בש"פ 95/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 13.1.11 או עד למתן פסק-דין בת"פ 23939-01-10, המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, המחזיק חמישה אישומים. בין היתר, מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בנשק, הובלת נשק, הסתננות, התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי עובדות האישום הראשון , במהלך שנת 2005, כשהוא מצוי בעזה, קשר המשיב קשר עם תושבים המתגוררים שם, להעביר כלי נשק ותחמושת מסיני לרצועת עזה דרך מנהרות. בגדר כך, היה על המשיב לקבל כסף ששילמו הרוכשים עבור הנשק, לפני שזה הגיע לרצועה, ולהעבירו לקושרים לאחר הגעת כלי הנשק לשם. למשיב מיוחס ביצוע 6 עסקאות באופן זה, שבמהלכן הועברו מסיני לרצועה כ-30 רובי קלצ'ניקוב וכ-20 אקדחים. עבור כל עסקה קיבל המשיב מהקושרים כ-1000 דולר. לפי עובדות האישום השני , במהלך שנת 2005, כשהוא מצוי בעזה, קשר המשיב קשר עם ארבעה תושבי עזה, לעבור למצרים דרך עזה, לחצות את גבול ישראל-מצרים ולהיכנס לישראל שלא כדין. בהמשך לקשר, עברו המשיב והקושרים למצרים, חצו את הגבול ונכנסו לישראל שלא כדין. המשיב שהה בישראל שלא כדין במשך ארבעה חודשים, ואז שב לעזה. לפי עובדות האישום השלישי , במהלך שנת 2007, כשהוא מצוי בעזה, קשר המשיב קשר עם שני תושבי עזה לעבור למצרים דרך עזה, לחצות את גבול ישראל-מצרים ולהיכנס לישראל שלא כדין. בהמשך לקשר, עברו המשיב והקושרים למצרים, חצו את הגבול ונכנסו לישראל שלא כדין. המשיב שהה בישראל כחודשיים וחצי, ולאחר מכן שב לעזה. לפי עובדות האישום הרביעי , בסביבות חודש אוגוסט 2009, שעה שהמשיב שהה בסיני, פנה אליו תושב עזה וביקש ממנו לסייע לו ולשלושה נוספים לחצות את גבול ישראל-מצרים ולהיכנס לישראל שלא כדין. בסופו של יום חזר אותו תושב לעזה, נוכח דברי המשיב ש"הגבול קשה" אך שלושת האחרים נותרו בסיני והביעו רצונם להיכנס לישראל כדי לבצע גניבות רכב. נוכח זאת, פנה המשיב לאדם המתגורר בסיני כדי שיכניס את השלושה לישראל, וזה הכניסם שלא כדין דרך גבול ישראל-מצרים. כל אחד מהמסתננים שילם למשיב כ-1000 דולר. לפי עובדות האישום החמישי , בסביבות חדש נובמבר 2009, שעה שהמשיב שהה בסיני פנה אליו תושב עזה (להלן: סלמאן ) וביקש את עזרתו בהסתננות לישראל. המשיב סירב להסתנן ללא עיד אלסופי (להלן: עיד ), ומשכך חזר סלמאן לעזה. כעבור כשבועיים, בעת ששהה בעזה, נפגש המשיב עם שלושה אנשים בביתו של עיד, ושם קשרו הארבעה קשר לעבור למצרים ומשם לחצות את הגבול לישראל שלא כדין. הוסכם כי אם ייעצרו, יוצג המשיב בשם בדוי. בחלוף זמן קצר, קשר סלמאן קשר עם פעיל חמאס (להלן: אבראהים ) לחטוף חייל מישראל לעזה עבור הארגון דרך סיני. בנוסף, קשרו השניים להסתנן לישראל עם שני מטעני חבלה ולפוצצם כדי לגרום למות ישראלים. הוסכם ביניהם, כי אבראהים ייכנס לישראל דרך מצרים עם מטעני חבלה, ואילו סלמאן ייכנס אחריו כשהוא נושא אקדח אם משתיק קול. סלמאן הצטייד ב-9 כדורים לאקדח ובכרטיס זיכרון לטלפון נייד שבו הסבר על ייצור מטעני חבלה, ובשעות הלילה המאוחרות של יום 12.12.09, עברו המשיב ושלושת הקושרים לסיני דרך מנהרה בעזה, ושהו בביתו של תושב מצרים במשך שבוע. בהמשך, חצו המשיב והקושרים את הגבול לישראל שלא כדין. סלמאן הסתנן כשעל גופו אקדח ומשתיק קול, כשהאקדח דרוך ואינו ניתן לפריקה וכדור טעון בבית הבליעה. המשיב והקושרים נעצרו על-ידי כוחות צה"ל בסמוך לגבול. כפי שתוכנן, הציג עצמו המשיב בשם בדוי. בחלוף ימים אחדים נעצר גם אבראהים בציר פילדלפי, כשעל גופו שני מטעני חבלה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. במסגרת הדיונים בתיק, הורה בית המשפט – לבקשת המבקשת – על קיום דיון בדלתיים סגורות ועל איסור פרסום. לאחר מספר דחיות במועד הדיון, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ט' חימוביץ' ) ביום 3.2.10 – בהסכמת המשיב – על מעצרו עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים, והמשפט עודנו נמשך, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, אף היא בהסכמתו, ובית משפט זה (השופט ח' מלצר ) נעתר לה כמבוקש.

בחלוף תקופה זו, הוגשה על-ידי המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. בקשה זו מונחת לפניי.

3.לטענת המדינה, מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מן העבירות המיוחסות לו, נגד ביטחון המדינה, שבוצעו בתדירות רבה, ותוך גילוי מומחיות מצדו בביצוע המעשים. לדבריה, העונש הצפוי למשיב אם יורשע בדין ועובדת היותו תושב עזה, מקימים חשש כי אם ישוחרר ממעצר הוא עלול להימלט מהדין. בהקשר זה מצביעה המדינה על כך שהמשיב התחזה לאחר בעת שנתפס על-ידי כוחות צה"ל, ואף הזדהה כאחר בחקירתו. המדינה אינה מתעלמת מן הקושי הנעוץ בכך ששמיעת ההוכחות במשפטו של המשיב טרם החלה, לטענתה – תחילה בשל בקשות דחייה מטעם ההגנה לשם מיצוי הליכי מו"מ ובשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון, ולאחרונה בשל בקשות מטעם ההגנה ושביתת הפרקליטים. עם זאת – לדבריה – משהתקבלה תעודת החיסיון, ומשנקבע מועד לדיון בבקשה לגילוי ראייה והתיק קבוע למתן מענה נוסף, יש לקוות כי תחול התקדמות בתיק.

4.המשיב טוען מנגד כי נסיבות ביצוען של העבירות הביטחוניות המיוחסות לו אינן מצויות במדרג גבוה של חומרה. לדבריו, לא קיימת אינדיקציה ראייתית למעורבות אנשי חמאס בפרשה, וממילא הוא לא פעל ישירות נגד ביטחון המדינה ולא ניסה לפגוע בישראליים, אלא רק הסתנן לתוכה והיה מעורב בעסקאות שעניינן נשק קל. בצד זה, מצביע המשיב על השיתוק החלקי שבו לקה במהלך מעצרו, שאינו מאפשר לו להתנהל בכוחות עצמו, ועל היותו נתון לטיפול פסיכיאטרי. לטענתו, פרק הזמן הממושך שבו הוא נתון במעצר, שנוצל ברובו להוצאת תעודת חיסיון, ובמהלכו טרם החל שלב ההוכחות, מטה את נקודת האיזון ומצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

5.יצוין, כי במהלך הדיון בבקשה, הוריתי לב"כ המדינה להגיש תיעוד מטעם הגורמים המוסמכים בהתייחס למצבו הרפואי של המשיב ולטיפול הרפואי שאותו הוא מקבל. במסגרת הודעתה מיום 12.1.11, צירפה המדינה תיעוד רפואי בעניינו של המשיב. מהמסמך המצורף עולה כי בבדיקה שבוצע על-ידי נוירולוג, אובחן המשיב כסובל מ- “conversion reaction” , ובבדיקה במר"ש נמצאה "אי התאמה גסה בין תמונה קלינית ובדיקה פיזיקאלית". בעקבות בדיקה נוירולוגית שבוצעה למשיב הומלץ לבצע לו CT מוח. בצד זה הומלץ למשיב ליטול תרופות פסיכיאטריות שונות. המסקנה העולה מן המסמך בסופו של יום הינה כי "מצבו הרפואי של האסיר – משביע רצון ללא שינוי במצבו הניורולוגי". בתגובתו של המשיב להודעה ביקש הלה לחייב את המדינה להעביר את כל התיק הרפואי שלו לידי בית המשפט. לדידו, ב"סיכום הרפואי" שצורף על-ידי המדינה, אין פירוט מספיק לגבי מספר נקודות מהותיות. בנסיבות העניין, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. חומרת העבירות המיוחסות למשיב, בפרט בנסיבות שבהן בוצעו, אינה נתונה במחלוקת. למשיב מיוחסות עבירות בנשק ועבירות הסתננות המעמידות את ביטחון המדינה בסיכון כבד – פוטנציאלית, וכפי שהתברר במקרה דנן, אף מעשית. ודוק: הגם שהמשיב שימש אך גורם מתווך בפרשות שלפנינו, חומרתם הרבה של מעשיו מתבטאת באפשרות שהם יוצרים לביצוען של עבירות אחרות, המסכנות חיי אדם. לפי המעשים המיוחסים לו, נטל המשיב חלק פעיל בביצוע עבירות שעניינן הכנסת נשק בהיקפים בלתי מבוטלים לרצועת עזה, ובסיוע לכניסת אנשים באופן בלתי חוקי לתחומי ישראל, תוך שהוא מערים על רשויות החוק ומשתמש בזהות בדויה. כפי שהתברר בהמשך, האנשים שסייע בהכנסתם לישראל באופן בלתי חוקי, ביקשו לבצע בה פיגועי חבלה. במצב דברים זה, נגזרת מסוכנותו של המשיב באופן ישיר ממעשיו, ומצדיקה כי מעצרו יוארך. לכך מתווסף החשש האינהרנטי להימלטות מן הדין נוכח כך שמדובר במי שאיננו מתגורר בתחומי מדינת ישראל (והשוו: בש"פ 7055/09

אבו עיד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 21.09.2009); בש"פ 6443/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 22.9.2010)). אמנם, אין להתעלם מפרק הזמן הממושך שבו מצוי המשיב במעצר בלא שהחלה פרשת הוכחות, חלקו בשל הוצאת תעודת חיסיון בעניינו. הגם שאין לומר כי התארכות ההליכים מונחת כולה לפתחה של התביעה, היה מקום בעת שניצבים אנו בתום שנה שבה מצוי המשיב במעצר, כי משפטו יהיה בשלב מתקדם יותר. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח פרק הזמן הממושך שנוצל לשם עריכת משא ומתן בין המדינה לעורר, בניסיון להגיע לידי הסדר טיעון. ניתן אמנם להבין את הצורך בדחיית דיונים – ולו גם בהסכמה – לצורך ניהול משא ומתן בין הצדדים, ואולם דחיות אלה לא יכולות להיעשות עד בלי גבול. בחלוף פרק זמן סביר שבו מוסיף המו"מ ומתנהל, והנאשם יושב במעצר, מורה תחושת צדק בסיסית להבאת התיק לדיון משפטי כדי לאפשר התקדמות בשמיעת הראיות – אפילו ייעשה הדבר בד בבד עם המשך המגעים להסדר (ראו דברי השופט א' רובינשטיין בבש"פ 10974/08 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיף ה' (לא פורסם, 4.3.09)). מכל מקום, משמוצו הליכי המו"מ, והתיק קבוע עתה למתן מענה נוסף, ניתן לקוות כי תחול בו התקדמות בתקופה הקרובה. על רקע זה, ונוכח חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות למשיב, והמסוכנות הנובעת מהן, לא מצאתי כי נקודת האיזון שונתה במידה המצדיקה את שחרורו בעת הנוכחית.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המבקש יוארך בתשעים ימים, החל מיום 13.1.11 או עד למתן פסק בת"פ 23939-01-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

נ יתנה היום, י"א בשבט התשע"א (16.1.11).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11000950_M03.doc

נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333

; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il