בש"פ 5384/12 מדינת ישראל נ. דרור הודיאל רז

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו, בארבעה אישומים, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע, החזקת סכין, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית. האירוע המתואר באישום הראשון, הוא של קטטה בין המשיב לבין קטין (להלן: המתלונן ) בחוף הים באשדוד, שבמהלכה היכו המשיב ושותפיו את המתלונן ודקרו אותו מספר רב של דקירות. לפי פרטי האישום השני, חבריו של המתלונן התקשרו למי מחבורתו של המשיב, ואמרו להם לבוא לפארק מג'יק באשדוד כדי "לסגור חשבון". המשיב וחבריו קשרו קשר להגיע למקום ולפצוע את מי מחבריו של המתלונן, והמשיב הגיע לפארק כשהוא נושא עימו סכין שלא כדין. כשהגיעו המשיב וחבורתו לפארק, פרצה ביניהם לבין החבורה השנייה קטטה שבמהלכה דקרו המשיב וחבריו שלושה קטינים. המשיב וחבריו נמלטו מהמקום במונית, ובמהלך הנסיעה – לאחר שהבחין המשיב בשוטרים – השליך את הסכין מחלון המונית בכוונה להעלים ראיות. לפי פרטי האישום השלישי, מספר ימים לאחר האירוע בפארק מג'יק, הגיעו המשיב וחבריו למסיבה בטיילת אשדוד. בשלב מסוים, התפתחה קטטה בין חבורתו של המשיב לבין קבוצה אחרת. במהלך הקטטה, תקפו המשיב וחבריו את חברי הקבוצה השנייה, באבנים ומקלות, דקרו אותם בסכינים, דוקרנים ושברי זכוכיות. לאחר מכן, נמלטו המשיב וחבורתו מהמקום, כשהם מותירים את הפצועים מתבוססים בדמם. לאחר מכן, נפטר המשיב מבגדיו ושטף את נעליו, כדי לטשטש ראיות למעורבותו. לפי האישום הרביעי, את כל המעשים שתוארו לעיל, ביצע המשיב תוך הפרת צו בית משפט לנוער, שלפיו אמור היה לשהות במעצר בית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 17.8.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיב וכמה משותפיו עד תום ההליכים. בית משפט זה קיבל באופן חלקי ערר של שניים משותפיו של המשיב (אלמקייס ואוחיון), והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של אחד, ועל מתן אפשרות לבא-כוחו של השני לטעון לחלופה. באותה החלטה, נדחה עררו של המשיב. השופט א' רובינשטיין ציין ביחס למשיב שלפנינו כי נוכח אופי העבירות, והעובדה שהן בוצעו לכאורה תוך הפרת תנאי שחרור – אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו (בש"פ 6125/11 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.9.2011)). ביום 5.2.2012, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר שנסמכה על חלוף הזמן, ועל שחרורם לחלופה של מעורבים אחרים בפרשה. הבקשה נמחקה לאחר שהוגש תסקיר מעצר שלילי, ולא היה בידי המשיב להציע חלופת מעצר הולמת.

3.

כתב האישום הוקרא למשיב ביום 4.8.2011. לאחר דחיות רבות, נתן המשיב מענה מפורט לכתב האישום ביום 11.3.2012. המשיב כפר בעובדות האישום הראשון (דקירת המתלונן), טען להגנה עצמית באישומים השני והשלישי (פארק מג'יק והמסיבה בטיילת), והודה במיוחס לו באישום הרביעי (הפרת תנאי השחרור). עד כה התקיימו שישה מועדי הוכחות, ופרשת התביעה עתידה להסתיים במועד הנוסף שנקבע ליום 4.9.2012. משחלפו תשעה חודשים, וטרם ניתנה הכרעת הדין במשפטו של המשיב, הורה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ), בהסכמת הצדדים, על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים (בש"פ 2983/12). משהסתיימה תקופת הארכת המעצר שעליה הורה בית משפט זה, הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

המדינה טוענת כי המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המשיב היא רבה ומוחשית. חומרת הדקירות, נסיבות ביצוען ותכיפות האירועים מעידות על המסוכנות הברורה. עוד נטען כי את המעשים המיוחסים לו ביצע המשיב בעודו נתון בחלופת מעצר בתיק אחר, ולכן לא ניתן לתת בו את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר. המדינה מעדכנת כי חבריו של המשיב שוחררו לחלופת מעצר, אלא שעניינם אובחן מעניינו כבר בהחלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6125/11 לעיל, וממילא הם הודו והורשעו במיוחס להם. אשר לקצב התקדמות ההליך, נטען כי העיכוב בתחילת ההליך – עד למתן המענה לכתב האישום – היה לפתחה של ההגנה, שביקשה בקשות דחייה מרובות. עם זאת, המשפט מתנהל עתה בקצב סביר, תוך שהצדדים עושים מאמץ לקדמו. המדינה מוסיפה כי נגד המשיב מתנהלים במקביל שני הליכים פליליים נוספים בבית משפט השלום באשדוד.

5.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. הוא מציין המעשים נושא כתב האישום בוצעו לכאורה כשהמשיב היה בן 18 בלבד, וכי לשהות של שנה במעצר הייתה השפעה מרתיעה כלפיו. בכך יש כדי להפחית את המסוכנות שלכאורה נשקפת ממנו. עוד נטען כי שותפיו של המשיב לאירוע נושא כתב האישום שוחררו לחלופת מעצר. ב"כ המשיב סבור כי ההליך העיקרי לא יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, ולכן מבקש להורות על שחרור שולחו למעצר בית מלא בבית הוריו.

6.

כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, נדרשים אנו לאזן בין זכותו של הנאשם – שעומדת לו חזקת החפות – לחירות, לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 5346/12 מדינת ישראל נ' עבאסי (לא פורסם, 13.7.2012). ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון לכיוון שחרורו וגובר משקלה של חזקת החפות (ראו: בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010)). בין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון בבחינה כאמור, ניתן למנות את עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 1115/12

מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010)).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי להיעתר לה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המסוכנות הנשקפת מהמשיב בולטת, ועולה בבירור מהמעשים המיוחסים לו – שורה של מעשי דקירות ואלימות קשה, שהביאו לפצועים רבים. העובדה שמעשים אלו בוצעו לכאורה תוך הפרה של תנאי שחרור, אינה מלמדת אותנו כי ניתן לתת במשיב את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופה במסגרת התיק הנוכחי. ההליך העיקרי התחיל אמנם בעיכובים, אך נדמה כי בנקודת הזמן הנוכחית הוא מתקדם בקצב מניח את הדעת. פרשת התביעה עתידה להסתיים במועד ההוכחות הקרוב ביום 5.9.2012, והצדדים עדכנו כי לא תהיה מניעה לקבוע מועדים קרובים נוספים לשמיעת פרשת ההגנה. הנחתי היא כי הצדדים יפעלו בצוותא כדי להביא לקידום יעיל של ההליך בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, והמותב היושב בדין יקבע מועדים קרובים נוספים להשלמת שלב ההוכחות בשים לב לכך שמדובר בנאשם הנתון במעצר למעלה משנה. אשר לטענות המשיב בדבר שחרורם של שותפיו ממעצר – אין חולק כי המשיב נותר במעצר, בעוד שמעורבים אחרים בפרשה שוחררו לחלופה. עם זאת, כפי שגם ציין חברי השופט א' רובינשטיין בהחלטתו בבש"פ 6125/11, טעם מרכזי לאבחנה בין עניינו של המשיב לבין עניינם של האחרים בשאלת האפשרות לשחרור לחלופה הוא שהמשיב ביצע לכאורה את המעשים תוך הפרה של תנאי שחרור, ובנסיבות אלו קשה ליתן אמון במשיב. בנוסף, חלק מהמעורבים ששוחררו לחלופת מעצר הם קטינים (החלטת השופט י' עמית בבש"פ 264/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2012)). אכן, הכרעות שונות בשאלת מעצרם של מעורבים באותו אירוע מעוררות לכאורה קושי, אך שאלת המסוכנות היא בסופו של דבר שאלה פרטנית, הנגזרת מנסיבותיו האישיות של הנאשם. עוד יצוין כי תסקיר המעצר שנערך בעניינו של המשיב בחודש מרץ 2012, לא בא בהמלצה על שחרור המשיב, וציין כי חלופת מעצר לא תסייע בצמצום רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו.

מעצרו של המשיב יוארך אפוא בתשעים ימים החל מיום 20.7.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 38799-07-11 בבית המשפט בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.