בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב ב-45 יום החל מיום 24.9.10 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ) וסעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 (להלן: חוק הנוער ).

2.

בחודש אוגוסט 2009, הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבו מיוחסות לו (ולשניים נוספים) עבירות של רצח בכוונה תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. פירוט המעשים המיוחסים למשיב ולחבריו הובא בהחלטות הקודמות בעניינו של המשיב, ולכן יובאו כאן בתמצית בלבד. לפי עובדות כתב האישום, תקפו הנאשמים, ביוזמת המשיב, את בני משפחת קרפ בחוף תל-ברוך שבצפון תל אביב. האם והבת הצליחו לברוח, ולאחר מכן תקפו הנאשמים בצוותא חדא את האב, אריק קרפ, במכות חזקות ובעיטות נמרצות בכל חלקי גופו, במשך זמן ניכר, ולא איפשרו לו להימלט. בעקבות התקיפה האלימה, נגרמו לאריק קרפ חבלות קטלניות, שמהן נגרם מותו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים, שבהם המשיב, עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) נעתר לבקשה, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים, וכן כי קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממעשיהם. ערר על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (החלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 26.11.09 בבש"פ 9114/09). במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, הוגש בעניינו של המשיב תסקיר מעצר. בתסקיר נשללה אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית משפחתו ובפיקוחה, וצוין כי בחינת אפשרות של שחרור לחלופה מוסדית אינה רלוונטית בשלב זה בשל זמני המתנה ארוכים.

4.

משלא הסתיים משפטו של המשיב עד תום ששת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו בארבעים וחמישה ימים נוספים. בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ) קיבל את הבקשה באופן חלקי, והאריך את המעצר בשלושים ימים, תוך שהורה לצדדים לפעול לקביעת מועדי ישיבות נוספים בהליך העיקרי בגדר תקופה זאת (בש"פ 1449/10). לאחר שחלפה תקופת ההארכה האמורה, שב בית משפט זה (השופטת א' חיות ) והאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים (בש"פ 2081/10). בית משפט זה שב ונעתר לבקשות המשיבה להאריך את מעצרו של המשיב לתקופות של 45 ימים, בהחלטות השופטת ע' ארבל (בש"פ 3323/10 מיום 6.5.10); השופט נ' הנדל (בש"פ 4539/10 מיום 20.6.10) והשופט א' גרוניס (בש"פ 5645/10 מיום 1.8.10).

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שישית במספר, שבגדרה חוזרת המשיבה על הטעמים שהועלו בעיקרם בבקשות הקודמות בעניינו של המשיב. בין היתר, טוענת המבקשת כי נגד המשיב קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית וכן כי המעשים החמורים המיוחסים לו מעידים כי שחרורו עשוי לסכן את שלום הציבור ובטחונו. עוד נטען, כי אין בהיותו של המשיב קטין כדי לשנות את ההחלטה בשאלת מעצרו, זאת בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים לו ורמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו לציבור. אשר להתקדמות ההליך העיקרי, מעדכנת המבקשת כי זה מכבר הסתיים פרק שמיעת הראיות בתיק. לדבריה, סיכומי התביעה הוגשו ביום 15.9.10, ולפי הוראת בית המשפט, יוגשו סיכומי ההגנה בתוך 45 יום ממועד זה.

6.

בדיון שנערך לפניי, טען בא-כוח המשיב כי בשל היקפו הרב של החומר בהליך העיקרי, הוא צופה שהגשת הסיכומים מטעם ההגנה תתעכב בפרק זמן משמעותי, וכי הדיון בתיק יארך עוד חודשים ארוכים. בא-כוח המשיב טוען שעל בית המשפט לבחון את שאלת המשך מעצרו של המשיב בצורה דקדקנית, נוכח הוראות תיקון 14 לחוק הנוער, הנוגעות למעצר קטינים שטרם הורשעו. חלוף הזמן הרב מאז מעצרו של המשיב, מחייב – לדעת בא כוחו – שקילה מחודשת של שחרורו לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא בפיקוח. בא-כוח העורר מצביע עוד על חוות דעת חיוביות בעניינו של המשיב, שלפיהן לא נשקפת ממנו מסוכנות לציבור בשלב זה.

7.

לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. ככל שמתמשך ההליך השיפוטי, נדרש בית המשפט לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ושלומו. הדברים אמורים ביתר שאת ביחס לנאשמים קטינים, אשר לגביהם נקבע בחוק כי המעצר הינו האמצעי האחרון שיש לנקוט בו (ראו סעיף 10א לחוק הנוער). אכן, כאשר מדובר בנאשם קטין, קיימת רגישות מיוחדת למשך הזמן שבו שוהה הוא במעצר, שכן הנזק הכרוך בכל יום שבו מוחזק קטין במעצר עולה על זה הנגרם לזה הבגיר, ומסיט את נקודת האיזון אל עבר העדפה של חלופת מעצר, ככל שיש בזו כדי להפיג את מסוכנותו של הנאשם (בש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 15.9.10); בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.10)). זאת ועוד, הוראות החוק שנוספו בתיקון 14 לחוק הנוער, נועדו לוודא כי הארכת מעצרו של קטין שטרם הורשע, תיעשה בתשומת לב רבה תוך פיקוח הדוק על קצב התנהלות ההליך המשפטי בעניינו של הקטין. בין היתר, נקבע כי התקופה שניתן להחזיק נאשם קטין ללא הארכת מעצרו תעמוד על 6 חודשים בלבד (לעומת 9 חודשים אצל נאשם בגיר), וכן כי תקופת ההארכה המירבית תעמוד על 45 ימים (לעומת 90 ימים במקרה של נאשם בגיר).

8.

למשיב מיוחסת עבירה של רצח, שלה נלווית חזקת מסוכנות סטטוטורית. המעשים המיוחסים לו – תקיפה ברוטאלית בלא סיבה של איש משפחה תמים שנקרה בדרכו וגרימת מותו במכות ובעיטות – מעידים על מסוכנות ממשית הנשקפת ממנו לשלום הציבור. כדברי השופט ס' ג'ובראן בהחלטתו בעניין ערר המשיב על מעצרו:

"הקלות הבלתי נסבלת העולה מחומר הראיות לכאורה, בה הסירו הנאשמים מעצמם כל צלם אנוש והפנו את זעמם ועוצם ידם כלפי איש מבוגר ומשפחתו, אשר לא התגרו בהם בשום דרך וכל שביקשו היה להימנע מעימות, אינם נתפסים. זלזולם העמוק בחייו של אדם, אי רתיעתם מלגרום למותו במו ידיהם החשופות, הנחישות שגילו, העובדה שהם חדלו ממעשיהם רק מחשש שמא ייתפסו ובעיקר השרירותיות בה החליטו לבצע מעשים איומים אלה, מגבשים יסוד סביר מאוד לחשוש, כי לא יהיה דבר אשר ימנע מהם לחזור על מעשיהם במידה וישוחררו לחלופת מעצר. מחומר הראיות עלה מעבר לכל האמור, כי לאחר שברחו מזירת האירוע, [...] התרברבו במעשיהם. מסוכנותם ניתנת בנסיבות אלה לאיון, רק על ידי שמירתם במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, מאחורי סורג ובריח." (בש"פ 9114/09)

9.

עובדת היותו של המשיב קטין (ובהקשר זה יוער כי המעשים המיוחסים למשיב בוצעו כשהוא כמעט בן 17 שנים), כמו גם חלוף הזמן, אין בהם כדי לאיין בנקודת הזמן הנוכחית את המסוכנות הנשקפת ממנו ולהסיט את נקודת האיזון לטובת שחרורו של המשיב ממעצר. לטענת המשיב, נוכח חלוף הזמן הממושך שבו הוא שוהה במעצר בטרם הורשע בדין, יש מקום לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, עם התקדמות הזמן – כך בפרט כשמדובר בקטין – תגדל נכונותו של בית המשפט לבחון אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר מתאימה (ראו: בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.10)).

עם זאת, החלופה שמציע המשיב (שחרור למעצר בית מלא) נשללה על-ידי שירות המבחן, ולא מצאתי כי חלוף הזמן לבדו מצדיק בחינה מחודשת של חלופת מעצר זו, שנקבעה כבלתי מתאימה גם על-ידי בית המשפט בהחלטותיו הקודמות. בנקודת הזמן הנוכחית, על רקע העובדה שההליך העיקרי עומד בפני סיום, לאחר שהושלמה שמיעת הראיות והוגשו סיכומי התביעה (גם אם לא יסתיים במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת), מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בזאת בארבעים וחמישה ימים החל מיום 24.9.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1057/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.