פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
264/12
בש"פ
309/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר בבש"פ 264/12
והמשיב 1 בבש"פ 309/12:
פלוני
נ ג ד
המשיבה בבש"פ 264/12
והמבקשת בבש"פ 309/12:
מדינת ישראל
המבקשת בבש"פ 309/12 והמשיבה בבש"פ 264/12:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים בבש"פ 309/12 והעורר בבש"פ 264/12:
1. פלוני
2. פלוני
בש"פ 264/12: ערר על החלטת בית
המשפט המחוזי לנוער באר שבע בתיק מ"ת 38781-07-11 שניתנה ביום 1.1.2012 על
ידי כבוד השופט א' איינפלד
בש"פ 309/12: בקשה להארכת מעצר
תאריך הישיבה:
כ"ט בטבת התשע"ב
(24.1.2012)
בשם העורר בבש"פ 264/12 והמשיב 1 בבש"פ
309/12:
עו"ד תומר אורינוב
בשם המשיב 2 בבש"פ 309/12:
עו"ד נועם בנדר ועו"ד אליסף יפרח
בשם המשיבה בבש"פ 264/12 והמבקשת בבש"פ
309/12:
עו"ד ארז בן ארויה
החלטה
1.
לפניי שני הליכים שיידונו במאוחד ואשר עניינם באותו נאשם (להלן:
העורר ):
בש"פ 309/12: בקשה להארכת מעצרו בארבעים וחמישה ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ולפי סעיפים 10 יב-יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.
בש"פ 264/12: ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' איינפלד ) מיום 1.1.2012 במ"ת 38781-07-11, בגדרה נדחתה בקשת העורר (הוא המשיב 1 בבש"פ 309/12) לעיון חוזר בהחלטת השופטת סגנית הנשיא ש' דברת מיום 7.8.2011, בגדרה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
בקשת המדינה להארכת מעצר מעבר לשישה חודשים התייחסה גם למשיב 2 בבש"פ 309/12. הואיל ואמור להתקיים בעניינו של המשיב 2 דיון ב בית המשפט המחוזי ביום 31.1.2012 על מנת לבחון חלופת מעצר (בהמשך להחלטתו של כב' השופט פוגלמן בבש"פ 6822/11), הסכימו הצדדים כי אין טעם שאדון בעניינו טרם הדיון ב בית המשפט המחוזי . אי לכך הוריתי, בהסכמת הצדדים, על המשך מעצרו של המשיב 2 עד להחלטה אחרת (החלטה מיום 24.1.2012).
2.
נגד העורר וקטין נוסף, וכן שני נאשמים בגירים נוספים, הוגש ביום 21.7.2011 כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). כמו כן, הואשם העורר (באישום השלישי) בעבירות של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק.
לפי המתואר בכתב האישום, בלילה שבין התאריכים 1.7.2011-30.6.2011 הגיעו הנאשמים ביחד עם עוד מספר חברים (להלן: השותפים ), שנגדם הוגש כתב אישום נפרד, למסיבת יום הולדת שנערכה בפארק נחל לכיש ברחוב הטיילת באשדוד, כאשר חלק מחברי הקבוצה נשאו עימם מכשירים חדים.
אציין, כי בכתב האישום המקורי הואשם העורר גם בכך שנשא עימו סכין מטבח, אך כתב האישום תוקן ועובדה זו נשמטה הימנו.
עוד נאמר בכתב האישום, כי באותו מקום אליו הגיעו הנאשמים, נערכו מספר מסיבות במקביל וביניהן מסיבת גיוס שאליה הגיעו קבוצת צעירים, רובם ככולם ממוצא אתיופי שמתגוררים ברמלה (להלן: המתלוננים ). בשלב כלשהו במהלך המסיבה, לפני השעה 4:00 לפנות בוקר, פרצה קטטה בין הנאשמים למתלוננים במהלכה תקפו הנאשמים את המתלוננים באמצעות אבנים ומקלות ודקרו אותם בחלקים שונים בגוף באמצעות סכינים, דוקרנים, שברי בקבוק זכוכית וחפצים חדים נוספים, וכתוצאה מכך המתלוננים נפצעו ופונו לבתי חולים סמוכים.
3.
כתב האישום מגולל את הפגיעות השונות שמהן סבלו 14 (!!!) המתלוננים, ועל מנת לסבר את אוזנו של הקורא אביא כמה דוגמאות: אחד המתלוננים סובל מפצע דקירה מדמם באורך של 12 ס"מ בצד החיצוני של ירך ימין; למתלונן אחר נגרמו פצעי דקירות בכתף ובכף היד; מתלונן נוסף סובל מפצע דקירה בפנים באורך של 10 ס"מ וכן פצעי דקירה בקרקפת וברגל; אחר סובל משברים מרוסקים באף, שבר בארובת העין ובקיר הסינוס; מתלונן אחר סובל מפצעי דקירה בכל חלקי גופו שגרמו בין היתר לניקוב מעי הדק וחתכים בחזה. המתלונן עבר ניתוח לתפירת הפצעים והחזרת המעי הדק לצפק ומצבו אף הורע עקב נוזל דמי עכור שנשטף ונוקז; מתלונן אחר סובל מדימום בעורק ברגל בעקבותיו בוצע לו אמבוליזציה סופר סלקטיבית על מנת לעצור את הדימום; אחר סובל מפצעי דקירה באזור החזה והטחול.
4.
נגד העורר נטען גם כי במעשיו הפר הוראה חוקית של שוטר למעצר בית. על פי הנטען באישום השלישי, שעות ספורות לפני האירוע המתואר בכתב האישום, נתפס העורר בחוף באשדוד כשברשותו סכין. הוא נעצר והובא לתחנת המשטרה, שם שוחרר על ידי קצין משטרה בתנאי מעצר בית לחמישה ימים בפיקוח אימו. עוד באותו ערב הפר העורר את הוראת המשטרה, יצא מביתו והיה מעורב כאמור במעשים המתוארים לעיל.
5.
עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים. בבקשה נטען, בין היתר,
כי מדובר בכתב אישום חריג בחומרתו וכי המעשים המיוחסים לנאשמים מתארים "מרחץ דמים", שבמהלכו נדקרו מספר רב של צעירים שנזקקו לטיפול רפואי בבית חולים.
בדיון שנערך ביום 21.7.2011 ביקשו באי כוחם של הנאשמים לדחות את הדיון בבקשה גופה כדי ליתן להם שהות ללמוד את התיק. בית המשפט נעתר לבקשת הסנגורים ודחה את הדיון ליום 1.8.2011 ובאותה ההזדמנות גם הורה על הזמנת תסקיר מעצר בעניינם של העורר והנאשם הקטין הנוסף (להבדיל מיתר הנאשמים).
6.
מהתסקיר בעניינו של העורר עולה שהוא בן למשפחה חד הורית, מתגורר אצל אמו אך מקיים קשר תקין גם עם האב שגר בבית הוריו. לעורר אין רישום פלילי אך היו לו בעיות התנהגות בעבר, וככלל, הוא משתף פעולה עם גורמי רווחה. הוא הביע חרטה על המעשים והומלץ על חלופה בבית סבו של העורר בפיקוח אביו.
בדיון שנערך ביום 1.8.2011 בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אישר בא כוחו של העורר כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר ועתר לחלופת מעצר. בהחלטה מיום 7.8.2011 קבע בית המשפט (כב' השופטת סגנית הנשיא ש' דברת ) כי תסקיר המעצר בעניינו של העורר אינו מעמיק דיו ואין בו התייחסות למסוכנותו של העורר. נקבע, כי החלופה שהוצעה איננה מספקת, ונדחו חלופות נוספות שהוצעו בעניינו של העורר. נוכח המעשים החמורים המיוחסים לעורר, תוך הפרת הוראה חוקית, ובשל היעדר חלופה מתאימה, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה. בבקשה מיום 30.11.2011 נאמר כי פנה ברשות בית המשפט לראיון בהוסטל "זית זיו", אך לסופו של יום לא נקלט במעון בשל עדיפות שניתנה לצעירים ממנו. העורר הציע אפוא חלופה אחרת בבית דודיו בבאר שבע. ביני לביני הוגש תסקיר עדכני שבא בהמלצה לשחרר את העורר למעצר בית בבית דודיו בבאר שבע ולהטיל עליו צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.
בהחלטתו מיום 1.1.2012 דחה בית המשפט
(כב' השופט א' איינפלד ) את הבקשה לעיון חוזר, למרות שחל עיכוב בהוצאת תעודת החיסיון, ועל אף שאחד הנאשמים הבגירים בשם אוחיון, שוחרר לחלופת מעצר. נקבע, כי אין בחלופת המעצר המשפחתית כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, וכי עניינו נבדל מזה של אוחיון – אשר שוחרר בתנאים מחמירים במיוחד - בכך שהעורר הפר הוראה חוקית בעת ביצוע המעשים. נקבע כי למרות שהייתה הצדקה לבחינת שאלת המעצר מחדש נוכח חלוף הזמן, ולמרות שהעיכוב בהמצאת תעודת החיסיון מצדיק שינוי מסויים בנקודת האיזון, ולמרות שכבר שוחרר מעורב אחר אשר מעורבותו באלימות הייתה גבוהה יותר, עדיין לא ניתן לשחרר את העורר ל"חלופה המשפחתית" שהוצעה.
על החלטה זו נסב הערר שלפניי.
7.
ביני לביני חלפו ששה חודשים מיום הגשת כתב האישום, ועל כן הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של העורר ב-45 יום נוספים. בבקשה תוארה השתלשלות העניינים בהליכים נגד העורר והנאשמים האחרים, והובאה השתלשלות העניינים בהליך העיקרי כלהלן:
(-)
ביום 4.8.2011 הוקרא כתב האישום והתיק הועבר להרכב שיידון בו.
(-)
דיון שהיה קבוע ליום 14.9.2011 נדחה ל- 2.11.2011 לאור בקשת הסנגורים כדי ללמוד את חומר הראיות הרב.
(-)
ביום 2.11.2011 ביקשו ב"כ העורר והמשיב 2 שוב את דחיית הדיון בחודש ימים בשל היעדר תעודת חיסיון והיקף חומר הראיות.
(-)
ביום 8.12.2011 בית המשפט
דחה שוב את הדיון בשל טענת הנאשמים כי לא התקבלה תעודת חיסיון.
(-)
ביום 19.12.2012 הועבר התיק לשמיעה בפני הרכב אחר ונקבע מועד דיון ליום 10.1.2012.
בבקשה נטען כי חומרת המעשים המיוחסת לעורר, במיוחד על רקע הפרת ההוראה החוקית שהוטלה עליו שעות ספורות לפני כן, מעידה על מסוכנותו. באשר להימשכות ההליכים טוענת המדינה, כי העיכוב נגרם בעיקר בעטיים של העורר ויתר הנאשמים וכי תעודת חיסיון הוצאה כבר ביום 28.12.2011 ונמסרה לעורר ולמשיב 2.
8.
אקדים ואומר כי האירוע מושא כתב האישום העסיק עד מאוד את בית המשפט העליון, ונראה כי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. במקביל להליכים נגד העורר התנהלו הליכים נגד יתר המעורבים בפרשה ובפרשות האחרות המתוארות בכתב האישום. בעניינם של חלק מהנאשמים הוגשו עררים ל בית המשפט
העליון בשאלת מעצרם עד תום ההליכים ובבקשת המדינה להארכת המעצר מעבר לתשעה או ששה חודשים (החלטותיו של כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 6125/11, 6199/11, 6208/11 מיום 19.9.2011; החלטתו בבש"פ 7752/11 מיום 20.11.2011; החלטות נוספות בעניינו של קטין אחר, נגדו הוגש כתב אישום יחד עם יתר השותפים: החלטתו של כב' השופט לוי בבש"פ 5793/11 מיום 14.8.2011, החלטתו של כב' השופט פוגלמן בבש"פ 6782/11 מיום 25.9.2011, החלטתו של כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 126/12 ובש"פ 198/12 מיום 16.1.2012).
9.
אין ספק כי העבירות המיוחסות לעורר הן קשות ומעידות על מסוכנותו, מה עוד, שהעורר הוכיח בהתנהגותו כי אין מורא החוק והמשטרה עליו. זאת, באשר שעות ספורות לאחר ששוחרר למעצר בית על ידי קצין משטרה לאחר שנתפס עם סכין, יצא לדרכו והשתתף ב"מרחץ הדמים" המתואר בכתב האישום.
למרות זאת, מצאתי כי יש להיעתר לערר, ומנגד, לדחות את בקשת המדינה להארכת מעצרו של העורר ב-45 ימים נוספים, וזאת מהטעמים הבאים:
א.
שניים מהמעורבים הנוספים, האחד בגיר (אוחיון) והשני קטין (שעניינו נדון על ידי השופט רובינשטיין בבש"פ 126/12) שוחררו כבר לחלופת מעצר. השניים נאשמים גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט והעלמת ראיות, ועניינו של אוחיון חמור לכאורה יותר, בהתחשב בכך שמיוחסים לו אירועים נוספים של דקירות והוא הגיע למקום האירוע, מושא כתב האישום, כשהוא כבר מצויד בסכין מטבח.
ב.
העורר הוא קטין ללא עבר פלילי, זו הפעם הראשונה שהוא מבלה את ימיו מאחורי סורג ובריח, והוא עצור מזה כשבעה חודשים. יש להניח כי זו הפעם, הפנים העורר את לקחו, והבין את המחיר הכבד הכרוך בהפרת חלופת המעצר. כך הצהיר גם העורר בדיון בפני.
ג.
שירות המבחן המליץ על שחרור העורר לבית דודתו בבאר שבע, שלא בעיר מגוריו. בית משפט קמא התרשם אף הוא מהדודה וכתב בהחלטתו כי התרשם מנכונותה ומכוונתה הטובה, אך אינו סבור כי תכונותיה מספיקות כדי לפקח על העורר, בוודאי לא כמפקחת יחידה. אכן, קשה להלום כי הדודה תשמש כמפקחת יחידה ברציפות על העורר למשך החודשים הבאים, אך אני סבור כי ניתן למצוא מפקח נוסף בדמותה של אם העורר או מי מאחיו ואחיותיו הבגירים של העורר. בהקשר זה אציין כי אחותו של העורר, המשרתת כשוטרת במג"ב, אף היא התייצבה לדיון בעניינו.
ד.הדיון בתיק העיקרי טרם החל, ואך לאחרונה הועבר הדיון אל שופט אחר, מאחר שהוגשו שני כתבי אישום נפרדים בקשר לאירוע. כפי שעולה מהחלטות בית משפט קמא, חלק מהעיכוב נופל לפתחה של המדינה בשל העיכוב בהוצאת תעודת חסיון כהלכתה. מכל מקום, בירור התיק עלול להתארך תקופה ארוכה, בהתחשב בכך שמדובר בארבעה נאשמים המיוצגים על ידי ארבעה סניגורים, וכתב האישום כולל 98 עדי תביעה. במצב דברים זה, ברי כבר בנקודת זמן זו, כי יהא צורך במספר הארכות מעצר של 45 יום כל אחת ובבקשות חוזרות ונשנות ל בית המשפט העליון לשם כך.
אחזור ואזכיר כי העורר הוא קטין, ויש ליתן לכך משקל בבואנו לבחון הארכת מעצר מעבר לששה חודשים. זאת, באשר המחוקק יצא מנקודת הנחה כי הנזק הנגרם לקטין עקב מעצרו עולה על זה הנגרם לנאשם בגיר, כך שנקודת האיזון נוטה יותר להעדפת חלופת מעצר, ככל שיש בה כדי להקהות מסוכנתו של הנאשם (השוו בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.2010); בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2010); בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.2005); בש"פ 8503/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 2.11.2009)).
10.
על רקע כל האמור לעיל, אני מורה כי יש לשחרר את העורר בכפוף לתנאים הבאים:
א.
מעצר בית מלא בפיקוח צמוד של הדודה א' א ' הנזכרת בסיפא לתסקיר המעצר מיום 11.12.2012 ובפיקוח מפקח/ים נוסף/ים אשר יתחייב/ו לפקח על העורר בהיעדרה של הדודה.
ב.
איזוק אלקטרוני.
ג.
ערבות צד ג' של שלושה ערבים ע"ס 10,000 ₪ כל אחד, אשר תחולט אם יפר העורר את תנאי מעצר הבית.
ד.
צו פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים, כאמור בתסקיר המעצר הנ"ל.
ה.
נאסר על העורר ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם הנאשמים והמעורבים האחרים באירוע מושא כתב האישום.
הסדרת האיזוק האלקטרוני ואישור המפקח/ים הנוסף/ים אינם תנאי לשחרור ונושאים אלה יוסדרו תוך שבעה ימים.
מאחר שביום 31.1.2012 אמור להתקיים דיון בפני כב' השופט אינפלד בעניינו של המשיב מס' 2 בבש"פ 309/12, על העורר להתייצב לאותו דיון עם המפקח/ים הנוסף/ים המוצעים על ידו, על מנת שיאושרו על ידי בית משפט קמא. עם זאת, ולמען הסר ספק, בשלב זה ועד לדיון או עד להחלטה אחרת של בית משפט
קמא, הדודה מאושרת כמפקחת יחידה.
11.
סופו של דבר שאני מקבל את הערר בבש"פ 264/12 ודוחה את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 יום נוספים.
ניתנה היום, א' בשבט התשע"ב
(25.1.2012).
ש ו פ ט