית אינה כוללת עדכון.
(3) בש"פ 2022/09 – כתב האישום הוגש ב-10.3.08. מתבקשת הארכה שניה מעבר לתשעה חודשים. היו חילופי ייצוג ובקשת דחייה, לרבות לניהול מו"מ להסדר טיעון. התיק קבוע היה לאתמול, 4.3.09, ללא מועדי הוכחות.
(4) בש"פ 2028/09 – כתב האישום הוגש ב-19.12.07. מתבקשת הארכה שלישית מעבר לתשעה חודשים. ב-22.1.08 נקבעה כשירות פסיכיאטרית להעמדה לדין. נושא זה הועלה מחדש בהמשך על-ידי הסניגוריה, והיא חזרה בה. היו דחיות לבקשת הסניגוריה והדיון קבוע ל-15.3.09. הנימוק שניתן – מו"מ להסדר טיעון.
(5) בש"פ 2029/09 – התיק הוגש ביום 20.9.07. מתבקשת הארכה רביעית . לעת הזאת קבוע התיק לתזכורת ל-30.3.09, לאחר דחיות שונות לצורך מיצוי המו"מ. היו גם חילופי ייצוג.
(6) בש"פ 2030/09 – התיק הוגש ב-20.12.07. מתבקשת הארכה שלישית . היו דחיות לשם מו"מ. התיק קבוע לדיון ב-31.3.09.
(7)
בש"פ 2032/09 – התיק הוגש ב-19.7.07. מתבקשת הארכה חמישית . עד כה נשמעה עדות מוקדמת של עד אחד. חלק מן הדחיות היו בנושא הפסיכיאטרי.
(8) בש"פ 2035/09 – התיק הוגש ב-21.12.06. מתבקשת הארכה שביעית ,
והדחיות באו לבקשת ההגנה למיצוי מו"מ להסדר.
(9) בש"פ 2037/09 – התיק הוגש ב-18.9.07, ואף הוא מצוי במו"מ, לאחר גלגולים שונים. מתבקשת הארכה רביעית .
ג.
אכן, לא כל התיקים שוים בנסיבותיהם ובנסיבות דחיותיהם, אך הצד השוה הוא שבתי המשפט מוצאים עצמם אנוסים להסכים לדחיות שמשמען כי הנאשמים, אם גם בעבירות חמורות, מצויים במעצר מתמשך. זאת – שעה שניתן היה, בודאי בחלק הארי מן המקרים, להגיע להוכחות במועד מוקדם משמעותית.
ד.
הקל ביותר, הואיל ויש הסכמה להארכה, היה להסכים – כמקובל על פי רוב. איני סבור כי הדבר ראוי. תפקידו של בית משפט זה על פי רצון המחוקק הוא בקרת ההליך. אני מאריך את המעצר בכל התיקים בארבעים וחמישה יום מהיום. הפרקליטות והסניגורים יתנו אל ליבם את האמור, והעתק ההחלטה יועבר גם אל בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, ט' באדר תשס"ט (5.3.2009).
ש ו פ ט